ביקורת ספרותית על נפלאות התבונה - עטיפת הסרט - סיפורו של גאון מתמטי מאת סילביה נסאר
ספר בסדר

---

נתחיל מהסוף: לקח לי המון זמן לסיים את הספר הזה. יותר משלושה חודשים, אני חושבת. עם זאת, בשום נקודה בקריאה לא יכולתי להגיד שהוא משעמם אותי, שהנושא לא מדבר אלי או שמתחשק לי להפסיק- וזאת למרות שמדובר שם על מתמטיקה, נושא שרחוק ממני למדי, וסכיזופרניה, נושא שרחוק ממני עוד יותר. מנקודה מסוימת הכל חוזר על עצמו באותם מעגלים של מחלה-החלמה זמנית- מחלה, ולמרות זאת זה לא מצליח לשעמם או אפילו לעייף. רק ש, נו, זה מאוד ארוך ואיטי. קורה.



"נפלאות התבונה", או בשמו המקורי "A Beautiful Mind", הוא ביוגרפיה של המתמטיקאי (וזוכה פרס הנובל לכלכלה בשנת 1994) ג'ון נאש אשר חלה בסכיזופרניה במהלך שנות ה-30 לחייו, בשיא קריירת הגאונות שלו. הוא נחשב לחוקר מבריק והמציא כמה תיאוריות "מדהימות" (כמתואר בספר) בכל מיני נושאים במתמטיקה הטהורה והמעשית, וכן עלה על חוק יצירתי וגאוני בתורת המשחקים. הספר מתאר בהרחבה את כל התיאוריות והחוקים הללו, וכן את התגובות להם, את המאמרים שנאש כתב ואת המשרות שהוצעו לו בעקבות כך. אפשר לומר שהוא עוקב בפירוט אחר הקריירה שלו, ומכניס לעולם המתמטיקה גם את אלה שלא עברו בגרות 3 יחידות. בהתחלה קצת חששתי כשהמחברת, בתעוזה מדאיגה, הציגה לנו שלל נוסחאות וציפתה שנבין אותן- אבל עד מהרה גיליתי שאפשר פשוט לדלג על השורות הללו, ולמצוא בהמשך הסבר לגיטימי לפשוטי העם על הרעיון הכללי של אותה תיאוריה מופלאה. כך שעד כה אני עדיין לא מבינה מה בדיוק עשה שם נאש, אבל אני מבינה בערך את התוצאה.



כמתואר בהקדמה, למען כתיבת הביוגרפיה ערכה סילביה נאסר מחקר מקיף מאוד על חייו של נאש ועל החיים באותה תקופה (משנות הארבעים ואילך) בכלל. ריבוי העובדות והדיוק שלהן מכניס את הקורא לעולמות רחוקים ממנו בעליל, כמו פרינסטון של שנות החמישים, מכללת MIT והמכון למחקר מתקדם- שבו נערכו מחקרים סודיים של משרד הביטחון האמריקאי על פיתוח יכולת גרעינית ונשק מתוחכם אחר. אנחנו מובלים אחר כבוד אל חדרי ההסבה של המוסדות הללו, אל כיתות הלימוד, מסיבות המתמטיקה, מכירים את הסטודנטים שלמדו שם ואת המרצים המפורסמים, לפעמים נאש מופיע רק כרקע. אנחנו לומדים על החיים באותה תקופה הכוללים פחד מגיוס לצבא (למלחמת ויטנאם), רדיפת הומואים ומתן חשיבות עליונה למתמטיקאים מבריקים שיכלו לפתח נשק קטלני. בכל המקומות הלאה מסתובב גם נאש, יצור חריג ודי אנטיפת, ועם הזמן גורם לרוב האנשים לא לחבב אותו אבל להעריך את חשיבתו היצירתית ופורצת הגבולות. הוא מפרסם מאמרים, פותר בעיות בלתי-פתירות, ממציא משחקי מתמטיקה מתוחכמים ולאט לאט מטפס על גג העולם- עד שמגיעה המחלה וקוטעת את הקריירה שלו, והופכת אותו עם השנים למטורף זנוח ונשכח.



רוב הביוגרפיה עוסקת, כאמור, בקשר שבין נאש למתמטיקה. מוזכרים שם כמובן גם משפחתו, המאהבת שלו ובנו שנולד ממנה, אשתו ובנו החוקי, חברים וכיוצא באלה- אבל רוב הזמן מתואר נאש כאיש חולה ובודד, מבריק ומיוסר, שנשלח פעם אחר פעם לאשפוז כפוי ונוסע ברחבי העולם בעקבות רעיונות שווא על קונספירציות ושלום עולמי. ככל שמתקדם הספר הדברים מתחילים קצת לחזור על עצמם- הוא חולה, אחר כך מבריא לרגע, חוזר לכתוב איזה מאמר מדהים, ואז חולה שוב ונשלח לאשפוז בכפייה, שונא את המקום, ואחר כך משתחרר וחוזר חלילה. לקראת סוף הספר חלה ה"החלמה הפלאית" שלו, לכאורה- פתאום הוא חזר לשפיותו, זנח את מחשבות השווא וחזר לעסוק במתמטיקה- אך לדעתי זוהי בעיקר דעיכה, שכן הוא פרש בשקט ועבר לחיות עם גרושתו ובנו, לנהל חיי משפחה שמעולם לא התפנה אליהם ועסק במתמטיקה נחותה מרמתו הקודמת. הוא נאבק עם עצמו שלא לחזור לסכיזופרניה, ומעולם לא חזר לימי תהילתו. את פרס הנובל שלו קיבל על המצאת חוק בתורת המשחקים, דבר שעבד עליו ארבעים שנה לפני כן, והיה יותר בגדר תיקון טעות היסטורית מאשר פרס רלוונטי.



כפי שאמרתי בהתחלה, הספר זורם וקריא מאוד, ואפילו מרתק- למרות הנושאים שרחוקים מאיתנו. הוא לא מייגע באינסוף פרטים לא חשובים, כמו שביוגרפיות נוטות לעשות, ובסך הכל הוא נותן תמונה די טובה על מהלך חייו של נאש ועל אופיו באופן כללי. זה אינו ספר חובה- לא חייבים לרוץ לחנויות- אבל הוא מעביר את הזמן בנעימים וגם מלמד לא מעט.

» ביקורות נוספות של ligth angel
» ביקורות נוספות על נפלאות התבונה - עטיפת הסרט - סיפורו של גאון מתמטי