ביקורת ספרותית על הסיפור שאינו נגמר מאת מיכאל אנדה
ספר מעולה

---

ב"סיפור שאינו נגמר" נתקלתי לראשונה כסרט מצויר בטלויזיה. הייתי אז ילדה והסדרה שיעממה אותי, אך במיוחד הרתיע אותי השם שלה. הסיפור שאינו נגמר?! מה זה אומרת? האם אגיע לסוף ואגלה שם רק דפים לבנים שמביטים בי בלגלוג, או שמא הספר הולך במעגלים ומעגלים שאין להם סוף ואני אמורה לנחש או לפתור את חידותיו?

ספרים כאלה לא אהבתי אף פעם, לכן נמנעתי מלהתקרב אליו.

במהלך השנים שעברו מאז נתקלתי פה ושם באזכורים על כמה שהספר נהדר, אבל לא ייחסתי להם חשיבות. למה החלטתי בסופו של דבר לקנות אותו? אין לי מושג, כנראה שהעובדה שזו קלאסיקה ומכירו הפעוט (20 ש"ח) שכנעו אותי. אבל מרגע שפתחתי את הספר- לא התחרטתי לרגע.



גיבור הסיפור הוא נער בשם בסטיאן. זהו ילד כבן 11, שמן וחיוור, פחדן ומבוהל. אמו מתה, אביו שקוע באבל ומתעלם מקיומו, הילדים בבית הספר מציקים לו, הוא תלמיד גרוע וכל מה שיש לו זו אהבת הספרים. הסיפור מתחיל בכך שבסטיאן, בבריחתו מכמה ילדים שניסו לתפוס אותו, מתפרץ לחנות ספרים עתיקים ומגלה שם את "הסיפור שאינו נגמר".

בהשתלשלות עניינים מהירה הוא גונב את הספר, מתחבא בעליית הגג של בית הספר ומחליט לא לצאת משם לעולם. בינתיים הוא מתחיל לקרוא, וככל שהספר מתקדם הוא מרתק ומרגש את בסטיאן יותר עד שהוא שוכח כליל ממניין השעות וממציאותו העגומה.



הסיפור בנוי כך, שהעולם האמיתי של בסטיאן כתוב בצבע אדום- והעולם המדומה של הספר בצבע ירוק. הצבעוניות הזו עוזרת להבדיל בין מה שקורה בספר לבין מה שקורה לבסטיאן באמת, ולדעתי גם מכניסה את הקורא לעולם הפנטזיה הנהדר שנפרש לפנינו.



בשלב מסוים מתערבבת המציאות עם הסיפור, ובסטיאן נשלח אל תוך הספר כדי להציל את גיבורי הממלכה שהוא קורא עליה. מכאן הוא הופך להיות גיבור הספר שהוא קורא- ביכולתו לעשות ככל שעולה על רוחו, לברוא ולמחוק עולמות, לשנות את מהותם של יצורים, לפגוש את הדמויות שקרא עליהן ועוד ועוד. אך ככל שהוא מתקדם בכך, הוא מגלה שיש לדבר גם חסרונות, וכדי לצאת מתוך הספר הוא חייב לגלות את שאיפותיו האמיתיות ולא לשכוח את מה שהוא בעולם האמיתי.



זוהי פנטזיה יוצאת מהכלל, שנולדה בדיוק עבור אוהבי הספרים. כושר הדמיון של מיכאל אנדה הוא פשוט מופלא- בכל פעם שאני חושבת, "טוב, יותר גבוה מזה הוא כבר לא יוכל להמציא, מכאן זו הולכת להיות נפילה"- הוא מפתיע אותי עם המצאות יותר ויותר נועזות. ולו היתה זו פנטזיה בלבד הייתי עוד יכולה לגחך בהנאה ולהגיד "יופי של סיפור לילדים"- אבל לפנינו נמצא משל נהדר על הדמיון מול המציאות, על יכולתה של ממלכת הפנטזיה לחיות רק כאשר בני אדם מבקרים בה- אך אם הם משתכרים מהכוח שלהם ושוכחים את עצמם, הם נותרים אבודים בה ולעולם לא יוכלו לחזור לעולם האמיתי. כל יצור שבורא אנדה מהווה איזו מטאפורה למשהו שקיים בעולמנו, כל אחד כזה גאוני בהווייתו וכל אחד מוביל לבריאת יצור אחר גאוני לא פחות.



גם הכתיבה לא פחות מנהדרת. זה אמור להיות סיפור הרפתקאות רגיל, בעיקר בשלבים שלפני כניסתו של בסטיאן לספר, משהו שכבר סופר אלף פעם על גמדים וענקים, שדים ודרקונים ומפלצות- אבל כאן הכל נובע אחד מתוך השני, כל יצור חדש שמופיע מתאפיין בתכונות ייחודיות וכל אחד כזה תורם לעלילה הכללית. בסופו של דבר מוצא עצמו הקורא נשאב כל כך לכל החידושים האלה, לכל הדמויות הדמיוניות ולמטאפורות שלהן, עד שקשה להניח את הספר מהיד. ובכל פעם שאמרתי לעצמי "מספיק, הגיע הזמן לישון"- הופיעה איזו המצאה מקורית נוספת, ונשארתי עד סוף הפרק.



הספר הזה הוא שיר הלל לדמיון ולאהבת הקריאה. אם לא קראתם אותו עד כה- חובה, חובה, חובה! אם קראתם- אתם חייבים להקריא אותו לילדכם, כי אצלי הוא כבר מס' אחת ברשימת הקריאה לעתיד הזו. אצל ילדים הדמיון מפותח ומשוחרר הרבה יותר, לכן לא מפתיע אותי שהוא זכה בכל הפרסים האפשריים לספרי נעורים. אבל בכל אופן, ככל שמתבגרים מבינים יותר את הכוונות הסמויות של המחבר, משהו הדומה לספר "הנסיך הקטן", לכן כדאי לקרוא אותו בכל גיל ובכלל- שיהיה בבית.

הספר הזה שבר אצלי תקופה ארוכה של שיעמום מקריאה, והוא הקניה הכי מוצלחת שלי בחודשים האחרונים.

» ביקורות נוספות של ligth angel
» ביקורות נוספות על הסיפור שאינו נגמר