ביקורת ספרותית על גרעינים לבנים מאת יוכי ברנדס
ספר בסדר

---

אסנת היא אשתו של גדעון, חבר כנסת מפורסם ואהוד. יש להם שני ילדים (הגדול זה עתה התגייס, הצעיר לומד בחטיבה), בית גדול, כל המותרות שבעולם וחיי חברה פעילים. אלא שאסנת היא לא אחת מהם- בילדותה גדלה בבית עני, ללא אם ועם אב שעשה את כל הטעויות האפשריות בגידול בתו היחידה בין 3 בנים גדולים. וכך, על אף חיי הפאר והנוחות שהיא נקלעה לתוכם, אסנת חיה עדיין את עברה. היא בזה לאביה ומנסה למחוק את חייהם יחד, אבל מבקרת אותו מדי שבוע ושומעת את תלונותיו וגערותיו. היא מנסה לשכוח את חיי העוני, אך אלה צצים ועולים מכל פינה. אסנת מספרת לנו את סיפורה בגוף ראשון, והקורא לא יכול שלא להתרשם שהוא תקוע עם אסנת הילדה בת השש- ולא עם אסנת המבוגרת. אין כמעט תיאורים מוחשיים של חייה בהווה, אך הקורא הקפדני יכול לתאר במדויק איך נראה בית ילדותה ומי היו חברותיה.



הסיפור מתחיל כשאסנת נתקעת בנסיעה עם העוזר הצעיר של גדעון (אחד מיני רבים במשרדו), ובדרך-לא-דרך הוא מצליח לקשור אותה אליו ולספר לה על סיפור אהבתם של סבו וסבתו, מתקופה העליה הראשונה. עלילות גבורה מהזן הרגיל- עלו מרומניה בדרך חתחתים, התיישבו בארץ צחיחה מוקפת אויבים, ניסו להפריח את השממה ללא ידיעת חקלאות, מתו ממחלות בביצה וכו'. אסנת נסחפת אחרי הסיפור הזה, ואחרי אישיותו הכריזמטית והמסתורית של הצעיר, ומשתמשת בכל אלה כדי ליצור מטאפורה לסיפור ילדותה הכואב ולספר לנו [הקוראים] עליה. כך שבעצם נוצרות פה שתי עלילות מקבילות- סיפורה של אסנת, היושבת ומקשיבה לסיפורה של רבקה (הסבתא מהעליה הראשונה).



שני הסיפורים אינם עלילתיים במיוחד. בעיקר לא זה של אסנת ומשפחתה, המעביר לנו תחושות וקטעי תמונות מהילדות- קטעים של עליבות, בושה וטעויות מכמירות לב של אב צעיר המקובע בדעותיו. אני לא יודעת אם המטרה של הסופרת היה שנרחם על הבת או על אביה, אך אני חשתי צער רב בשביל האבא- ודווקא בקטעים בהם חשה אסנת מושפלת מכל על ידיו.

אך על כל פנים, מי שלא יתחבר לסיפורי המשפחה ההרוסה לא יבין על מה המהומה. סיפור העליה הראשונה רחוק מלהיות לבו של הספר, בעיקר לא עם הופעת הפואנטה בסוף [לא אהרוס כאן]. לדעתי יש פה סיפור יפה על חיפוש שורשים ועל חוסר האפשרות לברוח ממי שאתה, ממשפחתך, אלא שהוא פחות סיפור ויותר אפיזודות שלא קשורות זו לזו.



אני התחברתי מאוד, הספר נגע ללבי. באשר לאחרים? אני באמת לא יודעת. זה מסוג הספרים שמתאימים למצב רוח, תקופה והיסטוריה אישית יותר מאשר לרמה אינטלקטואלית או לאוהבי העלילה הסוחפת.

» ביקורות נוספות של ligth angel
» ביקורות נוספות על גרעינים לבנים