ביקורת ספרותית על אם יש גן עדן מאת רון לשם
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 בספטמבר, 2007
ע"י ligth angel


אל הספר הזה הגעתי לאחר סוג של לחץ חברתי מתון. אצלנו בבסיס, שנמצא במקרה על גבול לבנון, הספר מתגלגל מיד ליד כבר כמה חודשים טובים. מאז שמישהו קנה אותו אקראית, והעביר למישהו אחר, נדיר למצא אחד שלא יודע באיזה ספר מדובר. גם אם אתה שונא קריאה מושבע בטוח ניסית כמה עמודים, וגם אם לא נגעת בספר הזה מעודך אין סיכוי שלא תדע מה העלילה ואיך הוא נראה. פשוט אי אפשר להתחמק ממנו.

אני ניסיתי כמה פרקים לפני חודשיים בערך, עד שהספר נגזל ממני והועבר לידיים אחרות. לא התרגזתי- החלטתי לחכות בסבלנות עד שהוא יסיים את הסבב שלו ויחזור אלי, או שאשיג אותו מהספריה. אבל באורח מסתורי מהספריה הוא נעלם, אז יום אחד' בשבוע הספר החלטתי להיכנע לנורמות ולקנות אותו גם.



מה אגיד לכם- לא התחרטתי. הספר הזה לא כתוב בשפה גבוהה, לא נבנה סביב עלילה רציפה וגם קשה להזדהות עם גיבוריו הראשיים- בפרט אם לא היית חייל קרבי, גבר-גבר כזה. אבל יש בו קסם שובה לב שלא מאפשר לך להתנתק ממנו עד העמוד האחרון. הוא זורם כל כך, שבלי שתשים לב חלפו שלוש שעות ואתה עדיין באותה תנוחה, מעביר עמודים בקדחתנות.



הגיבור הראשי הוא ארז, מפקד צוות לוחמים שנשלחו לבופור. הספר מתחיל מהאימונים שעושים להם בטירונות, ממשיך עם עלייתם למבצר הנודע ומסתיים קצת אחרי נסיגת צה"ל מלבנון. בדרך עוברים כל מיני התמודדויות קשות, דילמות, החלטות מפחידות- בעיקר על רקע המהומה ששוררת בארץ, עם ההמונים שקוראים לנסיגה. תארו לכם צוות לוחמים שטוחן 56 ימים במבצר מסריח בלבנון, בקושי מתקלח, ישן עם נעליים צבאיות, לא מחליף תחתונים- וכשהוא חוזר הביתה, הוא שומע מכל עבר שנוכחותם שם מיותרת. החלק השלישי של הספר עוסק בעיקר בתקופה הזאת, התקופה המייאשת והמדכאת ביותר. ליל הנסיגה עצמו מתואר בפירוט של סרט אקשן באורך מלא, והוא סוג של שיא בסיפור.

חוץ מזה, כל כמה עמודים נופלת על הקוראים (וגם על הלוחמים, בדרך כלל) פצצה נוספת- כך שקשה לתאר את העלילה בלי להיכנס לספויילרים מיותרים. אומר רק שהספר לא מפחד להתמודד עם ההשלכות היותר כואבות של המלחמה, ולא כולם חוזרים משם שמחים וטובי לב. הוא נראה יותר מכל כאילו חייל ששהה שם מספר לך (בשפתו שלו, עם הסלנג והקיצורים) איך היה. למען האמת, קשה היה לי להאמין שרון לשם עצמו לא לחם בלבנון, ושהוא לא היה יותר מכל אותם עיתונאים שהספר נהנה להשמיץ.זה כנראה מוכיח שהוא סופר מצוין, ואולי למרות הכל מגיע לו הפרס שקיבל (למרות שבהתחלה קצת התלבטתי אם אכן כך).

ספר זורם מאוד, מצליל מאוד, וכנראה גם חשוב מאוד. כדאי.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ