ביקורת ספרותית על מסע תענוגות בארץ הקודש מאת מארק טוויין
ספר לא משהו

---

מארק טווין סובל. הוא באמת באמת מסכן. כמו תייר טוב הוא האמין להבטחותיהם של סוכני הנסיעות, האמין והתאכזב. מזלו הוא שבשנינותו הוא מצליח להביע את אכזבתו באופן קומי ושנון - לפחות רוב הספר.

הספר מתאר את מסעו של טווין, ביחד עם חבורה של ספק-תיירים-ספק-עולים-לרגל אמריקאים, אל ארץ ישראל בשנות ה-60 של המאה ה-19. טווין למעשה עסוק בתלונות בלתי פוסקות - הוא מתלונן על אופיים של חבריו למסע, על התנהגותם של המקומיים אותם הם פוגשים, על האוכל, על מזג האוויר, על טיב הסוסים והדרכים ומה לא. תלונותיו נעות בין שעשוע ציני ושנון לבין טרחנות תיירותית מלאה שכל ישראלי מכיר מסוף שבוע כזה או אחר בטורקיה, יוון או אילת.

בערך מאמצע הספר הבנתי את הרעיון ודי חיכיתי שהמסע (תרתי משמע) ייגמר כבר. כשהוא נגמר נשארתי עם תחושה חמצמצה של מי שנאלץ לשבת בערב שקופיות בבית של חבר ולשמוע שלל סיפורים פרטיים ולא מעניינים מאותו חור ממנו הוא חזר.

מה שכן, וחשוב לציין זאת, ישנם מקומות בהם טווין מפליא להצליף בלשונו בנוצרים ובנצרות, על טקסיה וקדושיה, ואלו מקומות שלעיתים שווים זהב.

מחשבה נוספת שליוותה אותי לאורך קריאת הספר היא מה היה חושב טווין אם היה מגיע לישראל כיום. לא הייתי ממהר לקבוע כי הוא היה משנה את דעתו...

» ביקורות נוספות של יותם
» ביקורות נוספות על מסע תענוגות בארץ הקודש