ביקורת ספרותית על בלאק סוון גרין מאת דיוויד מיטשל / מיטצ'ל
ספר טוב

---

ספק אם תמצאו במסדרונות משרד החוץ, בשגרירויות דיפלומטיות או בסוכנויות ביון רמה כה גבוהה של חישובי התנהגות הדרושים לצורך הישרדות, שילדים מפעילים כדי לשרוד את הילדות וההתבגרות. הישרדות שעליה הם אינם מקבלים כל אות הצטיינות, ושוכחים אותה לגמרי רגע אחרי שחצו את הסף לבגרות. בנוסף לגיל המבלבל מתמודד ג'ייסון עם גמגום וכתיבת שירים - שתי תכונות שהוא יודע שיעלו לו ביוקר אם מישהו ידע עליהן ולכן הוא עושה הכל כדי שאף אחד לא ידע.

לג'ייסון יש הורים שכמו רוב ההורים - יש להם זמנים של אינטרסים מנוגדים. הם פותחים שדה קרב (מנומס, מנומס) בבית ובמלחמה כמו במלחמה - הכי חשוב זה לנצח, אחר כך נתפנה לטפל בפצועים.
ובחוץ מתחוללת מלחמת פוקלנד - ומדהים לקרוא את התגובות של תאצ'ר שכאילו נלקחו מספר הדרכה לראש ממשלה במלחמה, ואנחנו מכירים את נאומיה ואמירותיה מנאומים ואמירות ששמענו ממנהיגינו בתקופות מלחמה.

דייויד מיטצ'ל מפליא לתאר את התבגרותו של ילד אחד בן 13 - על הבלבול, הפחד מדחייה, הצורך להשתייך, ההבנה שאתה לבד - כי בהתמודדות הזו אי אפשר לשתף אף אחד. "בנים הם חרא, אבל הם צפויים. בנות - הן מכוכב אחר..."
הספר טוב - לא נקי מפגמים, עליהם כבר עמדו אחרים בביקורתם (תודה dushka!) אבל הוא נוטף אמינות, ומזכיר לנו את התקופה ההיא, בה לא ידענו מה או עם מי, וכל מה שאפשר היה לעשות, היה לנסות ולקוות לטוב...אז לכל מי שלא מחק את התקופה ההיא לגמרי ולא הפך אותה בזכרונו למשהו אחר - כדאי לקרוא את הספר הזה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על בלאק סוון גרין