ביקורת ספרותית על סטלין - הביוגרפיה שמבוססת על הארכיונים הסודיים שנחשפו במוסקבה מאת אדוורד רדזינסקי
ספר בסדר

---

פפפפפפ, איזה ספר מתיש. לקח לי שלושה חודשים בערך לסיים אותו, תוך שאני מתקדמת בעצלתיים ועוברת בשמחה להסחות דעת בצורת ספרים נעימים יותר לקריאה. אבל יום אחד נמאס לי, והחלטתי לסיים בכל מחיר. והרי ההמלצה [המוטלת בספק].



סטלין הוא הרודן הרוסי הגדול בכל הזמנים. המשפחה שלי הגיעה מאוקראינה, וסבתא שלי עוד זוכרת את הימים של מחנות העבודה מטעם המדינה, את הדירות הצפופות בהן חיו 5 משפחות יחד, אמא שלי היתה בתנועת נוער קומוניסטית וכיוצא בזה. לנו זה נראה כפיסת היסטוריה, להם אלה חיים נורמליים. לכן הסתקרנתי לקרוא את הביוגרפיה של המנהיג הנורא, שהשמועות טוענות שרצח עשרות מיליונים מבני עמו.



אבל אני חייבת לומר שהספר הענקי ההוא, שנראה כל כך מבטיח, מספר מעט מאוד על סטלין עצמו. וחבל.



יש שם כמה עשרות עמודים של תיאורי ילדותו ונעורי. עוד כמה עשרות על עלייתו למפלגה הקומוניסטית, מהפכת אוקטובר, גדולתו של לנין, מותו של לנין וכיוצא בזה. מכאן ואילך- ימי שליטתו של סטלין במפלגה- נוטים לשעמם עד מוות.



המחבר, שכנראה באמת חיטט בארכיונים הסודיים ביותר ומצא שם מידע מופלא שאיש לא ראה לפניו, מפרט לנו על הרבה דברים שבכלל לא מעניינים אותנו. במשך כמה מאות עמודים הוא מתאר אינסוף חיסולים של סטלין- חיסולים של אויביו, חיסולים של חבריו למפלגה, חיסולים של נאמניו, חיסולים של האנשים הקרובים אליו ביותר [לנין וקרוביו, משפחת אשתו, משפחתו שלו, חבריו הטובים ביותר וכו']. חיסולים של קצינים, של איכרים, של עשירים, של חיילים, של פוליטיקאים, של בני משפחות של פוליטיקאים, של אינטלקטואלים, של כל מי שנחשד בבגידה במפלגה. עם הזמן זה נעשה מעייף עד כדי כך, שהקורא שואל את עצמו, "האם סטלין לא עשה דבר בשנות שלטונו מלבד לחסל אנשים?".

אין ולו מילה אחת על תוכנית החומש הנודעת. לא מסופר לנו כיצד הפך סטלין את מדינתו, מדינה של איכרים בורים, למדינה מתועשת ומתקדמת של אינטלקטואלים. איך חיו האנשים אז, מה היה סדר היום של המפלגה, מה עשתה למען האזרחים. אפילו על מלחמת העולם השניה יש עשרות עמודים מעטים! מדי פעם מזכיר רדזינסקי שהתושבים היו שמחים ועליזים, נאמנים עד אין קץ לשלטון, ושכל האליטה פחדה פחד מוות מהרגע בו יחליט סטלין שיומם הגיע. אבל איפה התיאור היומיומי של החיים באותה תקופה? איפה ההסבר ההגיוני לכל אותם חיסולים, מלבד היותו של סטלין פרנואיד וחולה שליטה?



הספר, בניגוד למצופה, דווקא קריא וזורם. לולא היה חדגוני כל כך יכול היה להיות מעניין. יש בו כמה פרקים לא רעים, המספרים על משפחתו של סטלין, על אשתו, על אהבתו לבתו ובנו הצעיר [לעומת חוסר חיבתו הבולט לבנו המבוגר], על מכתביו לאמו בגרוזיה וכו'. יש שם כמה פרקי ביוגרפיה על כניסתו למפלגה הקומוניסטית ומהפכת אוקטובר, שכל מי שמתעניין בו צריך לדעת. אבל מלבד כל אלה, אני משוכנעת שלא חסרות ביוגרפיות הרבה יותר מושכות וצבעוניות מהספר המעיק הזה. ספר שאני שמחה מאוד שהסתיים כבר.



[אגב, המחבר לא משמיט מאיתנו פרטים על הביוגרפיה שלו עצמו, ומספר לנו על שנאתו הגדולה של אביו לרודן הנודע. ובכן, אני לא מתנגדת לכך, אבל למה אתה חייב להראות לנו בכל מחיר כמה נורא הוא היה? מה עם לספק ביוגרפיה אובייקטיבית, למשל? הדבר הופך את סטלין לדמות ספרותית שטחית עד ייאוש.]

» ביקורות נוספות של ligth angel
» ביקורות נוספות על סטלין - הביוגרפיה שמבוססת על הארכיונים הסודיים שנחשפו במוסקבה