ביקורת ספרותית על בלאק סוון גרין מאת דיוויד מיטשל / מיטצ'ל
ספר טוב

---

ביום רביעי האחרון נתקעתי במעלית . במקום להגיע בבטחה לקומה התשיעית הרגשתי טלטול חזק והדלת לא נפתחה. למזלי, האור והאוורור לא כבו. לאחר שהצלחתי ליצור קשר עם "כוחות ההצלה" התיישבתי על רצפת המעלית ושלפתי מאמתחתי את 'בלאק סוון גרין' וכך, ארבעים וחמש דקות לאחר מכן, מצא אותי, להפתעתו, הטכנאי. קצת הצטערתי לצאת מהרחם המאולתר ולהפסיק את הקריאה לפני סוף הפרק.
אם לסכם את האפיזודה הנ"ל בשתי מילים: ספר סוחף.

בלאק סוון גרין (ולא להתבלבל עם סרט האימה בעל השם הדומה) הוא סיפור התבגרות המתרחש בתחילת שנות השמונים ונמשך על פני שנה מחייו של נער אנגלי בן שלוש עשרה, משורר בהיחבא ומגמגם- ג'ייסון טיילור.

הסיפור, מעבר להיותו כתוב היטב, נכתב על ידי סופר שהצליח לא לשכוח עד כמה נוראות ודפוקות יכולות להיות " השנים הכי יפות שלנו". אני זוכרת את טעמן המורכב של המעידות, הבגידות, המבוכות וההשפלות הקטנות כחלק משגרת בית הספר היומית. אני זוכרת את פריצות הדרך המחשבתיות, כשמעטה ה"אורים ותומים" הממלכתי שלבשו עד כה הורים, מורים, תפארת מדינת ישראל נסדק או, במקרה הרע, מתפרק לחלוטין רק שאין ביכולתי לתאר תהליך קוהרנטי הכולל את השפל וההארה, את הראשוניות של הייאוש, של היצירתיות ושל הגילוי.
מיטשל, על ידי ג'ייסון טיילור- המספר, עושה את זה מצויין.

הספר רצוף בתובנות מקסימות ומנוסחות היטב אבל את זכרוני, כרגע, צד משפט אחד ישיר ופשוט שנכתב על ידי המורה מר קמפסי: "גיל ההתבגרות יגווע בשנתו הרביעית. אתה תחיה עד גיל שמונים."
וזה נכון. גיל ההתבגרות הוא כוח טבע- מתחיל בפתאומיות ונגמר בפתאומיות, כשאתם בפנים הוא נראה לכם אינסופי אבל יש לו סוף. אי אפשר להתנגד לו, רק לצאת ממנו במינימום אבדות, בין מתבגר ובין הורה (ויש לי נסיון בשניהם)- עם מינימום מעשים שתצטערו עליהם עד גיל שמונים.

ואחרי שסטיתי, משום מה, להטפה קצרה אחזור לספר-
מה שפגם קצת בהנאתי, בדיעבד, הוא ריבוי האירועים והדמויות שנדחסו לתוך שנה אחת. חייו של ג'ייסון מספיק הפכפכים וסחרחרים גם אם לא יקלע לכל האירועים או יפגוש בדרך את כל הדמויות הציוריות המהוות קטליזטורים להתרה שלמה מדי של הקונפליקטים בחייו. האמינות קצת נפגמת, אם כי רוב הדמויות מושכות את הלב.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על בלאק סוון גרין