ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 בנובמבר, 2013
ע"י מירי שחם
ע"י מירי שחם
קוראת תמימה פחות-או-יותר אוחזת בידה את הספר שרכשה זה עתה, ובשלב ראשון מרפרפת בעיניה על הכיתוב שמופיע על הכריכה האחורית. כידוע, הכריכה האחורית היא חלק בלתי נפרד מהספר, היא היא ההכנה לקריאה:"משחק מקדים", יאמרו השובבים בעליצות."מתאבן", יכריזו הפודי'ז בחמדה. "כריכה אחורית לספר כמו הכנה למזגן בדירת ארבעה חדרים וחצי בפריפריה", ייאנח הזוג הצעיר בעיניים חולמניות.
אך אבוי! שוד ושבר! המו"ל לא מסתפק הפעם בתיאור כללי של המתרחש + ערימת סופרלטיבים מופרכת מאת מבחר לא-מקרי של מבקרים, אלא מסגיר לעיניה-הממאנות-להאמין של הקוראת התמימה פחות-או-יותר פרט מהותי וחשוב בעלילה!
האם תטיל הקוראת התמימה פחות-או-יותר את הספר בשאט נפש הצידה ולא תשוב אליו עוד לעולם?
לא ולא!
הקוראת החליטה לא לקחת ללב את עניין הספוילר. להיפך, רבותיי! כך, קלה וחופשייה מנטל המעקב המאומץ אחרי עלילת מתח, יכולה הקוראת להתרווח בכורסתה, ולקרוא את הספר לאט, בתשומת לב ומתוך הנאה צרופה. כך למשל, יכולה הייתה להתעכב על האופן בו הגוף, הבשר, מומר לטקסט, דרך התיאורים הבשרניים והעסיסיים המופיעים לאורכו ולרוחבו של הספר. האם הייתה נוהגת כך אילו דהרה באמוק אל עבר פתרון התעלומה? ספק גדול. בעלילת מתח לא מתעכבים. לולא הספוילר, האם הייתה שמה ליבה לקשר בין שמה של הגיבורה בת השלוש-עשרה, יוליה, לכך שראלף קשישא קורא על מיטת חוליו את תולדותיו של שייקספיר? ברור שלא!
רוצה לומר, כשמוסר עולו המיותר לגמרי של הפתרון העלילתי, אפשר להתחיל להנות באמת.
הגיע הזמן לשים קץ לשלטון הטרור של הספוילר, ולהכריז על עידן הפוסט-ספוילר. הקריאה רק תרוויח מזה.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
מירישה - פרשנות של יצירה היא יפה בעיני אם היא מעניינת, מקורית ומעשירה את הדרך בה אנחנו חווים את היצירה.
ואין ספק שהפרשנויות שלך הן כאלו. אם זה אכן האפקט אליו התכוון היוצר זו בדרך-כלל שאלה שאינה זוכה לתשובה, וזה אולי גם פחות חשוב.
|
|
|
אפרתי
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
מירישה, תרשי לי לחלוק על דעתך המלומדה. כתיבת ספר (משובח) איננה מלאכת כפיים דקדקנית.
שבה הסופר שותל וזורע רעיונות ומובאות ומחוות ופילוסופיות ודימויים שיתנו עבודה למבקרי ספרות. אנחנו כקוראים רשאים לערוך ניתוחים ולהביא את ה"אני" שלנו להתלכד עם ה"אני" של הסופר וליצור יצירה חדשה. כשסופר שוכח את תפקידו לספר סיפור ומכין מראש את כל הדרכים והנתיבים שבהם ילכו מבקרי הספרות, הספר הופך מעיק ותחושת היומרנות זועקת מכל שורה. הניתוח החריף והמצויין שלך באמת מעורר התפעלות ואני אפילו "חושדת" באופן הכתיבה שלך כי את נמנית על שורות מבקרי הספרות או שיש לך נגיעה ישירה למדעי הרוח, אבל כשאני קוראת ספר אני רוצה להרגיש שקראתי ספר שמיועד לקורא ולא למי שיכתוב עליו תזה.
|
|
|
יעל
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
מירשה- ממה שענ"נ חושב על פרשנותך המעמיקה מדי ועד להשוואה ל'שען העיוור'...
קצת מוגזם, לא? (-; |
|
|
מירי שחם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אולי.
ואולי ראוי להזכיר בהקשר הזה דווקא את תיאוריית 'השען העיוור', מדיסציפלינה קצת אחרת. יש משום מה נטייה להקל ראש בכתיבה ספרותית כמלאכת כפיים, שעיקרה צירוף של פרט ועוד פרט ועוד פרט. כאילו הסופר המיומן והמוכשר לא שולט ביצירה שלו לפרטי פרטים, לרבדי רבדים, ומפזר סתם פרטים דקורטיביים כי ככה מתחשק לו.
|
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
מה שיעל.
|
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
או קיי, את ביקשת: זה דרש שנמצא בראש שלך...-:)
האם הוא נמצא בספר? בספר יש כל מה שהקוראים שלו מוצאים בו. האם קוך התכוון, מדעת או שלא מדעת, להשתמש במיים כדי לייצג את הקונפליקט טבע מול תרבות? אין לי שמץ. אז עכשיו, מלבד לפגוש את מאיר שלו ולשאול אותו בנוגע לשתיים דובים, את צריכה גם לחלץ תשובה מקוך.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
קראתי את כל הדיון המרתק המתנהל פה.
וכתמיד הוקסמתי מהדרך האישית בה כל אחד קורא, מבין ומפרש את הכתוב. לדעתי זה הסיפור המעניין, וזה מה שהופך את הקריאה לחוויה אישית כל כך.
|
|
|
מירי שחם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
תודה יעל. ו- ענ"נ - תודה על ההמלצה, בהחלט עוררת את סקרנותי,
אם כי אחרי 'שתיים דובים' והספר הנוכחי של קוך אני מרגישה צורך להתחרק קצת מאלימות גברית כדרך לביטוי אישי (:
בכל אופן אני רוצה לחזור ולהצביע על המשמעות של שם הספר במרקם הפרשני שיצרתי כאן, שמסמן בהחלט את גבולות הטריטוריה. בחלק האחרון של הספר, כשהמשפחה יוצאת לחוויה מתקנת, הם מחפשים בית קיץ אחר עם בריכה אותו יחוו כהשתקפות בריאה ומתקנת של הבית הראשון. ואני גם רוצה להצביע על תפקיד המים בכל המערך הזה - מי ים, מי בריכה, מים שמותזים מצינור, והתקלה במערכת המים. הגילומים השונים של המים מייצגים את הקונפליקט טבע מול תרבות, מים מבוייתים מול מים טבעיים, והעובדה שבסופו של דבר הכל אותו דבר בעצם. אין באמת הבדל. עכשיו תגיד שגם זה דרש שלא נמצא בספר אלא רק בראשי? (: |
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
מירישה - פרשנות מעניינת ומתאימה לספר הזה.
אבל אם וכאשר תקראי את "ארוחת הערב", תראי שם דפוס דומה של התנהגות (אני נזהר לא לספויילר, אפילו אם זה יגרום לך לקרוא את הספר באופן יותר רגוע...-:)) ללא רקע של זכר אלפא דומיננטי שפלשו לטריטוריה שלו.
|
|
|
יעל
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
לא מסכימה איתך לגבי עניין פתרון התעלומה.
הספר הזה הוא לא ספר מתח פר אקסלנס, ותתקן אותי במחילה אפרתי אם אני טועה.
אני דווקא כן חושבת שהכתוב בכריכה האחורית במקרה הזה הוא בגדר פשע לציבור הקוראים, ושזה מאוד הורס. עם זאת אני מעריכה את דעתך, ונהנתי לקרוא את הביקורת ואת תובנותיך. |
|
|
מירי שחם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
הפרשנות שלי אחרת משלך. האלימות מתפרצת כתוצאה מהצורך הזכרי להיות זכר אלפא דומיננטי
בטריטוריה. הוא רואה רק את ראלף מאייר, תמונת המראה שלו עצמו, ולכן מחמיץ את המתרחש מתחת לאפו (או לעיניו). הוא גם לא רואה את יוליה ממטר, מפסיד את כל מניירות המתבגרת שלה. 'להגן על המשפחה' זו מכבסת המילים שלו מול עצמו.
|
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
בהחלט מסכים בעניין יוליה (וממליץ לקרוא את המחזה "הו, הו יוליה" של אפרים קישון).
בעניין האלימות - בשני הספרים שלו שקראתי (ארוחת הערב והספר הזה) האלימות מתפרצת מתוך צורך עז (שמתבטא בצורה מעוותת) להגן בכל מחיר על בני המשפחה, שהיא ערך בסיסי מאד בתפיסת העולם שכתיבתו של קוך מבטאת.
|
|
|
מירי שחם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
ענ"נ, בראיון אליו קישרת הוא אומר (בדברו על יוליה):
"ניסיתי לתת לה את ההזדמנות להיות אינדיבידואלית אמיתית, ולא רק הבת האידיאלית שאביה רואה בה."
שזה די קרוב למה שראיתי בספר בעניין היחס האמביוולנטי לאלימות - לא קונה את זה. החברה שלנו אלימה מאד, האלימות מתפרצת ללא אפלייה בכל מקום, ולא מעט פעמים זוהי אלימות ממוסדת מטעם המימסד הפוליטי או מימסד אחר. הנושא הזה מורכב מכדי לסכמו במשפט אחד אבל בעיניי האלימות בסיפור היא רק גילגול ליבידינאלי מועצם של התשוקות של הגיבורים. |
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
לעולם אל תקראי את הכריכה האחורית
ובלי קשר לספוילרים.
זה לא מועיל זה לא מתאבן זה לא משחק מקדים... זה לא הסופר כתב... קראי את הדף הראשון והשני של הספר אם את לא יודעת מה להחליט |
|
|
אפרתי
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת נפלאה. אגיב בהרחבה יותר מאוחר.
|
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
הנה קישור לראיון עם קוך הנוגע גם בעניינים האלה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4209047,00.html
קוך אומר: "יש לי סימפתיה למספר שלי [כלומר, למרק שלוסר], וזה דבר שונה לגמרי מאשר לתפוס אותו כסימפטי". במקום אחר הוא אומר שהוא עוסק "באופן בו החברה מדכאת את האלימות האנושית בגלל קודים מוסריים, ואז, למעשה, היא מתפרצת במקומות הכי מהוגנים ומיטיבים לכאורה." אפשר לומר על סמך הראיון שהיחס שלו לאלימות הוא אמביוולנטי. |
|
|
מירי שחם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אולי כדאי לחדד כאן משהו שלא הדגשתי מספיק:
מארק שלוסר מספר בגוף ראשון. הדעות שלו מוצקות ומעוררות חלחלה באדם נורמטיבי (כולי תקווה בכל אופן). יש עוד פרסונה סמויה בסיפור, עם אגו לא קטן - זהו המחבר המובלע, האדון קוך. קוך צופה מבחוץ במופע המשטמה של הגיבור שלו, ויש לו מה להגיד על זה אבל הוא לא יכול לומר זאת ישירות כמובן כי הוא לא נוכח כדמות. אפשרות אחת היא לחדור לסיפור דרך דמויות אחרות, שבדבריהן מאירות פנים אחרות של העלילה ומעלות סימני שאלה בנוגע לדרך הראייה של שלוסר. הזכרתי את קרולינה אשתו ואת סטנלי.
אבל יש עוד ררך לעשות את זה, באמצעות 'טריקים' ספרותיים - שימוש בסמלים, מוטיב חוזר, אירוניה. האירוניה, כמו אלוהים, תמיד נמצאת בפרטים הקטנים. הזכרתי כבר את יוליה ושייקספיר ויש עוד הרבה מזה בספר, צריך רק לקרוא בתשומת לב קפדנית. זה לא עניין של המצאה של הקורא, אלא מקצועיות של הכותב והיותו לא רק סופר מחונן אלא גם קבלן גימורים קפדני. |
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
הגבול שבין הנסיון "לחשוף שכבות ארכיאולוגיות שהכותב הצפין..." לבין להמציא ולהשלים "...את מה שאין בטקסט הרזה" אינו בהכרח ברור.
אבל, בין כך או כך, מה שחשוב זה אם האינטרפרטציה מעניינת ומעשירה ולא בהכרח עד כמה היא באמת קולעת לאמת. ספר מצויין, ואהבתי מאד גם את "ארוחת הערב", הספר הראשון שלו שתורגם לעברית.
|
|
|
מירי שחם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
חשבתי שאתה מרמז למו"ל מקומי מסויים, שידוע כקבלן ספוילרים על גבי כריכות.
לא חושבת שזה סגנון דרש, כי הדרש פעמים רבות ממציא ומשלים את מה שאין בטקסט הרזה. אני בסך הכל מנסה לחשוף שכבות ארכיאולוגיות, שהכותב הצפין במהלך הכתיבה. סוגיית המבט, העין, העיוורון, היא שאלה שעולה בטקסט במפורש - באחד המפגשים האחרונים של מארק עם הבמאי ההולנדו-הוליבודי, הבמאי תוהה/נוזף במארק על שלא ראה (בתור אבא) את מה שהיה מובן מאליו בעיני כל הגברים האחרים. גם קרולינה מוכיחה למארק שראייתו את יודית היא ראייה חלקית. מאד אהבתי את הסצנה בה הוא משחזר את הקורות אותם באמצעות צילומי סטילס, כי המצלמה המכאנית לא משקרת (בניגוד לעין הביולוגית). הראייה האינסטרומנטלית עדיפה על פני הראייה הסנטימנטלית.
|
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
למען האמת התכוונתי להתלוצץ, קשה לי להאמין שהמו"ל עשה זאת על מנת לשפר את חווית הקריאה. סביר יותר שזה הצליח לו במקרה.
אבל אני מסכים בהחלט ש: This spoiler does not spoil. מעניינת הגישה שלך של ניתוח הטקסט בסגנון דרש.
|
|
|
מירי שחם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
בדיוק כך.
קראתי חלק מהביקורות שנכתבו כאן, ואני לא מסוגלת שלא להסתייג מכל מי שנסחף אחרי תפיסת העולם של שלוסר שטוען שהכל ביולוגיה. בעיניי זה פתרון של פחדנים, העולם הרבה יותר מורכב מזה. בנוסף ובאופן לא מפתיע, גם השקפת העולם האסתטית שלי רחוקה מאד מזו של שלוסר. אני רואה הרבה קווים של יופי גם בגוף שלא עונה על תפישות היופי המקובלות, כך שאני מסרבת להצטרף לחגיגה המיזנטרופית של שלוסר. גוף האדם הוא פלא, ויש לי אליו יחס של כבוד ופליאה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אני חושבת שבהחלט הגזימו בחשיבותו של הספוילר.
אם הספר הוא ספר מתח יש חשיבות לפיתרון. אבל הספר הזה אינו ספר מתח. ונדמה לי שכל אחד שכתב עליו התייחס לתעלומה אחרת בו.
|
|
|
מירי שחם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אני נוטה להסכים אתך. מעניין מה מופיע על הכריכה האחורית המקורית.
יש ספרים שרק קריאה מתוחה וחסרת סבלנות מצד הקורא מחפה על כל הפגמים. ויש ספרים שראויים ליותר מזה. אני עוד מנסחת את העמדות המוסריות שלי כלפי הספר, זה לא כל כך פשוט. צריך לעבוד כאן קשה ולחבר את הסיפור מחדש מתחת לאפו של הגיבור הראשי, על סמך מעט העדויות שניתנו על ידי האחרים אודות האירוע המכונן של הספר. למעשה השאלה שעומדת ביסוד הספר הזה היא שאלת הראייה (ולא בכדי מארק שלוסר נפצע דווקא בעינו). מה אנחנו רואים, מה אנחנו מעדיפים לא לראות, היכן הנקודות העיוורות שלנו. קל לאמץ את נקודת המבט הדרוויניסטית של הרופא המלומד, אבל אם מתאמצים עוד טיפ-טיפה מגלים את האירוניה המוחלטת של המחבר המובלע של הטקסט, (בניגוד לדמות המספר שמופיעה בטקסט).
|
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
הצחקתיני...-:)
אני משוכנע שזו הייתה מטרתו של המו"ל מלכתחילה. סוף קריאה רגועה בספויילר תחילה.
|
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
