ביקורת ספרותית על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד מאת יאיר לפיד
ספר מעולה

---

כשישבתי שבעה על אבי עליו השלום,הבנתי עד כמה המנהג הזה חכם.הוא גורם למשפחה שהתפזרה להתכנס לבית אחד ולחזור קצת לילדות בו גרנו כולנו תחת קורת גג אחת,לשחזר סיפורים ומאורעות מהזכרון המשותף וגם לפגוש מכרים שלא ראינו מאז ילדותנו הרחוקה-וגם מהם לשמוע פרטים חדשים שלא ידענו על הנפטר.וגם לפזר את כאב האובדן ולחלקו עם הרבה אנשים.
ואחרי השבוע הזה חוזרים לזרם החיים האיתן וגם חוזרים לשכוח.
משום כך גדולה בענין המחווה שעשה יאיר לאביו שכנראה לא ישבו עליו שבעה ואולם עשה יותר מכך בכתיבת הספר הזה:להכנס לחיי אביך המת דרך חברים,כתבים אישיים,סיפורים של קרובים ורחוקים משול לישיבת שבעה ממושכת ועמוקה שאין כדוגמתה.אני בטוח שיאיר חווה את כל האלמנטים המאפיינים את מסורת השבעה ובעוצמות גדולות פי כמה ובמשך זמן ארוך יותר.
ממש "שבעה ספרותית".
וזה ממש אבסורד כי טומי לפיד התרחק מ"הדת" (אך לא מיהדותו)וממה שמזכיר "דתיות".
אבל יכול להיות שלמרות שלטומי לפיד לא היתה אמונה באלוהים ,אלוהים האמין בטומי לפיד.
אחרת איך תסבירו את העובדה שטומי לפיד יצא מהמשחק וחזר אליו בצורה מפתיעה בכל פעם מחדש?
סיפור חייו הזכיר לי את סיפור חייהם של צ'רצ'יל ופליקס זנדמן(מייסד חברת "וישי")שאינך יכול להמנע מהמחשבה שלאלוהים היה תכניות בעבורם ולמרות שנראה כי הינה סיימו את תפקידם ההיסטורי או בכלל בחיים,חזרו משום מקום למרכז של המרכז של העשיה והחיים.
מה שנותר לכל אב הוא לקוות שצאצאיו יחזירו לו אהבה במחווה יפהפיה כמו זו שיאיר עשה לאביו.

» ביקורות נוספות של אליהו
» ביקורות נוספות על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד