ספר מהנה, מיוחד, מתחיל טוב בצורה יוצאת דופן, אם כי קצת דועך לקראת סופו, ובכל זאת – מומלץ.  
הוא עוסק באדם שעובר תאונה קשה, כמעט נשרף למוות, מגיע לתחתית התחתיות של הקיום האנושי, לשיא הכאב האפשרי, נוגע בשאול, ומשם מתחיל לטפס למעלה, כנגד כל הסיכויים. לטפס למעלה, זה אומר להתאהב, כמובן. והספר הזה ביסודו הוא סיפור אהבה.
   
את ההתחלה מאוד אהבתי. גיבור הסיפור הוא אדם שעיסוקו  בתחום סרטי הפורנו, והוא חף מכל מחשבה בעלת עומק, משמעות, אמונה, או אפילו רגש. כשהוא מתאר את רגעי הסבל שעברו עליו ועדיין עוברים, הוא מלווה זאת בהומור יבש ובציניות חותכת, ומייצר כמה מהסצנות הספרותיות היותר מיוחדות שקראתי. ברגעים האלה, על אף שלעיתים התיאורים קשים מנשוא ונאלצתי להסיט את מבטי מהספר ולדלג על כמה משפטים,  הספר פשוט מצוין. 
עם הזמן, אנו מתוודעים לדמות מרכזית אחרת, אשה צעירה ונאה שמשום מה בוחרת לבלות את ימיה לצד מיטתו של הפצוע השרוף שלנו. האשה הזו מספרת לגיבור כמה סיפורים משונים, בעיקר סיפורי אהבה, שעוסקים באנשים אחרים וגם בו עצמו ובה, בתקופה קדומה אחרת...
הדמות הזו מייצגת את האמונה, את משמעותם של הדברים, את האמת הנסתרת שמאחורי החזות השטחית של הכל.  בשלבים האלה הספר הופך למשהו שנע על התפר שבין אתיאזם מוחלט לאמונה דתית עיקשת. המתח בין שני הקצוות הופך את הספר למרתק כל עוד נשמר שווי המשקל בין שתי הדמויות.  האם האשה הצעירה לוקה בנפשה ומדמיינת? או שמא היעדר האמונה המוחלט והסקפטיות הבלתי נגמרת, הם אלו שנטולי הגיון? 
הבעיה מבחינתי היא שמשלב מסוים שווי המשקל מופר באופן בולט לטובת האמונה,הדת והמיסטיות ושם הספר קצת איבד אותי. אני נותרתי עם שתי רגליים על הקרקע, כשהסיפור פשוט פרח ועף לו למחוזות אחרים... 
ובסוף נשארתי עם הרגשה שאולי פיתו אותי בעורמה לסיפור אהבה מתקתק עם ניחוחות של דת. אולי. אבל בסופו של דבר מדובר בספר מרתק ומהנה  שכנראה לא צריך לקחת ברצינות גדולה מדי.  
שווה בהחלט.
