ניסיון יוצא דופו של דיווידסון לברר את מקורות האהבה האנושית. גיבור הסיפור - והמספר העיקרי שלו - הוא גבר שבמהלך הקריירה שלו ככוכב פורנו מושך הספיק לזיין מאות נשים - חלקן בתחום המקצועי וחלקן אחרי שעות העבודה במה שהוא מגדיר "תחביב". הוא ציני, קצת משועמם מגרויים, בטוח שהוא יודע הכל על נשים ואהבה, עד תאונת הדרכים המחרידה שעבר, בה נשרף ואיבד את מראהו ואת אבר המין שלו, ואיבד גם את הביטחון שיש לו מושג מהי אהבה.

הספר מורכב מסיפורים שונים - מתקופות שונות על אהבה אנושית מסוגים שונים. עיקר ההתמקדות היא בגרמניה במאה ה - 14 בה מתקיים סיפור אהבה בלתי אפשרי בין נזירה לשכיר חרב, אך הוא סוטה גם לסקנדינביה הויקינגית, לאנגליה לפירנצה וליפן באותה תקופה. הוא מעלה שאלות נוקבות לגבי מהות האהבה כמו - האם נכון המיתוס של "נפש תאומה" אחת ויחידה? האם האהבה יכולה לשרוד לנצח? ומה מייחד אנשים שיעדיפו את אהבתם על פני שרידתם, ויגנו על אהוביהם במחיר חייהם? וגם כמה אהבה נדרשת כדי לאפשר לאהובך לעזוב?
הסיפור מעניין מאד, מקיף תחומים היסטוריים, פילוסופיים ודתיים מאזכר גם ספרים קאנוניים כמו התופת של דנטה, ובניגוד לדברי סארטר "הגהינום הוא הזולת" דייוידסון סבור שהגיהינום הוא האדם עצמו, ואין תופת חיצונית שתשווה לו.

אהבתי את הספר אליו הגעתי אחרי הביקורת המופלאה של הקיסרית הילדותית (תודה!) ויש לומר רבים נוספים שנשבו בקסמו של הספר.
ואגב גרגוילים - אלה פסלי אבן מפלצתיים שימשו מרזבים קישוטיים ואפיינו את האדריכלות הגותית, ומטרתם להפחיד - אנשים בחמת זעמו של האל, או רוחות רעות שלא יכנסו לבית. הלואי והיתה לנו היכולת להתעלם מהצורה (המפלצתית, המכוערת או אפילו הסתמית) להסכים ואף להצליח לראות את המהות.

*

"רומן ביכורים יוצא דופן על אהבה ששורדת את אש הגיהינום וחוצה את גבולות הזמן."

גרגויל הוא ספר על גיהינום, על דת, על כאב, על אהבה ועל היסטוריה.
האם הוא אחד הספרים הכי טובים שקראתי? בהחלט.
האם כתוב בצורה מושלמת ומדוייקת להפליא? אין שום ספק.

נתקלתי בספר לראשונה כאן באתר. הכריכה סקרנה אותי, והתקציר הודיע לי חד משמעית שאין מצב שאני לא קוראת את הספר הזה .
הספר הזה גרם לי להרגיש כאב נוראי מבלי לחוש אותו באמת.
התיאורים המזעזעים היממו אותי, והדבר היחיד שנותר לי לעשות הוא להודות על כך שאני שלמה.
יכולתי להרגיש דרכו את הכאב האיום של בן אדם שנשרף - גם גופנית וגם נפשית.
הרגשתי את ההיסטוריה, את הנצרות, את חייה של נזירה במאה ה-14.
הדמות הראשית היא כוכב פורנו ציניקן ואתאיסט בן שלושים ומשהו. אם הייתם שואלים אותי לפני קריאת הספר אם נראה לי שהייתי מתחברת אליו, הייתי עונה לכם חד משמעית - לא.
אבל התחברתי. יותר מזה, יכולתי לחוש אותו בצורה מדהימה.
הספר שוזר בתוכו ארבעה סיפורים מדהימים על אהבה ועל כאב - על נערה יפנית, זוג איטלקי, אישה שמחכה לבעלה ומשולש אהבה איסלנדי.
הוא משלב בתוכו שפות, אמונות ותרבויות.
הוא מביא לנו בפרטי פרטים את "התופת" מאת דנטה, שהגיבור חווה תוך כדי פגישת הדמויות מארבעת הסיפורים.

הסופר , אנדרו דייווידסון, עבד על הספר במשך 7 שנים.
הוא חקר על כל נושא שהוצג בספר ופירט אותו לפרטי פרטים.
הוא תיאר במדוייק את התהליך שעובר נפגע כוויות, את החיים במאה ה- 14 - את האמונות הדתיות ששררו שם, את היחסים בין האנשים .
ותרשו לי להודיע לכם דבר אחד - יצאה לו יצירת אומנות.

ועוד דבר ראוי לציון - יעל סלע שפירו, המתרגמת עשתה עבודת על בתרגום שלה.
היא לא פסחה אפילו על הפרט הכי קטן ופירשה את הכל, מה שבהחלט הוסיף לחוויית הקריאה והפך את הספר העברי לכזה שבהחלט לא נופל מהמקור.

לסיכום: גרגויל הוא אחד הספרים הכי טובים שיצאו השנה, אם לא הטוב שבהם. אם בא לכם להתנתק מהמציאות ולחוות חוויה של פעם בחיים - אל תוותרו עליו.

״לא קונבנציונלי״ הוא כנראה ההגדרה המדויקת ביותר שאני יכולה לתת לספר הזה, שכל כך קשה לתאר אותו.
הוא חזק, מרתק, מרגש באופן, ובכן, לא קונבנציונלי.
העלילה מסופרת בגוף ראשון על ידי מי שמכונה פעמים רבות בספר בכינוי המלבב ״השרוף״ ולפעמים גם ״המטוגן״ - כוכב פורנו בשיא הצלחתו שזוכה להשתתף בתאונת דרכים מזעזעת שכתוצאה ממנה הוא מאבד את כל החיצוניות שלו, אך כצפוי, זוכה בפנימיות חדשה ומשודרגת.
מריאן אנגל, האשה הספק מטורפת שמתחברת אל ״השרוף״ בבית החולים, מספרת לו את סיפור פגישתם 700 שנה לפני כן, במאה ה-14, סיפור ששזורים בו אלמנטיים דתיים ומיסטיים.
במקביל מספרת מריאן מספר סיפורי אהבה על-זמניים, לכאורה לא קשורים, אך רק הזמן יגיד.
הספר מעלה הרבה שאלות כלליות שאין עליהן תשובות: האם יש אלוהים ? מהי אמונה ? וגם שאלות ספציפיות אינן נענות: מיהי מריאן ? האם היא באמת חולת נפש ? האם הסיפור שלה אירע באמת או רק במוחה הקודח ? למה ? איך ? מי ?
ללא ספק הסיפור אינו מיועד לבעלי לב חלש ומחפשי הפוצי-מוצי. הוא בטח לא מיועד לבעלי קיבה חלשה. 
למי כן ? למי שמחפש סיפור כתוב מצוין, שאי אפשר להניח אותו בצד, שגם כשהוא מונח בצד אי אפשר להפסיק לחשוב עליו. 
אני חושבת שזהו גם מסוג הספרים שבקריאה שניה רואים בו יותר מבראשונה, ולכן אחזיר אותו לספריה ואקח אותו שוב עוד כמה חודשים, כשאהיה מוכנה שוב לקרוא את אחד הספרים הטובים...

זה נכון שאומרים שלא שופטים ספר לפי כריכתו, אך הספר הזה בעיניי היה יוצא מן הכלל.
התאהבתי בו כבר ברגע שקראתי את שם הספר - גרגויל.
והקסם המשיך עם קריאת התקציר הבלתי רגיל של הספר.
כל כך בלתי רגיל שכבר ידעתי שזאת אהבה ממבט ראשון!

הספר מתחיל בכך שהדמות הראשית, גבר יפהפה, שחקן פורנו ומאהב שרמנטי עובר תאונה דרכים כתוצאה מנהיגה תחת השפעת סמים והזיות שגורמות לו לסטות לעבר תהום.

הוא מגיע לבית החולים על סף מוות, שרוף כולו עד היסוד.
הרופאים מצליחים להציל את חייו-לא חייו וכך הוא שוכב ימים כלילות בהכרה-לא הכרה מסומם ממורפיום וחולם על הרגע שבו יצא מבית החולים ויוכל להתאבד בלי שאיש יפריע לו.
הוא מספר על הכוויות שלו, בפרטי פרטים מצמררים... הוא מתכנן בקפידה יתרה את התאבדותו ובנתיים עושה רושם על הרופאים שהוא משתקם.

תוך כדי שהותו בבית החולים הוא מספר את סיפור חייו מילדותו העגומה ועד היום, סיפור לא קל.
אך חדות הלשון, השנינות הבלתי רגילה שלו והציניות עושים את כל ההבדל.
הוא חד כתער, אפילו תחת השפעת המורפיום.
הדמות שלו כל כך אמיתית וכל כך קל להתחבר אליה.
הוא מושך אליו בצורה לא הגיונית כמעט.

כל התוכניות שלו לגבי התאבדות משתנות, ביום בו נכנסת כרוח סערה לחדרו מריאן, פסלת סכיזופרנית שטוענת שהוא אהובה מזה 700 שנה ולהם היסטוריה משותפת.

בלית ברירה בהתחלה, ומתוך סקרנות בהמשך הוא ממשיך לקבל את ביקוריה.
היא מתחילה לספר לו את סיפור אהבתם העתיקה, ותוך כדי משלבת סיפורים נוספים מימים עברו מכל רחבי העולם, סיפורים לא שגרתיים כמוה.

וכך הספר ממשיך בפרק אחד שמתמקד בהווה, ופרק אחד שמתמקד באחד מסיפוריה של מריאן.

הגיבור אט אט מאבד את רצונו למות ומתחילה ההשתקמות האמיתית שלו.

למרות הקליפה ההרוסה שלו הוא מתחיל לחיות באמת ובתמים בפעם הראשונה בחייו, לעומת העבר, בו חיצוניותו הייתה חסרת רבב אך מבפנים לא היה אלא ריקבון.

אט אט הוא מתאהב בה, משתקם והם עוברים לגור ביחד.
היא נעלמת לעיתים לכמות שעות בלתי הגיונית למרתפה, לגלף גרגוילים מן האבן.
היא טוענת שאלוהים מדבר אליה ומורה לשחרר אותם מן האבן אל החיים.
היא חוזרת אחרי כל סבב כזה של יצירה מטורפת וקדחנות חסרת גבולות, מותשת אל העולם האמיתי.
בהפוגות הקצרות שלה בין התקף להתקף היא ממשיכה לספר לגיבורנו את סיפור חייהם מהמאה ה-14.
לקראת סוף הספר ההפוגות בין התקף להתקף פוחתות והיא מבלה יותר זמן בעולם ההזיות והגילוף שלה מאשר בעולם האמיתי.
כיוון שאלוהים מסר לה שנשארו לה 27 פסלים לגלף ואז היא באמת תוכל לנוח אחרי מאות שנים של חוסר מנוח.

לאורך כל הספר מוזכרת יצירתו של דנטה - הקומדיה האלוהית - בה הגיבור מבקר בתופת בכור המצרף ובגן עדן.
ישנו פרק בו הגיבור שלנו הוזה כתוצאה מגמילה ממורפיום, שהוא מגיע לתופת של דנטה וחווה חויה דומה לשלו.
לדעתי הסופר חטא בפרק הזה.
הוא ניסה לשוות לספר פן מיסטי נוסף אך לא עלה בידיו, הפרק היה בלי כל מוסר השכל או לקח בניגוד מוחלט ליצירה המקורית, ופשוט מיותר.

הספר היה מושלם כמו שהוא לדעתי, ואם כבר להוסיף פרק כזה, אז לפחות עם מוסר השכל או לקח או פירור של משהו שיגרום לדבר להראות נחוץ.
והפרק בהחלט לא היה נחוץ.

חוץ מהפרק הזה שהרס את הרצף של הסיפור שהיה סוחף ממילא, הספר לדעתי מעולה.
מעולה זאת מילה קטנה לתאר יצירה כזו יוצאת דופן.
לא יצא לי לקרוא דבר או חצי דבר שמתקרב למקוריות של הסופר.

הספר מלמד מספר תובנות על חיי האדם - איך האדם לוקח את חייו כמובן מאליו ומבין זאת רק לאחר תאונה כמו שקרתה לגיבור הספר.
איך אהבה יכולה להכנס לחיים בכזו פשטות, כמו רוח סערה, ואיך באותה מידה מטורפת של קלות היא יכולה לאבד לנצח.

הייתי חייבת לכתוב את דעתי על הספר ששבה אותי בצורה כזו, בדחיפות כזו, אחרי חצי שעה של עיכול סוף הספר.
כיוון שהוא באמת יוצא מן הכלל.
ואני חושבת שאפילו הביקורת החופרת שכתבתי לא תצליח להעביר איך אני מרגישה עכשיו.

אני מקווה שיצא לעוד אנשים להגיע לתובנות של הספר ולהנות ממנו, לצחוק ממנו ולבכות ממנו, ולפעמים לכעוס כהוגן.

הספר מקבל 5 כוכבים בלי היסוס.. לקרוא ולהפנים :)

ספר מהנה, מיוחד, מתחיל טוב בצורה יוצאת דופן, אם כי קצת דועך לקראת סופו, ובכל זאת – מומלץ.
הוא עוסק באדם שעובר תאונה קשה, כמעט נשרף למוות, מגיע לתחתית התחתיות של הקיום האנושי, לשיא הכאב האפשרי, נוגע בשאול, ומשם מתחיל לטפס למעלה, כנגד כל הסיכויים. לטפס למעלה, זה אומר להתאהב, כמובן. והספר הזה ביסודו הוא סיפור אהבה.

את ההתחלה מאוד אהבתי. גיבור הסיפור הוא אדם שעיסוקו בתחום סרטי הפורנו, והוא חף מכל מחשבה בעלת עומק, משמעות, אמונה, או אפילו רגש. כשהוא מתאר את רגעי הסבל שעברו עליו ועדיין עוברים, הוא מלווה זאת בהומור יבש ובציניות חותכת, ומייצר כמה מהסצנות הספרותיות היותר מיוחדות שקראתי. ברגעים האלה, על אף שלעיתים התיאורים קשים מנשוא ונאלצתי להסיט את מבטי מהספר ולדלג על כמה משפטים, הספר פשוט מצוין.
עם הזמן, אנו מתוודעים לדמות מרכזית אחרת, אשה צעירה ונאה שמשום מה בוחרת לבלות את ימיה לצד מיטתו של הפצוע השרוף שלנו. האשה הזו מספרת לגיבור כמה סיפורים משונים, בעיקר סיפורי אהבה, שעוסקים באנשים אחרים וגם בו עצמו ובה, בתקופה קדומה אחרת...
הדמות הזו מייצגת את האמונה, את משמעותם של הדברים, את האמת הנסתרת שמאחורי החזות השטחית של הכל. בשלבים האלה הספר הופך למשהו שנע על התפר שבין אתיאזם מוחלט לאמונה דתית עיקשת. המתח בין שני הקצוות הופך את הספר למרתק כל עוד נשמר שווי המשקל בין שתי הדמויות. האם האשה הצעירה לוקה בנפשה ומדמיינת? או שמא היעדר האמונה המוחלט והסקפטיות הבלתי נגמרת, הם אלו שנטולי הגיון?
הבעיה מבחינתי היא שמשלב מסוים שווי המשקל מופר באופן בולט לטובת האמונה,הדת והמיסטיות ושם הספר קצת איבד אותי. אני נותרתי עם שתי רגליים על הקרקע, כשהסיפור פשוט פרח ועף לו למחוזות אחרים...
ובסוף נשארתי עם הרגשה שאולי פיתו אותי בעורמה לסיפור אהבה מתקתק עם ניחוחות של דת. אולי. אבל בסופו של דבר מדובר בספר מרתק ומהנה שכנראה לא צריך לקחת ברצינות גדולה מדי.
שווה בהחלט.

אני מנסה לחשוב על דרך להתחיל את הביקורת על הספר הנפלא הזה,
אולי אני אתחיל בך שאני אודה לקייסי המדהימה שהציגה לי את הספר , והתעקשה שאני אקרא אותו. אז קייסי יקירתי תודה רבה רבה על ההמלצה החמה !!!

הספר הזה בניגוד להרבה ספרים אחרים שקראתי הוא לא סתם רומן.
הספר מתעסק בהמון סוגיות שונות :אהבת אמת ,אמונה ,גלגול נשמות ,תיעוב עצמי ,שיגעון ועוד הרבה מעבר ..

אבל קצת קפצתי , קודם על העלילה :)

סיפורנו מתחיל כשגיבורנו חסר השם עושה תאונה עם הרכב שלו ביום שישי הטוב (יום שישי לפני חג כלשהו , אני לא זוכרת כרגע) עף מצוק והוא עולה באש ,
הוא סופג כוויות כלכך חמורות שהרופאים בטוחים שהוא לא ישרוד ,אך לגורל יש רצון משלו.
גיבורנו שורד מהתאונה, ומתחיל טיפולים וניתוחים כואבים לשחזר את הגוף האבוד שלו.
חשוב לציין שגיבורנו היה שחקן פורנו , והגוף שלו היה הנכס העיקרי שלו.
תהליך השיקום הוא ארוך ומייגע וגיבורנו מתכנן אך הוא יתאבד ברגע שהוא יצא מבית החולים.
הייתה לו תוכנית מבריקה , והוא הצליח לשטות ברופאים בקלות רבה.
אך כל תוכניותיו משתנות ברגע שמריאן אנגל נכנסת לחייו .

מריאן היא אישה בסביבות גיל הארבעים , היא לא נחשבת יפיפה מהממת אך יש בה משהו שמושך את גיבורנו לחיים.
בהתחלה מריאן מצטיירת כאישה משוגעת שלא כלכך ברור מה היא מוצאת בגיבורנו , אך לאט לאט האמת נחשפת .ואנחנו מגלים על העבר שלה ועל משימתה להוציא את הגרגולים מתוך האבן שהיא מקום מנוחתם.
מריאן היא משב רוח מרענן עבור גיבורנו , ואיתה הוא מצליח למצוא את הכוח ולהתחיל לחיות , הוא משווע לשמוע את קולה
וגם אם הוא אינו מאמין לסיפוריה .
הוא שוקע לתוך עולמה .

איני רוצה להרחיב על העלילה יותר כי אני חושבת שכל קורא צריך לגלות את האושר שבקריאת הספר .

אחד הדברים שאהבתי בעיקר בספר , הם סיפוריה של מריאן , כל סיפור נחקק בליבי .
אני מאמינה באהבת אמת . מאז ומתמיד האמנתי שאהבה יכולה אפילו לנצח את המוות .
אבל זה כי אני רומנטית (לפעמים עד כדי גיחוך)
הספר המחיש בצורה מדהימה את המחשבות שלי בנושא.

מה הסיכוי שבן אדם שניצל מתאונה נוראית שהושחת לגמרי ונותר צלם מהגבר שהיה , שהוא ימצא בבית החולים את אהבת האמת שלו ?
הוא לא התחיל לחיות עד לרגע שהוא כמעט איבד את חייו בתאונה .
הוא לא ידע אושר,עד שהוא לא מצא את מריאן .


עוד נושא שהספר מתעסק הוא בנושא הדת והאמונה ,
מריאן מאמינה באמונה שלמה שהיא פועלת בצו האלוהים והמשימה שהוא הטיל עליה הוא לשחרר את הגרגולים ובכך להעניק להם את הלבבות המרובים שלה .
גיבורנו לא מאמין באלוהים לנוכח החיים שהיו, אבל גם התפיסה שלו משתנה בעקבות פגישתו עם מריאן .

נושא גלגול הנשמות מוזכר בספר בצורה כה עדינה ,
אך הנוכחות שלו בולטת מאוד .
האהבה שלהם חוצה את גבולות ההגיון והאמונה .

הספר כתוב מנקודת המבט של גיבורנו , אך ישנם פרקים בהם מריאן היא המספרת -ובהם היא שופכת אור על עבר שלהם
ועל סיפוריה המקסימים.
אני אסיים כאן , כי הביקורת כבר ארוכה....
אני מקווה שתהנו מספר כמו שאני נהנתי.
ותחוו את כל הרגשות שהוא מציע :)

"אתה שלי,אני שלך:היה בטוח בכך.היית נעול בתוך ליבי,המפתח נזרק למרחקים,בתוכו תישאר לעולמים"

זהו אחד מאותם ספרים שכאשר גומרים לקרוא אותם יש תחושה של חוסר אונים, ולא יודעים בדיוק מדוע.

יש בו בספר משהו נורא מוזר (ואני לא בהכרח מדברת על הדברים המובנים מאליהם כמו הגיהנום, או מסע של אלפי שנים וכד') מין תחושה מוזרה שמתעצמת עם כל פיסקה שקוראים וכל דף שהופכים.

הספר כתוב בכנות יוצאת דופן, בלי התייפייפות, נוגעים בדברים כואבים ועמוקים באמצעות מילים פשוטות ועם הרבה הומור עצמי.
העלילה הייתה מקסימה בעיני, נהנתי במיוחד שמכל הסיפורים המדהימים שעוטפים את סיפור המסגרת, מכל הנגיעות הקטנות והגדולות של תרבויות עתיקות, של אהבות שהיו והותירו רושם עצום בהתהוות של העולם בו אנו חיים, באותם לחישות אהבה קטנות שאם נעצום עיניים נוכל לחוש בהן עוטפות אותנו מכל הכיוונים.

זהו בהחלט לא ספר קל לקריאה, הוא עמוס, עמוס במידע, בדמויות, בזמנים ומושגים, לעיתים הולכים לאיבוד בין דפי הספר,בימי הביינים בין החומות העתיקות של המנזרים, או באיטליה, מסוגלים להריח את ריח המתכת המעובדת, או מסוגלים להתפעל מיצירה מופלאה מזכוכית ולחוש אהבה לא ממומשת, ואז באורח פלא מחזיר אותנו הסופר אל הקרקע היציבה של הסיפור, ואנו שוב בעולמנו מתמודדים עם כוויות פיזיות ונפשיות, ומגלים מחדש את כוח החיים.

לפעמיים היתה תחושה שאני קוראת כמה ספרים בו זמנית, העלילה כ"כ עשירה שבהחלט היה אפשרי לקחת כל סיפור קטן שנשזר בעלילה ולהפוך אותו לסיפור מדהים בפני עצמו.

במהלך הקריאה חשבתי לעצמי שיהיה לי נורא קשה להגדיר את הספר הזה, לאן הוא שייך ומי יאהב ויתחבר אליו, כאשר הפכתי את הדף האחרון הגעתי למסקנה:

אם תתנו לו הזדמנות, תקראו בו לאט לאט ותהנו מכל הניואנסים הקטנים ומין החוויה העצומה והנוגעת ללב, אם תקראו אותו כמו שהוא כתוב, בצורה פשוטה ומובנת, בלי להכניס כל מיני רעיונות, אם תהנו מהתרבויות ומהלחישות הרבות- תאהבו אותו כמוני, אולי אפילו יותר...

הספר הזה היווה עבורה הפתעה מאוד חיובית - בטרם קריאתו לא ציפיתי ממנו להרבה, ועובי הספר רמז לי כי צפוי בפניי עינוי מתמשך.

כמה נחמד להתבדות, לפעמים.

גיבור הספר הוא אליל-פורנו יפה-תואר שכל-כולו נשרף בתאונה מחרידה (שקרתה, כמה מפתיע, באשמתו, בזמן שנהג שתוי ומסומם). הגיבור ניחן בחוש הומור ציני מיוחד, ועל אף סיפור חייו הקשה (עד שנהיה כוכב-פורנו, ואז חייו דווקא הסתדרו) יש לו נטיה לאוטודידקטיות, ועל כן הוא דיי אינטליגנט (מה שמאוד מסייע בקריאת הסיפור שלו, כמובן).
מהתאונה שמתוארת לפרטי-פרטים (אך לא בהעדר הומור ציני) אנו עוברים אל הטיפולים הנוראיים שעוברים נפגעי כוויות - גם כאן לא נחסכים מאיתנו התיאורים הקשים ועקובי הדם (ויש הרבה דם בעניין), ועדיין - באותו הומור, באותה ציניות.

הגיבור מספר על החיים החדשים, הנוראיים והמסכנים שלו במחלקת הכוויות, ואנו מתוודעים גם אל כמה רופאים ומטפלים - ובחורה אחת, משוגעת לגמרי, שמתחברת אל הגיבור שלנו ונותנת לו טעם חדש לחיים.
מהרגע הזה הסיפור הופך לסיפור הרבה יותר רגשני, או כפי שאני מגדיר (בצורה מאוד כוללנית ולא מחייבת) - "סיפור בנות".
העלילה נעה בין החלמתו של גיבורינו, לבין הסיפורים של חברתו החדשה, מריאן, שמשוכנעת שהיא והמספר שלנו נפגשו כבר לפני 700 שנה. סיפוריה לא נוגעים רק לעבר המשותף שלהם, אלא גם כוללים סיפורי אהבה מיפן ומאיסלנד.

הספר כולל מוטיבים רבים מ"התופת" של דנטה (החלק הראשון של הקומדיה האלוהית), וגולת הכותרת של הספר קשורה בחלק בו הגיבור יוצא למסע דומה לזה שעבר דנטה בתופת.

הסיפור מאוד מעשיר, עמוס בידע ובפרטים הנוגעים לתחומים רבים, לא צפויים, ואף על פי שבאמצע הסיפור עוד חשבתי שאכן חששותיי התגשמו - הרי שסוף הסיפור בהחלט הפך אותו לספר משובח ששווה את הקריאה.

"תמיד יש קצת שיגעון באהבה. אבל תמיד יש קצת היגיון בשיגעון."

שחקן פורנו שנשרף בתאונת דרכים קם לתחייה בעזרת פסלת סכיזופרנית ומגלה שיש להם עבר משותף שהתחיל אי שם במאה ה-14. עלילה עשירה יש לספר, המחבר לוקח אותנו אחורה וקדימה בזמן ומספר לנו שני סיפורים במקביל במטרה להראות לנו את התמונה במלואה וביניהם גם תיבל בסיפורים נפלאים אודות האהבה. זה ספר מאוד יפה שעוסק בהתמודדות קשה מנשוא ועל אהבה יוצאת דופן ששורדת את הזמן. אורכו כמעט ולא הורגש, ופה בהחלט מגיע צל"ש למחבר. אני קראתי אותו לאט מפאת חוסר בזמן, מה שבזמן אחר אני בטוח שהיה לי קשה להניח מהיד.

אל הספר הזה הגעתי בעקבות הביקורות המשבחות באתר, אילולא כך אני בספק אם הייתי נחשף אליו ובכלל קורא אותו. מה שמוכיח לי שוב, עד כמה מועיל להיות חבר פה.

לא שצריך, אל תחמיצו.