ביקורת ספרותית על קץ כלזמן מאת אייזיק אסימוב
ספר מעולה

---

מזל טוב, נבחרתם להיות נוסעים בזמן. הנכם נבחרי סגולה ומעתה תקראו "אלמותיים".
אתם תילקחו מהמאה המקורית שלכם ("זמנבית") אל אקדמיה במאה אחרת ותעברו סך הכל ארבעה שלבים עד תום הכשרתכם – זמנן, צוער, משקיף ומומחה (הדרגה הרמה ביותר של האלמותי).

תפקידי המומחים מתחלקים למספר תחומים (בסולם חשיבות עולה) – אחזקה, טכנאות, סוציולוגיה, התווית-חיים ומחשבנות. כל אלה, אמורים לשמש את ה"כלזמן" – ארגון שנמצא מחוץ לגבולות הזמן ומטרתו לשפר את האושר האנושי על-ידי בחינת ההיסטוריה, ניתוחה וביצוע שינויי מציאות (למשל, מניעת מלחמה עולמית על-ידי נקר בגלגל של אדם מסוים). "כלזמן" חולש על כל המאות, החל מהמאה ה-27 (בו נוצר) ועד המאה בה כדור הארץ חדל מלהתקיים (לא כולל מספר מאות המכונות "המאות הנסתרות").
בכל אחת מן המאות אחראי הארגון על בטחון האנושות, וצמצום סבלה ככל האפשר. בתוך כך הוא גונז יצירות והמצאות שעלולות להוביל לחורבן האדם (בין היתר, המצאת אנרגית האטום).
כמו כן, הארגון אחראי על המסחר בין המאות השונות (כל אחת מספקת מה שחסר לשנייה). בכך, שומר הוא על חלוקת משאבים הוגנת ויעילה.

המסע בזמן מתרחש בתוך קומקום ענק. כן, כן, מתקן מודרני מורכב דמוי קומקום שמאפשר מסע בזמן – קדימה ("עלזמנה"), אחורה ("רדזמנה") ואל תוך הזמן עצמו.

הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אנדרו הארלאן, אלמותי רגיל לכאורה, אך למעשה אדם שעתיד להכריע את גורל האנושות. העלילה טומנת בחובה מספר רב של תפניות משובחות, הרבה יותר מהמצופה מיצירה בת מאתיים עמודים.

ניסיתי לצפות את העלילה ולמצוא בה פגמים, אולם התקשיתי (אסימוב עשה עבודה טובה).
למשל, הייתי מצפה כי שינוי מציאות אחד (נגיד במאה ה-30) יגרום לכך שאלמותיים רבים לא ייוולדו במאות שלאחר מכן. אבל אסימוב פתר את הבעיה על-ידי כך שהוציא את הארגון "כלזמן" מחוץ לגבולות הזמן (כלומר מחוץ להשפעת השינויים), ועל-ידי מתן מחולל-שדה שמגן משינויים על האלמותיים שנמצאים בתוך הזמן עצמו.
אסימוב פעל בחכמה כשהגדיר כי אין באפשרות האלמותיים לחזור אל ראשית הזמנים (אין מספיק אנרגיה, בנוסף לאפשרות לחולל נזק בלתי הפיך), ובכך מנע מעצמו התחכמויות מתבקשות.

האנרגיה המסופקת למסע בזמן היא האנרגיה המנוצלת מקריסת השמש בעתיד הרחוק. כיום אנו יודעים שהשמש שלנו אינה צפויה לעבור סופרנובה (בניגוד לדעה הרווחת בזמנו של אסימוב), ולכן זהו ה"פגם" היחיד בעלילה. עם זאת, אין בו כדי להוריד מהרעיון היצירתי להפליא.

לוקח קצת זמן להתרגל לשפת הדיבור של הסיפור, אך לאחר מספר עמודים הספר זורם בצורה יוצאת מן הכלל.

מעניין שעל אף שהאלמותיים נולדו מיליוני שנה אל תוך העתיד, הם עדין מגדירים את המאות כ"לפני ואחרי הספירה" (כחלק מהעידן הפרימיטיבי, אודותיו אינם יודעים רבות). סביר, כי אסימוב עשה זאת על מנת שלא לבלבל יתר על המידה את קוראיו.
האלמותיים כלל אינם מודעים למהות "הספירה". הדת אינה מתקיימת בעולמם, הישות הקרובה ביותר אליה היא הזמן (לפחות באופן מילולי).

האלמותיים חיים אם כן ביקום של ארבעה ממדים, כאשר הממד הרביעי הוא הזמן. הם נעים מעלה ומטה לאורך הקומקום כמו שאנו נעים ברכבות פרבריות. כשהם קובעים להיפגש במאה מסוימת, מבחינתם מדובר במקום, לא פחות מאשר זמן.

תגובתו המתונה של טוויסל אינה עולה בקנה אחד עם פעולתו האנוכית להחריד של הארלאן. יש בה כדי לפגוע מעט באמינות הסיפור (אם כי בחלק קטן ושולי ממנו).

האנשים הפשוטים (שאינם אלמותיים), חיים ומתים בזמן שנולדו. עם זאת, הם מודעים לקיומו של ה"כלזמן". לפיכך, הייתי מצפה שיוטחו האשמות של שחיתות ושימוש עצמי אינטרסנטי כלפי הארגון, ותנועות מרי בהתאם (אולי אפילו בשת"פ בין-זמני), אולם הדבר לא מתממש. ניתן להסביר זאת אולי על-ידי כך שחייהם טובים בכדי לעורר חשדות, אולם לדידי, לא ניתן להסיר את הספקנות מטיב האדם.

האנשים הפשוטים הם דמות משנית, כמעט לא קיימת בסיפור. האלמותיים אחראים למעשה על חייהם ועל עצם קיומם. בשינויי המציאות, הם מטלטלים אותם כרהיטים הנה והנה, עד השגת הנוחות המרבית.

"כלזמן" שמים דגש על חלוקת העושר (קרי האושר לדידם) בחברות השונות ובין המאות השונות. מסקרן האם זוהי גם השקפת עולמו של המחבר.
אסימוב מגלה ערכים ליברליים פמיניסטיים ביצירה זו – טוען שהיעדר נשים אלמותיות הינו מאחר ששליפתן מהזמן מעוותת משמעותית את המציאות (כלומר, ערכן גדול משל גברים).
כמו כן, מקדים את זמנו בהתייחסותו למיניות האישה וחירותה, באמצעות דמותה של נויס.

הדמות הראשית בסיפור אינה מעוררת חיבה רבה, אולם בזכותה אנו זוכים לעקוב אחר היצירה הנפלאה.

גם ייצור טכנולוגיה גרעינית (על פני המצאת "כלזמן"), וייסוד קיסרות אנושית גלקטית, יכולים להביא לחורבן האנושות. אולי מאחר שהדעה הרווחת היא שדווקא מלחמה גרעינית תוביל למפלתנו, רוצה בעצם אסימוב להגיד שאין באפשרותנו למנוע אותה.

הספר הצליח לדחוס עלילה מורכבת ומרתקת במספר מצומצם יחסית של דפים. בקלות ניתן היה להרחיבו לכדי סדרה.

קיוויתי שסצנת הסיום תשאיר אותנו עם סוף פתוח - כשהארלאן עדין עם ידו על ההדק, רגע לפני שהחליט אם להאמין או לא לאהובתו – כלומר להכריע את גורל האנושות.

ספר מד"ב משובח,
מומלץ.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על קץ כלזמן