ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 15 באוגוסט, 2016
ע"י מירי שחם
ע"י מירי שחם
זו לא הולכת להיות רשימת ביקורת רגילה, כי "מר עכבר" אינו ספר רגיל.
תקציר מנהלים: כל מי שאוהב ספרות חדשנית, מקורית באמת, בה השפה אינה רק נשא פסיבי של רעיונות אלא גיבור מרכזי - הספר הזה מיועד לך.
ועכשיו לגרסה הארוכה, הטרחנית וגם בה לא תמצאו נימוקים כבדי משקל ובעלי תוקף, אלא רק התרשמות חווייתית, אז אל תחפשו אותם אפילו:
מהי קריאה?
פעם קריאה הייתה עבורי הדהוד. עמדתי סטאטית בתוך טקסטים כמו פעמוני רוח והמתנתי שהטקסט ינשב דרכי. אלה היו שנים ארוכות בהן חיפשתי את עצמי דרך טקסטים של אחרים, ובכל פעם שמצאתי השתקפות שכזאת רציתי להתחתן עם הסופר או לאמץ את הסופרת על המקום כאם ואחות. חדוות האאוריקה גם גררה גיוס מיידי למיסיון: בוא'נה, את/ה חייב/ת לקרוא את X, סימן קריאה. אפילו היו לנו מסדרים סודיים, כשלחשנו, "יואל הופמן" או "קלריס ליספקטור" והסמקנו קצת, כאילו נתפשנו בקלקלתנו.
הספרייה שתפחה ותפחה ייצגה את המשפחה המורחבת האמיתית שלי.
אחר כך גדלתי קצת וכבר ידעתי מי אני, והקריאה נהייתה שיחה ביני לבין עצמי. לפעמים זה היה מדבק, מקטעי דנ"א שלמים נדדו לתוכי כמו פלסמידים, נושאים מטען יקר. הקשבתי לכותבים, אבל כבר יכולתי להביא איתי לדו-שיח משהו שהיה לחלוטין שלי. בימים ההם הקריאה נהייתה עבודה, והספרייה – ארגז כלים. באותם ימים הספקתי לשכוח איך לוקחים ספר ליד מבלי לפשפש בחדר המכונות שלו תוך כדי קריאה, מבלי לפרק ולבדוק ממה לעזאזל זה עשוי.
בשנה האחרונה הקריאה השתנתה שוב. היום קריאה עבורי היא תמונות בתערוכה, שער פתוח ו-"בואי!" מתנגן. חלף עבר לו הצורך הנרקיסיסטי להציב את עצמי בלב העלילה, ואני כבר לא נכנסת לספר עם מראה מגדילה או עם פינצטה בשלוף. היום אני אשכרה נהנית מהנוף.
ואז נופל לי לידיים ספר כמו "מר עכבר", ואני נתקלת בו לגמרי בטעות, כלומר מתוך צירוף מקרים משונה, כי הפייה הטובה שהעניקה לי אותו אפילו לא ידעה באותו רגע מה היא מעניקה לי.
והרגע הזה של הגילוי: משהו קופץ, קפיצה פנימית כזאת. משהו מנתר. רגע, מה זה הדבר הזה. לא. כן. כן!
זאת אומרת, אני מנסה להיזכר, מתי באמת – בתוך התרבות המשכפלת/ משעתקת/ מעתיקה/ מצטטת/ מרפררת שלנו – מתי באמת יוצא לכל אחד מאיתנו להיתקל בפיסת מקוריות צרופה שכזאת בתוך הרצף הכל כך צפוי של של… של הכל בעצם. לרוב אירוע קולוסאלי כזה מתרחש רק בתוך הספרים עצמם – שיטוט בשוק פשפשים נידח מניב יצירה נשכחת של רמברנדט או שקיק משי סגול עם תלתל ערווה של מרילין מונרו. בחיים עצמם זה אף פעם לא עובד ככה, לכל היותר אתה רשאי לקוות שתיתקל ב-"צ'יפופו בניו-יורק" בראש ערימת ספרים שננטשה על ספסל בסמוך למקום מגוריך (גם זה רק במקרה שמישהו ריחם על הספרים וערם אותם על הספסל במקום להשליך אותם ישירות לעגלת המיחזור). אתה מתחיל לקרוא (את "מר עכבר", לא את "צ'יפופו בניו-יורק") ומעמוד לעמוד מתמלא אושר לנוכח הגילוי. אין ספק, מישהו אי-שם הצליח למשוך את עצמו החוצה מציצת ראשו, וצץ ככה שלם בעולם, לא דומה לאמא ולא דומה לאבא.
זה נס.
קריאה כזאת היא נס, עיניים שמתרחבות בפליאה זה נס (מתי בפעם האחרונה התרחבו לך העיניים בפליאה? ופתאום כן).
ואז, צו שמונה מיידי וגיוס מרצון למיסיון: תקראו, תקראו את "מר עכבר".
לא אכתוב כאן ניתוחים ארוכים ומנומקים למה הספר הזה ראוי להיקרא, אשאיר את זה לאנשי ארגז הכלים שמן הסתם מפרקים את הספר ברגעים אלו ממש. תקראו כי איפה עוד ייצא לכם לקרוא מונולוג של כלבה ודיאלוג אקזיסטנציאליסטי עם פסל (אולי ב'עיין ערך אהבה' המופתי, כשברונו התנשק עם הצעקה של מונק, אחת הסצנות הספרותיות ה- אם לא ה-). ומתי בפעם האחרונה בכיתם כשצחקתם או צחקתם שבכיתם. ומגיע לכם לצחוק ולבכות מדי פעם.
תקראו, כי איכשהו יש ספרים שגורמים לכם להרגיש שאתם יותר חיים. "מר עכבר" הוא ספר כזה.
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מירי שחם
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מקווה שתאהבי, בת-יה
להוצאות ספרים קטנות אין מערכת יחסי ציבור משומנת, וזה התפקיד של הקוראים שנאמנים לאיכות, להציף את הכותרים הטובים.
|
|
|
בת-יה
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
נשמע מעניין מאוד. תודה.
|
|
|
מירי שחם
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
נכון, באמת נס
הספר מורכב משתי נובלות, שתיהן מצוינות. זו פשוט כתיבה אחרת, שמעיפה את המוח.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מרגש
לקרוא על נס נדיר שכזה.
אצלי ב- 99 אחוז מהמקרים, מה שמתחיל ב-'לא', נגמר ב- 'לאאאאאאאאאאאאאא!!!' נשמע מאתגר. הוספתי לרשימה (על אחריותי בלבד -:)) |
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
