ביקורת ספרותית על מסע תענוגות בארץ הקודש מאת מארק טוויין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 בפברואר, 2019
ע"י yaelhar


#
אני מעריצה את מארק טוויין. זה הגילוי הנאות שלי. מעריצה את הצלחתו להיות אוונגרד – לראות ולהעריך דברים בתקופת חייו, במאה ה-19, בדרך המתאימה למאה העשרים ואחת. ביכולתו לראות ולחשוף את הצביעות בחברה בה הוא חי, בחוש ההומור המחודד והציני, ברעיונותיו החברתיים המתקדמים החריגים לאמריקאי מהשורה.

הספר הזה הוא פרי טיול שערך טוויין ב–1867 במימון(?) (הנקודה הזו אינה ברורה...) עיתון, אליו שלח טורים קצרים ומשעשעים, חלקם הרכיבו את הספר הזה, שהפך רב-מכר בזמנו. הטיול יועד במקורו לצליינים נוצרים, ומבטם של אוספי-המזכרות הדתיים, הנפעמים מקרבתם לבן האלוהים, מובלט ומוגחך. טוויין הסקרן וחד העין מסתכל על מה שהוא רואה בעין לא-סלחנית. לא לו ההתייחסות הרומנטית ל"ארץ הקודש", הוא אינו רואה יופי בארץ המאוכלסת בדלילות בעיקר בשבטים פראים למחצה, בעריה המכוערות ובאנשיה (ונשותיה) המכוערים עוד יותר. הוא מתאר את מה שהוא רואה וממחיש לקוראיו – אמריקאים מן הסתם – את המראות והגדלים תוך השוואה למה שהם מכירים. גודלה של "ארץ ישראל" הוא כרבע ממדינת פנסילבניה. הכינרת (ים גנוסר, כדבריו) תיבלע באגם טאהו שנופו מרשים מנופה. רבים מתושביה של "ארץ הקודש" הם קבצנים המתעלקים על תיירים ומבקשים "בקשיש" תוך חשיפת מומיהם, כיעורם ועוניים הדוחים. בנות נצרת אינן "נאות ואצילות" כדברי הרומנטיקנים, הן פשוט כעורות.

מתבקש להשוות את הספר הזה לספר של אמריקאי אחר, שנכתב כ-120 שנים אחריו: "משהו כייפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם" של דייויד פוסטר וואלאס. שניהם היו בערך באותו גיל כשיצאו ל"טיול התענוגות" שלהם: טוויין בן 31, וואלאס בן 33. שניהם יצאו לטיול עם מטיילים מבוגרים מהם בהרבה – וואלאס עם מחפשי תענוגות בגיל העמידה, טוויין עם צליינים נוצרים דתיים בגיל העמידה. שניהם כתבו לעיתון שמימן אותם, ניחנו בראייה חדה ואף אכזרית וחשפו את מה שלא מקובל לחשוף לעיני קוראיהם. שניהם גם הצליחו, בלי מאמץ, להעליב את שותפיהם לנסיעה... למרות שהם סופרים שונים מאד אחד מהשני לשניהם יכולת מופלאה לראות את המציאות דרך משקפיים סרקסטיות.

מוטיב חוזר בביקורות שפורסמו על הספר הוא שקוראיו (הישראלים) נעלבו מטוויין. הוא העליב, לדעתם, את מולדתם האהובה, והם "החזירו" לו עלבונות. הם קראו לו נרגן, נודניק שאינו רואה יופי במנות קטנות, נתנו לו טיול יפה והוא, רק להעליב הוא יודע... אי אפשר לשכנע נעלב לא להיעלב. אבל, באמצע המאה ה-19 המראות שהוא מתאר היו מה שהיה קיים פה. טוויין מצטט פסוקים מהתנ"ך, המתארים את המקומות בהם ביקר או אירועים שקרו בהם. פרשנותו לאירועים ודמויות תנ"כיות משעשעת ומרעננת בגישתה המקורית.

השורה התחתונה? הספר מעשיר את קוראו בגישה לא שיגרתית וזווית ראייה מקורית. המתקשים לשמוע ביקורת על מה שאהוב עליהם או להסכין עם גישה שונה מהמקובל כנראה לא יאהבו ואף יסבלו בקריאתו. אחרים יתרשמו מעושר התיאורים, מההומור המשובח, מהיכולת לראות דברים בדרך לא שיגרתית וכבונוס – יקבלו תיאור נאמן למקור של מה שהיה פה לפני שהחלוצים הפריחו את השממה כדי לאפשר אירוביזיון וקניונים בארץ הקודש.


37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני ארבעה שבועות)
כמו שכתבתי, הדיון היחיד הוא על עד כמה היה מאוכלס ומפותח פה, לא על האם.
מניחה שגם מי שאומר שהאוכלוסיה היתה בטלה בשישים לא טוען שיהודים היו פה הרוב.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, אור.
אני מעדיפה את טוויין על פוסטר-ואלאס...
אור (לפני ארבעה שבועות)
חשבתי על פוסטר כבר בפסקה השנייה,

לא מכיר מספיק את טווין, תודה על הסקירה.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, עמיחי
זה נראה דומה מאד למה שתיאר טוויין. הארץ היתה מוזנחת מאד, ונקראה "סוריה". גם מעט הערים (טבריה, צפת, חיפה, ירושלים) היו מוזנחות מאד ובאופן כללי קטנות. יש שם קטע שבו הם צופים בירושלים רגע לפני כניסתם אליה והיא כל כך קטנה שהוא שואל את עצמו איך מקום כל כך קטן זכה לתהילה בכל העולם.
yaelhar (לפני חודש)
רויטל שמעתי את זה מאנשים שהשקפתם ימנית והם אוהבים להתעמק ברעיונות.
הם טענו שמספר הערבים שהיו פה קודם היה בטל בשישים, ולכן אין מה לדבר על שיבת פליטים. נראה לי שזו פנטזיה קיימת המאפשרת לראות את הארץ כפנויה ללא צורך להתחלק בה.
מושמוש (לפני חודש)
תודה על דבריך. לא בשנות השישים של המאה 19, כנראה מאוחר יותר. לגבי נתונים תורכיים: היה נוהג של ראשי השבט להגזים במס' אנשי השבט, שעל דיברתם הסתמך השלטון התורכי בחישוב מס' התושבים, כדי להציג חמולה חזקה יותר, על כול צרה. לגבי המס' 300,000: בשנת 1887 הגישה החברה הגיאוגרפית הבריטית את מפת ארץ ישראל שהכינה משלחת של החברה, אגב המפה המודרנית הראשונה בסוגה נעשתה דווקא כאן ע"י החברה הנ"ל. המפה כללה את כול היישובים הקיימים ואת מידותיהם במ"ר. בדיעבד זו הייתה גם מפה עם מסקנות דמוגרפיות שכן גודל היישובים (שהיו קטנים מאוד - חיפה כ 300 מ"ר לדוגמא), גם יכולים להעיד על מס' התושבים. מספר
היישובים - היה מועט באופן קיצוני. ראש המשלחת חלה בקדחת וחזר לבריטניה לשנה או שנה וחצי. כשהחלים וחזר לארץ, מצא כאן להערכתו: כ 300,000 ערבים. מספר גדול בהרבה מההערכה האפשרית על פי המפה שהוא יצר. הוא לא ציין שקיים פער משמעותי בין המפה למציאות של כשנה וחצי אחרי שנוצרה. לדעתי לא הביא בחשבון את תופעת ההגירה. לדעתי ההסבר למס' התושבים שגדל לפתע הוא הגירה.

עמיחי (לפני חודש)
ברשותכם אשליך עוד קיסם ל...דיון:
לאחרונה קראתי מחקר של פרופ' יהושע בן-אריה וכתוב בו שבשנות ה-60' של המאה ה-19 היו בא"י בערך 350,000 איש. פחות מ-10 אחוזים היו יהודים. השאר ערבים (רובם מוסלמים, מיעוטם נוצרים), דרוזים, צ'רקסים, ומתי מעט נוצרים אירופים.
הארץ הייתה מוזנחת ממש. היא לא נחשבה ליחידה טריטוריאלית-מינהלית מובחנת, אלא הייתה חלקה הדרום-מערבי של סוריה.
היו בה כמה ערים קטנות ובלתי מפותחות (י-ם, יפו, רמלה, שכם ועוד קצת), והרבה כפרים ברמת פיתוח על גבול הפרימיטיביות.
מושמוש (לפני חודש)
אני לא ימין כלל. רחוק מזה. האיזור פסק להיות במידה רבה ריק, כתוצאה מהגירה. את המהגרים האלה החלוצים פגשו כאן. הם לא היו וותיקים בהרבה מהחלוצים. את רואה את התופעה מתרחשת מול העיניים כיום, ולא רק לאירופה. גם לישראל, עכשיו כשאת קוראת את זה. בדרכים כגון איחוד משפחות או כשב"חים למשל. החיים בחברה מזרח תיכונית מאוד קשים ונטוליי תקווה לשיפור. לכן - הגירה.
רויטל ק. (לפני חודש)
כימנית מזה שנים רבות, שרבים מחבריה וכו', זו פעם ראשונה שאני שומעת את הטיעון שהארץ היתה ריקה (הרי כבר אנשי עליה ראשונה חוו היתקלויות עם המקומיים, ואף העסיקו אותם כפועלים וכשומרים (מה שהכעיס מאוד את אנשי העליה השניה...).
אפשר לדון עד כמה האזור היה מאוכלס (ומפותח... ופה מרק טווין נכנס) או האם למתגוררים פה היו שאיפות לאומיות, אבל עצם העובדה שהארץ לא היתה ריקה נראית לי מוסכמת על הכל.
דווקא טיעון הקשר ההיסטורי היה נראה לי טיעון ימני, שחלקים מהשמאל נוטים לדחות כיום (הספרים של שלמה זנד, למשל) או להפחית בחשיבותו.

(פספסתי את העיקר...
בכל אופן, האתוס הציוני של ייבוש הביצות, הפרחת השממה, נלבישך שלמת בטון ומלט וכו' ודאי לא שייך רק לימין, והוא מבטא את הרעיון שהיתה פה שממה שהופרחה...)
מושמוש (לפני חודש)
היתה נהוגה נדידה לרעיית העדרים, וחזרה למגוריי הקבע שלא באזורי המרעה. דבר שנהוג עד היום באפריקה. רבים לא היו תושבי קבע. בהמשך האזור שוקם ע"י החלוצים, והופיעה הגירה בדפוס המוכר כיום. לשלטון אז לא הייתה התייחסות או עניין מיוחד למנוע את ההגירה. כיום האירופים בכ"ז מגבילים. וכאן לא הייתה הגבלה. הגירה המונית מכול העולם האיסלמי (הודו,פקיסטן,עירק, אפריקה - לדוגמא). דפוס ההגירה הזו מוכר כיום. בעבר זו הייתה הפתעה למערביים. כיום זו כבר תופעה מוכרת יחסית. הגירה - כי החיים בחברה מזרח תיכונית ואפריקנית קשים מאוד. כי באפריקה ובמז' התיכון לא התגבשה חברה מתפקדת, מסיבות הנעוצות במבנה החברתי והתרבותי.
yaelhar (לפני חודש)
מושמוש - גם אני קראתי את הספר.
ומעבר להסקת המסקנות היתה גם הערה של טוויין בנוגע לגודל העדות השונות. אני לא מקבלת את טוויין כסמכות היסטורית-גיאוגרפית כלשהי, אבל כתיר - הוא תיאר את מה שראה.
yaelhar (לפני חודש)
אז ככה, רויטל
האתוס הציוני שונה, נראה לי, בין גישות הימין והשמאל. בעלי הגישה הימנים טוענים שהארץ היתה ריקה, לכן אין מה לדבר על חלוקתה בין יהודים לערבים. תאוריו של טוויין תומכים בגישה הזו ומתארים שממה, מנוקדת פה ושם בישובים דלים, פרימיטיבים ולא משמעותיים מבחינת בניה והתפתחות.
מצד שני אם הגישה אומרת "שלנו היא" בזכות הקשר שנשמר בין הארץ לבין היהודים לאורך אלפי שנים, תיאוריו של טוויין אומרים - היהודים היו בה מיעוט. ואפשר אם כך להסיק שלרוב שחי בארץ לפני הציונות יש זכויות לא פחותות עליה...
לזה התכוונתי.
מושמוש (לפני חודש)
הערה גם ל yaelher היות וקראתי את הספר. לא כתוב שם שהיהודים העדה הקטנה. את יכולה להסיק וניתן להסיק כול דבר שרוצים. אבל זה לא כתוב שם.
מושמוש (לפני חודש)
להערה של רויטל: היו מעט מאוד יהודים ומעט מאוד ערבים. מלחמות מוחמד עלי גרמו לירידה דרסטית במס' הערבים שממילא היה נמוך. איזור 'פלסטינה' איך שתקראי לו היה הרוס ולא תומך חיים. אחרי שנפתחו כאן שגרירויות אירופיות לפני מלחמת העולם ה - 1, חלה עליה במס' הערבים בעקבות ההגנה המסוימת מפני השלטון התורכי, שקיבלו בעצם נוכחות השגרירויות. האזור היה בעיקרו ריק. ערבים זרמו לכאן מכול רחבי העולם האיסלמי אחרי כן, בזמן המנדט, בדפוס שמזכיר את ההגירה כיום לאירופה.
רויטל ק. (לפני חודש)
לא ממש הבנתי יעל... א. לא חושבת שזה בהכרח עניין של ימין ושמאל, אלא עניין של אתוס ציוני (שלא שייך דווקא לימין) שלפיו הצלחתה של הציונות היא הפרחת השממה שהיתה בארץ.
השטח המוכר לנו כמדינת ישראל היה בתקופה העותמאנית נחשל ועני, והאמת שלא צריך את מרק טוויין בשביל לדעת שהיו פה ביצות וקדחת ועוני נורא, ושראשוני החלוצים פה התמודדו עם אתגרים לא פשוטים בבואם להתיישב כאן.
כל זה הוא חלק מהאתוס הציוני שלא הימין המציא אותו.

ב. המסע של מרק טוויין נערך בשנת 1867, כעשרים שנה לפני תחילת העליה הראשונה, ואני לא חושבת שיש מי שיחלוק על כך שהיהודים היו אז מיעוט בארץ. זו עובדה היסטורית ידועה שצריך להיות בור מוחלט כדי להתכחש אליה, וגם זה לא עניין של ימין ושמאל (הא! תמיד רציתי להשתמש בביטוי הזה! סתם, לא).
לא מכירה אף ימני שטוען שבאמצע המאה ה-19 היה פה רוב יהודי...
yaelhar (לפני חודש)
חן חן, פואנטה.
אני מקווה בשבילו שהוא מימן בעצמו. מצד שני יש בסיפור רמזים למימון זר (-: לגבי המצב היום אני מתארת לעצמי שגם דמות כטוויין היתה מתייאשת - איך אפשר להפוך סאטירה לסאטירה???
yaelhar (לפני חודש)
רויטל זה נכון.
אבל כדי לאזן קצת את התמונה - היהודים - לפחות לפי הספר הזה - היו העדה הקטנה ביותר שחיה בארץ. אז אולי גם אנשי הימין לא יתלהבו להיתלות במשענת הקנה הרצוץ שהוא?
פואנטה℗ (לפני חודש)
לפי ויקי, הוא מימן את המסע בעצמו (מה שמאפשר לו יותר חופש "להעליב"...)
מעניין אם היום היו מפרגנים לו מימון של 12 אלף שקל ללילה כדי להפוך את אירוביזיון לאירו-ביזיון
רויטל ק. (לפני חודש)
למעשה יעל, החלק השני שלך זה בדיוק מה שכתבתי בתגובתי הראשונה פה:)

ואני עדיין מתקשה לדמיין עיתון מערבי בן ימינו שמתאר את מסעו בעיראק או באתיופיה ואת כיעורם של תושביה, כך, בהכללה, ומתקבל כביקורת לגיטימית.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, Pulp_Fiction
זה נכון. ביקורת אינה בהכרח גזענות, גם אם יש שוני בצבע העור של שני הצדדים.

למעשה חשבתי שדווקא פטריוטים ימניים יכולים לשאוב סיפוק ממה שהוא כתב. הוא מתארת ארץ שוממה, מאוכלסת בדלילות ורוב האוכלוסייה מצטופפת בערים (הקטנות והכעורות) הקדושות...
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, Huck
נכון. פרשנויותיו לתנ"ך, לדמויות ולאירועים מרעננות ללא ציניות.
Pulp_Fiction (לפני חודש)
מרתק. יש גם היום שיגידו דברים ברוח דומה על הארץ ולא ממניעים "גזעניים".
Huck (לפני חודש)
אני גם נהניתי מהספר הזה, ופה ושם טוויין מביא פרשנויות מבריקות שלו לסיפורי התנ"ך, לאו דווקא ציניות.
רויטל ק. (לפני חודש)
"אם מישהו אינו מוצא יופי בנערות מסויימות הוא לא ייחשב לגזען" - ברור.
אם מישהו יטען בכתבה בעיתון שכל הנערות ה-הכניסי כאן שם מדינה, רצוי נחשלת ומשתייכת לעולם השלישי - הן מכוערות - כנראה שכן יאשימו אותו בגזענות, בפרט אם צבע עורן אינו לבן.

ו-Rasta, הילדים שלי קראו את ד"ר דוליטל, את רובינזון קרוזו, את "ילדי רב החובל גרנט" ועוד ספרים שמבטאים נורמות ומוסכמות של המאות שעברו שהיום לא היה עולה על הדעת להדפיס.
לא חוששת מקריאת ספרים כאלה, להפך, הם מאפשרים פתיחה של דיונים בנושאים חשובים.
ההערה שלי כאן הגיעה על רקע דבריה של יעל בביקורת, שמרק טוויין ראה דברים בדרך המתאימה למאה ה-21.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, חני
"כושי" אינו כנוי גנאי. את הגנאי הוסיפו לו עם השנים אלה שחשבו שמגונה להיות כושי... ובאופן כללי אני מסכימה איתך - היום כל ביקורת על מי שאינו דומה לך מחייבת יתר זהירות שמא תחשד בגזענות או בדחיית השונה. בעיקרון טוויין מתאר פה את מה שראה. המקומות שהוא מזכיר מוכרים לנו היום.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, Tamas
כן, חלקם נעלבו ולא הבינו איך הוא לא רואה את היופי ואת הקדושה. אבל נראה לי שהם חושבים על המקומות כפי שהם היום, ולא על מה שהיה פה לפני יותר ממאה שנה.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, Rasta
אכן ערכו של הספר - מעבר לכתיבתו של טוויין - הוא בהבאת התקופה ממי שהיה שם באמת ומתאר את אשר ראה.

מסכימה איתך לגבי השיפוט של ספרים תקופתיים בערכים שלנו היום. לא רק שאין טעם לעשות זאת - זה מקלקל את חוויית הקריאה ומעקר את יכולתנו להבין איך היו הדברים לפני זמננו.
yaelhar (לפני חודש)
רויטל נראה לי שגם היום
אם מישהו אינו מוצא יופי בנערות מסויימות הוא לא ייחשב לגזען. אנחנו כל כך רגילים לפוליטקלי קורקט, שכל התייחסות ביקורתית או לא-מפרגנת נתפסת בעינינו כגזענות.
חני (לפני חודש)
היחס לשונה והיחס לגזענות היום הוא בשיא שלו. תנסי לומר ליד הילדים היום את המילה כושי
ותראי מה קורה..לא קראתי את טווין
אבל העולם מתפתח וכך גם התוויות והמושגים.
ובעיקר מה נאור ומה פלצני . ואיך אסור לדבר.
תודה על הסקירה היפה.
Tamas (לפני חודש)
מסקרן. האם מדובר באמת במקרים של נבי נבי נעלבי... או הומור סרקסטי שלא כולם מבינים תמיד. מה גם שזה עידן פרה הפוליטיקלי קורקט, תופעה שגם לכשעצמה מוערכת לעיתים יתר על המידה. מן סוג של מכבסת מילים שלא ברור אם היא באה באמת להגן או לשלול.
Rasta (לפני חודש)
אגב, קיימת הרבה ביקורת על ספרים תקופתיים בכל הנוגע לגזענות ולפעמים נדמה שאנשים שוכחים שאלו ספרים שנכתבו בתקופות אחרות ואת מה שאנחנו יודעים היום לא ידעו אז. עבדתי עם מישהי שאת רובינזון קרוזו הפסיקה באמצע כי לטענתה הספר מלא בגזענות, בורות וצורת חשיבה עקומה ומקוממת... בכל פעם שהזכירה את זה חשבתי לעצמי "מה בדיוק ציפית מספר שנכתב ב1719". אני לא מבין את התקוממות כנגד אנשים שחיו לפני 150-300 שנה.
Rasta (לפני חודש)
סקירה מצוינת ומעניינת, תודה יעל.
אני סקרן לקרוא על התקופה המדוברת.
רויטל ק. (לפני חודש)
התייחסות כזו (להגדיר יופי רק לפי המוכר לנו) נחשבת כיום לגזענית. אפשר לקבל את זה או לחלוק על זה, אבל גם אם זה מה שאנחנו עושים, אני מתקשה לדמיין כתבה בעיתון בן ימינו עם תיאור כזה.

(לא קראתי את כל הביקורות פה בסימניה, מודה, בעיקר רפרפתי ולא מצאתי.
לא יודעת אם תהיה לי סבלנות לקריאה מעמיקה.
עלבון או לא, הספר הזה זכה ללא מעט ביקורות).
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, רויטל.
אפשר לקרוא ביקורות נעלבות על הספר הזה גם בסימניה.

אני לא ראיתי גזענות ביחסו של טוויין לילידים. התייחסותו ליופי וכיעור אינה גזענית, אם כי הוא כנראה משווה למראה האנשים אותם הוא מכיר. ובזה אינו שונה ממה שכולנו עושים גם היום. גם התייחסותו השלילית לקבצנים האקטיביים אינה התייחסות גזענית, לדעתי.

נדמה לי שהוא בעיקר מתפלמס עם כותבי ספרים רומנטיים שכתבו סיפורים מצוצים מהאצבע על הארץ ועל תושביה.
רויטל ק. (לפני חודש)
מעניין איפה הן הביקורות הנעלבות, לא יצא לי להיתקל בכאלה.
להפך, מכירה לא מעט שמשתמשים בו כטפיחה על השכם - תראו כמה נורא היה פה לפני שבאנו להפריח את השממה.

לא קראתי אותו, אבל מקטעים שיצא לי לקרוא פה ושם (וכך גם עולה מהסקירה שלך) נראה שיחסו למקומיים היה גזעני משהו, כך שלפחות בעניין הזה - הוא יותר בן המאה ה-19 מאשר בן המאה ה-21.
לא שאין גזענות היום, אבל פחות מקובל לנפנף בה ולפרסם בעיתון קטעים שמתייחסים לכיעורם של בני ארץ או עיר מסויימת.
yaelhar (לפני חודש)
תודה רבה, מחשבות.
אם כן, זו היתה אג'נדה נוצרית. אבל לפי הביקורת והקטילה של טוויין אלמנטים נוצריים - העיתון היה די סובלני...
מחשבות (לפני חודש)
העיתון המממן היה עם אג'נדה?





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ