ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 28 בספטמבר, 2007
ע"י ligth angel
ע"י ligth angel
שתי ביקורות
מאת: light angelו 24/06/06 | 14:56
אחרי חודשים רבים של יובש, בהם קראתי כל ספר במשך שבועיים-שלושה ללא כל חשק, נתקלתי לאחרונה בשני ספרים שפשוט לא יכולתי להניח מהיד. טעם הקריאה חזר אלי, ורציתי לשתף גם אתכם.
זכרונותיה של גיישה/ ארתור גולדן (הוצאת ידיעות אחרונות/ספרי חמד, 430 עמ')
צ'יו היא ילדה קטנה הגדלה בכפר דייגים יפני עם הוריה ואחותה. כל היום היא מטיילת על החוף, עושה שליחויות עבור הוריה ועוזרת במטלות משק הבית. חייה מאושרים ונטולי דאגות, עד שאמה חולה יום אחד במחלה קשה. פתאום מתמלא הבית ריחות מחלה ומחנק, והאם הקלילה והחייכנית מרותקת יומם וליל למיטה. בניסיון להשיג תרופות פוגשת צ'יו את מר טנקה, שמתרשם מאוד מיופיה של הילדה ומחליט לשנות את נתיב חייה.
צ'יו משוכנעת שהגבר הנדיב עומד לאמץ אותה ואת אחותה, אך למעשה הוא שולח את שתיהן לגיון- רובע הגיישות ביפן. שם הן מופרדות, כשהאחות הפחות מוכשרת ויפה נשלחת לעבוד בזנות. צ'יו אמורה כעת לעבור מסלול מפרך של לימודים ואימונים עד שתהפוך לגיישה מן המניין, ועוד אחת רווחית מספיק כדי שקנייתה ממר טנקה תשתלם.
הסיפור מתאר את עולם הגיישות מנקודת מבט יפנית לחלוטין- לעניות דעתי, לפחות. אין שם יותר מדי הסברים על איך שדברים אמורים להיות, או למה דבר נקרא כך וכך. הוא פשוט ישנו, כאילו התבוננתם בציור יפני. במהלך שהותה בגיון עוברת צ'יו כל מיני תהפוכות, החל בנסיון בריחה לא מוצלח וייעוד של משרתת לשארית חייה ועד לעלייתה לגדולה כאחת הגיישות המצליחות ביפן. הספר מרתק ופשוט אי אפשר להפסיק לקרא בו. למרות שבהחלט יש שם הרבה תיאורים, רבים מהם קצת חוזרים על עצמם (לא תאמינו בכמה דרכים שונות אפשר לתאר שם קימונו יפה, ולעיתים נדמה שהם מתארים כל קימונו וקימונו שכל גיישה אקראית לובשת), הספר תמיד חוזר לעלילה במהירות ואלגנטיות שכמו נלמדו מאמנות השיחה של הגיישות. הוא גם מכניס אותנו לתרבות חדשה בלי שנשים לב בכלל שנכנסו אליה, וכבר אנחנו בקיאים בחומר.
הייתי מגדירה אותו כפחות ספר לגברים, בגלל כל תיאורי הבגדים והנימוסים שלפעמים מכסים את העלילה, אך מצד שני המוכר בחנות היה זה שהמליץ לי על הספר בחום, כך שקשה לדעת. מומלץ מאוד!
0 הקוראים שאהבו את הביקורת