ביקורת ספרותית על חוקי מוסקבה - גבריאל אלון #08 מאת דניאל סילבה
ספר מעולה

---

במקרה של דניאל סילבה ושלי, לא היה מדובר באהבה במבט ראשון. ספריו נחו להם בשלווה בין כותלי ביתי אך סירבתי לקרוא אותם. לא חשבתי שאמצא עניין בפרשיות סודיות בין ממשלות, פעולות מניעה של המוסד או שחיתויות פוליטיות וחשיפתן – מותחני ריגול הם לא "כוס התה שלי", כך האמנתי. אני מעדיפה לקרוא על יחסים בין אנשים מאשר בין פוליטיקאים, על פצעים מדממים ולא על נזקים תדמיתיים, על רציחות מתוחכמות במקום על מלחמה רועשת עם עשרות רובי קלצ'ניקוב.

וכך חלפו להן כמה שנים עד שיום אחד החלטתי לתת לסילבה צ'אנס. הפעם הראשונה שקראתי אותו היתה באנגלית והדפים פשוט עפו לי מהיד. תהיתי אם התופעה תחזור על עצמה גם בספרים המתורגמים לעברית שהמתינו לי על המדף ואכן כך היה.

בממוצע, ספר של סילבה לא מחזיק אצלי מעמד יותר משבוע עד שאני מכלה אותו לגמריי, גם אם זה דורש ממני להישאר ערה עד השעות הקטנות של הלילה כדי לסיים עוד פרק (ועוד פרק, ועוד פרק...).
תקראו לזה מתח, תקראו לזה ריגול בינלאומי, אבל מבחינתי הספר הזה שייך לז'אנר של ספרים המסכנים את שעות השינה שלי בצורה הבוטה ביותר.

ממש לא ראיתי את זה בא, אבל התאהבתי בגבריאל אלון. אכפת לי ממנו, אכפת לי מהיחסים בינו לבין אביו הרוחני ואיש המוסד האגדי, ארי שומרון, מהציורים היפהפיים שהוא משחזר באדיקות דתית של ממש, אכפת לי כאשר הוא נפצע או נמצא בסכנה וקשה לי כאשר מגיעה העת להיפרד בעמוד האחרון. מבחינתי, סילבה לקח את הידע המקיף שהיה לו ביחסים בינלאומיים בתור כתב סי.אן.אן לשעבר ויצק אותו לתוך דמויות מעניינות ומורכבות שפשוט כיף להיפגש איתן מחדש עם כל ספר נוסף.

הספר הנוכחי עוסק ביחסים המורכבים בין ישראל ורוסיה, ודווקא במדינה שבה ישנם ישראלים רבים ממוצא רוסי, אני חושבת שהספר נותן הצצה על הייחוד והחוסן של העם הרוסי, לצד המכשולים המדיניים הרבים, שמאפשרת להבין טוב יותר ואולי להסתכל באור חדש על העלייה הרוסית לארץ. מעבר לכך, הספר כתוב בעט שנונה ומושחזת שפשוט תענוג לקרוא.

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על חוקי מוסקבה - גבריאל אלון #08