ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 16 במרץ, 2011
ע"י קוראת הכל
ע"י קוראת הכל
לא יודעת למה בדיוק החלטתי להשחית את זמני היקר בקריאת ספר ריגול, ז'אנר שאין לי שמץ של משיכה אליו, ועוד ספר שמיני בסדרה של כעשרה ספרים שלא קראתי, לא שמעתי אודותיהם ובאמת שאין לי כל כוונה לחזור אליהם אי פעם, ובכל זאת, נתנו לי אז קראתי (לו רק כדי להצדיק את הכינוי שבחרתי לעצמי כאן, 'קוראת הכל'), וגיליתי להפתעתי שהגיבור הוא לא פחות מאשר ישראלי מסוקס, רגיש וטוב-לב, בשם גבריאל אלון, סוכן מוסד אגדי ונערץ שיש לו כשרון אמנותי נדיר ויכולת השרדות של ג'ק באואר, שיוצא אחת לכמה שנים להציל את העולם מהתקפות טרור נפשעות...
משעשע אותי לחשוב שעדיין קיימים בעולם אנשים מסוגו של דניאל סילבה, מחבר הסדרה הזו, שהערצתם למוסד הישראלי נוטפת מכל משפט שלהם. ניסיתי לחקור אודותיו באינטרנט ולגלות איך יתכן שהעוינות לישראל בעולם והפאשלות המתוקשרות של המוסד לא הרתיעו אותו מלבסס את סדרת ספרי הריגול שלו דווקא סביב הארגון כחול-לבן שלנו, אך לא הצלחתי להעלות בחכתי הרבה מעבר לכך שמדובר באמריקאי כבן 50, איש-תקשורת לשעבר, שתקופה מסוימת הוצב ככתב במזה"ת. הסדרה שלו נמכרת בהצלחה רבה בעולם, ונראה לי שאנשי המוסד יכולים לחייך בשביעות רצון מתחת לשפם המודבק שלהם, כי כפי שכתב רון מייברג ב'מעריב': "שירות חשאי זקוק פעם בכמה שנים שמישהו ישורר בשבחיו. על הפאשלות שלו יודעים מיד"
הספר הזה מתרחש ברובו דווקא ברוסיה. אוליגרך רוסי נחשד במעורבות בעסקת מכירת נשק גרעיני לארגון אל-קאעידה וגבריאל אלון וחבריו יוצאים לסכל את מזימתו הנלוזה.
אני לא חושבת שיש לי כלים לשפוט אם הספר טוב מסוגו או לא. קראתי שמכנים את סילבה "ג'ון לה קארה החדש". בעוונותיי, לא קראתי מעולם ספר של לה-קארה אז אין לי מושג. אני רק יכולה להעיד שמדובר בספר קריא מאוד, מותח לפרקים, אבל כזה שנשכח בערך דקה וחצי אחרי שסיימת אותו. יש משהו מגוחך ברעיון שסוכן מוסד יגיע לרמת פרסום כזו חובקת עולם, כפי שגבריאל אלון הגיע אליה, וימשיך להיות סוכן פעיל ויעיל, אבל מעבר לזה, רוב המצבים המתוארים בספר נראים לי סבירים. לא משהו שאי-אפשר להעלות על הדעת כמציאות של סוכנויות ביון.
אם אני מנסה לחלוב בכל זאת מהספר במשקל נוצה הזה קצת משמעויות נלוות או ערך מוסף, אני יכולה להציע להתייחס אליו כאל שלישי בטרילוגיית ספרי מתח שעניינם רוסיה על ציר הזמן:
התחילו ב"יועץ ממלכתי" המצוין של אקונין, והכירו את רוסיה של שלהי המאה ה-19 על התקפות הטרור שידעה אז, מעט לפני ההפכה הקומיניסטית.
המשיכו עם "ילד 44", של טום רוב סמית, על טרור של מדינה, בעידן השלטון הקומוניסטי האימתני.
וקנחו ב"חוקי מוסקבה": פוסט קומוניזם, עידן החופש ו"הדמוקרטיה" נוסח רוסיה, ושלטון האוליגרכים. הספר הזה חידש לי לא מעט בנושאים האלה.
אבל גם אם תבחרו ב'ארוחת ספרי המתח' בת שלוש המנות שהצעתי, קחו בחשבון שהקינוח הוא המנה החלשה ביותר. ספר טיסה סביר. לא יותר.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אחיה
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
אני יכול להבין את ההערצה למוסד ברחבי העולם.
אנחנו, ישראלים צינים ומחוספסים ושבעי מבצעים ומלחמות סביבנו, מסתכלים על זה בלאות וחוסר סבלנות. אבל עבור אמריקאי או אירופאי זה יכול להצית את הדמיון, ארגון ביון של מדינה שכל הזמן עסוקה במרחצי דמים. יתירה מזו - גם הפאשלות המתוקשרות של המוסד רק מוסיפות יראת כבוד לארגון. אם ישראל מסתבכת בדובאי - סביר להניח, אומר לעצמו אדם נורמלי, שא. הם בכל מקום. ב. יש עוד הרבה מבצעים שבהם היא לא הסתבכה. אגב, אחלה ביקורת;) |
|
קוראת הכל
(לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
תודה yaelhar ואלון על התגובות...
yaelhar נראה לי שממש נגעת בנקודה. כל כך הרבה שמענו, שכבר קשה להפתיע אותנו, לכן קשה לספרים האלה לחדש או לרגש. אלון - מיד מכניסה לרשימה את שני הספרים של פורסיית. סיקרנת אותי. תודה גם לכל המשבחים.
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת טובה. הספר היה לא יותר מסביר
וגם אני הרגשתי את החיוך הפנימי לגבי הערצת המוסד. מצד שני, יש אנשים בדיוק כמו גבריאל אלון, די דומים לפחות.
לגבי ספרי ריגול - יש לי שתי מילים להגיד לך. לא ג'ון ולא קארה - פרדריק פורסיית. הוא ישנה את דעתך על ספרי ריגול, באחריות. תתחילי ב"icon". או "אגרוף האל". |
|
yaelhar
(לפני 14 שנים ו-7 חודשים)
יש (או היו) ספרי ריגול סבירים
ובאמת ג'ון לה קארה היה אחד מנושאי הדגל של הז'אנר. אבל הסוג הזה באמת נהיה הרבה פחות מעניין מאז האינטרנט ואתרים כמו ויקיליקס. והיום כמעט כל סוד מופיע בפייסבוק, אז למה לטרוח לקרוא ספר על הנושא?
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת