ביקורת ספרותית על גרגויל מאת אנדרו דיווידסון

---

כל הכבוד לאנדרו דייוידסון!
הוא הצליח לעבוד עלי!
הספר מסופר בתחילה בגוף ראשון מפיו של כוכב סירטי פורנו יפיפה וחובב אתגרים מיניים, ציני ובעל הומור שחור, השוכב בבית חולים לאחר תאונה
בה ניכווה בכל גופו, כל יופיו וכוחו כלו בתאונה ומקור פרנסתו אבד (והמבין יבין).
הוא מתאר את חייו עד ליום התאונה ללא רחמים עצמיים וללא רגשות אשמה, הוא מפוקח ואינו חושב על התאונה כעונש מההשגחה העליונה.
הוא שוכב מתענה בכאבים,אותם הוא מתאר בפרוט רב. ומתכנן את התאבדותו.
יום אחד פורצת לחייו פסלת חולת נפש, הטוענת להכרות איתו בגלגול קודם.
היא מספרת לו על חייה כנזירה במאה ה14. קטעים אלה שבו את ליבי, הם מרתקים צבעוניים ומשכנעים בפרטיהם.

ופתאום..ללא אזהרה הספר הופך לרומן רומנטי בעל תובנות ניואייג'יות...
היפוך מוחלט שבו הגיבור שכלכך מצא חן בעיני בציניות שלו ובמבטו המפוכח הופך לאדם רגשני ורומנטי,
בעל ראיה מיסטית לא משכנעת...
אבוי לי שכך התפתיתי להאמין לו!
ולמרות כל זאת בסיכומו זו היתה חוויה נהדרת...ורק סופו פגם בהנאתי השלמה
מילא, גם זה עלול לקרות.

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על גרגויל