“לא מזמן נכחתי בהרצאה של ד"ר מריוס כהן מאוניברסיטת בן-גוריון בדבר פילוסופיית הזמן – האם באמת ניתן לתמרן את הזמן? ובכן, נכון להיום ידועות שלוש דרכים בהן ניתן לנוע בזמן. אחת מהן תהרוג את החפץ במסע בזמן (חור שחור), השניה (חור-תולעת) כ"כ לא סבירה, שגם אם אכן קיימת היא, החור יהיה כ"כ זעיר ואפילו אלקטרון לא יוכל לעבור בעדו. אך זו האחרונה, הנגזרת מן תורת היחסות המיוחדת של אחד בשם איינשטיין, מראה כי אכן, מבחינה פיזיקלית, ניתן לתמרן את הזמן. זוהי נוסחה פשוטה, המתארת מצב של "התרחבות זמן" (time dilation) בו המציאות הזמנית נבחנת לפי קיום על כדה"א, וקיום על חללית שנעה במהירות המהווה 99% ממהירות האור – למעוניינים: 1,068,210,000 קמ"ש.
לנו, כיהודים, מיתוס הנוסע בזמן מוכר עוד מן הסיפור על חוני המעגל, בתלמוד. המיתוס הופיע בסיפרות העולמית עוד לפני "מכונת הזמן" של ה.ג'. וולס, ואף בטרם "מזמור לחג-המולד" של דיקנס. אבל, מנקודת מבט אישית (כמובן), מעולם לא התקיים סיפור הנוגע במיתוס באופן כה שלם, לוגי ונכון- כמו "קץ-כלזמן" של פרופ' אייזק אסימוב.
מד"ב נחשב כז'אנר נחות, אל מול ז'אנרים ריאליסטיים, היסטוריים ורומנטיים. מדוע, אם כן? הגעתי למסקנה הברורה: התודעה האנושית מאפשרת דימיון פרוזאי עד לגבול האפשרי בהחלט. גישת האנושות למיתוס הזמן מאופיינת באדישות ובציניות. זאת וולס תולה בכיוון התודעה של המין האנושי – לינארי, מצד אחד לאחר. אדם יבין התרחשויות אם יתרחשו בסדר כרונולוגי מסודר מבראשית ועד תום. מכאן עולה, אם כך, שהאנושות מוגבלת מדי בתודעתה בכדי להחשיב את הז'אנר כשווה לאלו הגדולים, אלא שבהתסכל על מהות הסיפרות וחשיבותה לאנושות, אפשר להבין שדווקא ז'אנר המד"ב הוא עליון. תסכימו איתי, צריך הרבה אומץ כדי להגיד לעולם מה יקרה ומה יהיה, ומיידית, להעמיד את היצירה שלך במבחן הזמן.
עם זאת, מה שפרופ' אסימוב עשה כאן, הוא לתת לז'אנר תוקף. מן הסתם, לא אעז לספר את סוף העלילה, ורק אוכל להמשיך ולהלל את שאסימוב בנה כנותן תוקף ללא תקף, כ"מעגל אליפסות" שכזה – וכל זאת, באופן כל כך אלגנטי ומסוגנן, תוך התייחסות ישירה לדחפיה וכוונותיה של האנושות. מעולם לא קראתי סגירת מעגל כל כך אדירה בכל כך מעט דפים כתובים, וזאת יוכל להעיד הוא שקרא את הספר ורק הוא. לאלו שאינם מורגלים בקריאת מד"ב, "קץ-כלזמן" עלול להיראות בתחילה כלא קריא. סמכו עליי, כבר בתחילת הפרק השני הערפל יתפזר ולא תוכלו להניח את הספר מידיכם.
היום, עולם הבידור רווי במד"ב, אפילו יותר מבעבר. סדרות טלוויזיה כמו "דוקטור הו", "גולשים בזמן" ו"מסע בין כוכבים" זוכות למעמד אלמותי ולרייטינג מטורף, כל אחת בשעתה שלה. האנושות היום מוכנה יותר מבזמנו של אסימוב למד"ב. אפילו המדע הפופולרי זוכה לתנופה רחבה בעולם, אלא שהוא מקבל ביטוי דרך עטם של הרבה שרלטניים שמטרתם היא אחת, והיא לא ה"בשורה", כמו שהתכוונו סופרי המד"ב הקלאסיים.
לסיכום, מד"ב הוא לכולם. כל מה שצריך הוא ראש פתוח ונכונות להבין. ספר זה יוכל להוות פתיח מצויין לכניסה לז'אנר, ובסיס מצויין לרה-הערכה של הז'אנר בעיני המפקפקים למיניהם. ליבכם לעובדה שלא סיפרתי ולו במעט על העלילה וגיבורי העלילה. זה לא תפקידי, ובטח לא תפקידה של הכריכה האחורית, אל תתאמצו. היום קיים תרגום חדש ליצירה בשם "סוף הנצח" וממה שראיתי – חבל על הזמן, במובן המילולי. העברית כאן נהדרת, ומשחקי הלשון מועברים באופן נכון לקורא. רק אל תשכחו להרהר בסוף.
אורון.”