ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 25 במרץ, 2011
ע"י קוראת הכל
ע"י קוראת הכל
לו היתה קיימת האפשרות לנוע בזמן, אחד הדברים שהייתי עושה, זה לוקחת את 'קץ כלזמן' מכניסה אותו ל"קומקום" ומשגרת אותו "רַדְזְמָנָה" לעצמי, לסוף שנות ה-80 כדי שאזכה לקרוא בו לפני שאני רואה את הסרטים "בחזרה לעתיד" ו"12 הקופים" ואת סדרות הטלוויזיה "מנהרת הזמן" ו"זינוק לאתמול" ועוד אלף אחרות ששכחתי. כדי לחוות אותו בפעם הראשונה, כפי שהוא צריך להיות: חדשני, מקורי ומפתיע.
ועדיין, הספר מחזיק מעמד. יש קסם בראשוניות. במקוריות. בידיעה שקוראים את ראשיתם של הדברים. למרות שרעיון הנסיעה בזמן טופל כבר באינספור יצירות, העובדה שהספר הספציפי הזה נכתב ב-1955 (תורגם לעברית ב-1979) מוסיפה לו בעיני ערך רב. הוא היה שם קודם!
למרבה הבושה, למרות שאני דווקא די חובבת ספרי מדע בדיוני, זו פעם ראשונה שאני קוראת ספר של אסימוב. והמסקנה המיידית שלי שהאיש ז"ל היה מבריק. הספר שלו הוא באמת מלאכת מחשבת של בניית סיפור סגור ומהוקצע עם תובנות מרתקות ורעיונות מעולים.
למרות שהפרק הראשון קצת מבהיל עם כל המושגים שהוא ממטיר עליך, אני חושבת שהספר מתאים גם למי שאינו חובב מושבע של מדע בדיוני: לא מופרע מדי, זורם, מותח, חכם ויש בו אפילו אהבה.
יחד עם זאת, שלא יהיו אי-הבנות, אני לא חושבת שהספר מושלם. קלאסיקה או לא, בכל זאת יש לי קצת תלונות. קודם כל, הדמות הראשית של הטכנאי הארלאן מעצבנת. יש בו משהו ילדותי ומריר וקשה לחבב אותו או להזדהות איתו. חוץ מזה, קשה לבקר עלילה מבלי לקלקל למי שלא קרא, אז אני מתמצתת בכמה מלים את מה שהיה תמוה בעיני, בתקווה שמי שקרא יבין, ולכל השאר זה לא יפריע:
1. העולם של אסימוב נורא מסודר וסטרילי ונחלק לשלושה: אנשים רגילים שחיים את חייהם כמונו, ללא תנועה בזמן. ה'זמנניים' שיוצאים החוצה מזמנם לתקופה מסוימת ואחר כך חוזרים, וה'אלמותיים' שמנהלים את העסק ולעולם לא חוזרים לזמנם המקורי. ואני שואלת, מנקודת המבט של האנשים הרגילים, איך זה יתכן? אם הם מודעים לאפשרות לנסוע בזמן, למה הם מוותרים עליה? ואם הם לא מודעים, אז איך זה נשמר בסוד כאשר יש מי שיוצא מהזמן וחוזר אליו?
2. הסלידה ממקצוע ה"טכנאי" שמתבטאת בהתרחקות חברתית שמזכירה גזענות, סותרת את המוסכמה חברתית שהספר מציג כגורפת: שפעילות ה"כלזמן" הינה חיובית ולטובת האנושות. בהשוואה לעולמנו אנו, זה כאילו היינו נגעלים מקצבים ומתרחקים מהם בגלל שהם שוחטים בעלי חיים למאכל, אבל בינתיים עומדים בתור לקנות 2 קילו חזה עוף... זה משונה.
ואחרי שאמרתי כל זאת, אני עדיין ממליצה בחום. הרי זה היופי בספרי מדע-בדיוני. שהם מעוררים שאלות וקושיות. הספר הוא מסע מרתק בדמיון של מישהו שיש לו דמיון עשיר, עמוק ומפותל, וזה כיף גדול. כדאי לקרוא.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לא חשוב שמות
(לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
:)
|
|
|
קוראת הכל
(לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
סלדון ואלאבמו - תודה רבה לכם!
שוטרי תנועה, עורכי דין, עיתונאים.... מקצועות שלעיתים יש כלפי העוסקים בהם טינה כזו או אחרת ובכל זאת, לא מכירה מישהו שיתרחק מהם כשיושבים ליד שולחן... זה בעצם מה שניסיתי להגיד. גם לגבי (1) לא ממש שיכנעת אותי, אבל זה בסדר. אתה צודק שבמד"ב ניתן לנסות להתמודד עם המוזרויות בהשערות כאלה ואחרות וזה חלק מהעניין. כך או כך, קראתי את הספר בעקבות המלצתך המעולה, ואהבתי אותו מאוד, אז תודה לך.
yaelhar, לחזור אחורה בזמן ולנסות לשנות משהו רע? לדעתי, מעטים יעמדו בפיתוי. אני חושבת שהייתי עושה אותו... |
|
|
לא חשוב שמות
(לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
סקירה נפלאה
אם כי הנני נוטה להסתייג מטענותייך. (1) האלמותיים הם-הם האחראיים על שינוי הנסיבות, כך שאי-ידיעה על קיומם הוא דאגתם ובתחום אחראיותם. (2) מדוע אנשים סולדים ממשטרת-התנועה? הרי ברור כי המשטרה קיימת לטובתנו. אמנם עבר זמן וכמה ספרים מאז קראתי ספר זה, אך אני חושב שהטכנאים מעצם תפקידם המחייב קיבלו חזות קרה ואפורה, היו ידועים כלא נחמדים, ועל כן זכו לסלידה מצד הסובבים אותם. בכל אופן, זה מד"ב. אסימוב הציג מציאות חלופית, ולא משנה מה יראה מוזר בתחילה - תמיד יהיה אפשר לנחש את הסיבה להוויית המצב.
|
|
|
yaelhar
(לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
אם היום היתה אפשרות למסע בזמן
האם את בטוחה שהיית עושה את המסע? אנחנו יצורים של הרגלים ושמרנות. לא תמיד - ודאי לא כולנו - לוקחים את האפשרויות הניתנות לנו. זה לגבי תהייתך בעניין.
|
|
|
אלאבמו
(לפני 14 שנים ו-5 חודשים)
יפה, אהבתי לקרוא.
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
