ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו
ספר טוב

---

כבר בספרים הקודמים שלו ניסה אשכול נבו להכניס כמה שיותר ישראליות לתוך ספר. בספר הזה, הוא הגדיל לעשות וערבב צבא, טיול לדרום אמריקה, עליה לארץ ישראל בשנות ה 40 ועוד...
בחלק הראשון של הספר, נבנים היסודות לפגישה של דורי וענבר. כל אחד מהם נמצא בזוגיות לא מאושרת משלו, שמחלחלת לכל תחומי החיים שלהם. שניהם צריכים להרחיק עד פרו, בצורה אקראית לחלוטין (כי הרי בגיל 30 לא נוסעים לדרום אמריקה... זה לא בחוקים) כדי למצוא אחד את השני. במהלך המסע שלהם מתקבלות התחושה המוכרת של התרמילאים, כי אין ביבשת הענקית הזאת את העניין של מרחק, וניתן להגיע בה לכל מקום בקלות. קצת קיטשי, אבל בסך הכל עובד יפה, בשילוב עם סיפור בלשי, בו דורי מתחקה אחרי עקבותיו של אביו האובד בדרום אמריקה.
בחלק האחרון, הספר משנה את הכיוון שלו, ומזניח קצת את העלילות הקודמות שלו כדי לתת איזשהו קטע ביקורתי על מדינת ישראל.
סה"כ, אהבתי את הסיפור ואת הכתיבה – אין ספק שנבו מצטיין בתיאור נושאים ישראליים עכשוויים, גם אם קצת חוזר על עצמו בין הספרים שלו. רק חבל שלקראת הסוף מתקבלת ההרגשה שנבו ניסה לדחוס קצת יותר מדי לספר אחד, והמומנטום שלו הולך לאיבוד לקראת הסוף.

» ביקורות נוספות של Gidi
» ביקורות נוספות על נוילנד