ביקורת ספרותית על מבוך העצמות - שלושים ותשעה רמזים #1 מאת ריק ריירדן
ספר בסדר

---

ראשית כל, אני מוכרחה לומר שהסגנון הזה לא ממש מתאים לריק ריידן, בהסתמך על ספריו הקודמים ("סדרת פרסי ג'קסון" לפי המיתולוגיה היוונית) אם כי, כמובן, אין זו ערובה לכך שהספר גרוע, כי הוא ממש לא גרוע. זה ספר שאלמלא היה כתוב על הכריכה "ריק ריידן" הייתי משוכנעת כי הוא נכתב בידי פיליפ ב' קר, מחבר ספרי "ילדי המנורה", ואני חושבת שאולי גם אחרים עלו על זה :)

על העלילה...
על כל פנים, מדובר בשני אחים יתומים ועניים (אם כי לכאורה הוא לא נראים כאלה בכלל, היות והעוני אינו פן מודגש באישיותם, והרקע המשפחתי שלהם הוא מאד אריסטוקרטי ורב אמצעים - לא הייתי מופתעת גם לו היו מוצגים כילדי עשירים...). כרגיל, כל היתומים מכל הסיפורים זוכים "לאם חורגת מרשעת" (או אח"מית, כפי שהוצגה בהברקה של מיכאל אנדה ב"הסיפור שלא נגמר") - ובמקרה הזה, דודה-רבתא מגעילה ותאבת בצע בשם ביאטריס. הם יוצאים למסע נגד הזמן, בתחרות עם בני משפחתם - הקהילים - המשפחה שאמורה להיות "הנחשבת ביותר בתבל והמשפיעה ביותר על הציביליזציה האנושית", אם כי לא הרבה הוכחות טמונות בספר. ובאמת, מי שמע על כולאי ברקים מאת בנג'מין פרנקלין?

על הדמויות...
הילדים הצעירים - רק בני 11 ו14 - נאלצים לבחור, בהלויית סבתם, בין שני דברים: מיליון דולר (לכל אחד) או רמז מסובך לתעלומה. בטפשותם (וגם הודות לאיומיה של ביאטריס אודות גניבה של כספם, בעקיפין), הם מחליטים להצטרף לתחרות על אוצר משפחתי (או ככה לפחות הם חושבים), בלי ידע, כסף או חיוניות כלשהי. כמובן שיעשה כך - אחרת על מה הספר ידבר?
הדמויות היו לא אמינות בעליל, וזהו באמת הדפקט הכי גדול של העלילה, אשר מתיימרת להיות מותחת, סוחפת וכביכול גם אנושית ומרגשת. דן בן ה11 מוצג כאפס גמור בעל אוצר מילים דל שמתעניין בעיקר בנינג'ות, ולא- ילדים בגיל 11 הם לא עד כדי כך שטחיים, בחייכם! התיאור שלו כל כך מטופש, בחיי! איימי בת ה14 היא דמות מעט יותר אמינה, בהיותה תולעת ספרים מגמגמת שדחסה לעצמה כמות רבה כל כך של ידע, שפשוט לא מועיל לה מתוקף היותו בלתי קשור למציאות. בני המשפחה האכזריים עימם הם מתחרים - ביניהם חבורת נבוטים באימוניות סגולות וכלב נבחן, גנגסטר צעיר נוטף ערמומיות, מרגלת רוסייה שלא מתאימה לנוף, וזקן קוריאני "עמום" ולא עצמתי. כל כולם קשורים יחד בעיצומו של מרוץ רצחני, שקצת הזכיר לי את "משחקי הרעב", אבל אמנע מלהשוות אותו עם פלא שכזה.

רמזים וחידות...
הרמזים בלתי ברורים, ורואים שבמוחו של הכותב ריק ריידן התגבשה אמנם תעלומה מרתקת ומעניינת, אך הוא לא הצליח להעביר אותו יפה לקורא.
אופן הכתיבה....
הספר כתוב כמו ספר פעולה אך העלילה לא מתאימה את עצמה לקצב וכך, במהירות מפתיעה, הקורא נשאב לתוך הספר אבל בעוד עיניו עוברות על המילים ולכאורה בולעות כל רעיון, התוצאה הסופית היא בלבול גמור חסר סדר אך מלא במוטיבציה להמשיך ללא סיבה מוצדקת.
הספר אמנם איננו עב כרס במיוחד, עם זאת נדמה כאילו הסופר בחר להעמיס עלינו פרטים אקראיים שבאמת לא מזיזים לקורא או למהלך העלילה. אולי ייצא מזה סרט חביב אבל לא יותר, אם זו המטרה המתבקשת. בנוסף, העלילה מלאה בהרבה "אם" ו"אם" ו"אילולא" ו"אלמלא" ומילות שאלה שיצאו מהקשרן. שני ילדים אבודים במירוץ נגד בני משפחתם החולניים והחייתיים...

סיכום...
אני מסכמת, שכל כך חבל שלא הושקעה בספר טיפת מאמץ אמיתי, ולא רק מצד הסופר, אלא גם מצד הקורא. אני חושבת שילדים בגיל בית הספר היסודי בערך ייהנו ממנו מאד, ואכן אינני פוסלת כל אפשרות של הנאה מהספר הזה, שיש בו כמעט כל הדרכים לגרום הנאה לקורא, אבל לצערי הרב, בן פשוט לא מממשות, לאור החסרונות שציינתי למעלה.


אז למה דירגתי רק 3 כוכבים?...
את הספר דירגתי 3 כוכבים, מפני שהוא במאת בינוני ומאד מאד מסוים. יש לכם אפשרויות רבות להנאה ממנו, והכי טוב זה לדרג אותו מ-1 עד 10, פשוט כי 5 זה לא מספיק. הייתי מדרגת אותו בסביבות 6, פשוט כי הרעיון מציף :)

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על מבוך העצמות - שלושים ותשעה רמזים #1