ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 5 בנובמבר, 2010
ע"י מירב
ע"י מירב
טוב, אין ספק שהקודם טוב הרבה יותר. כל הדמויות והקלישאות שהיו יחודיות, מעניינות ומתאימות בספר הקודם- כמו גרהם סימור, ארי שומרון, אלי לבון ושאר המוסדנקים, שלא לדבר על אינספור משפטי האני-לא-רוצה-לעשות-את-זה-אבל-אני-חייב, קיארה-אין-לי-ברירה, גבריאל-אני-לא-ארשה-לך, אנחנו-חייבים-להגן-על-עצמנו- כל אלה נשחקו עד דק בספר הזה והעמידו את סילבה בדרך הבטוחה להיות עוד סופר שבלונה נוסח קובן וגרישם.
מורגש בספר חסרונה של קיארה, ובעיקר של יחסי קיארה-גבריאל. הם פשוט לא מדברים וכל האהבה שאמורה להיות בינהם פשוט לא נמצאת.
תוסיפו לזה את העובדה שהעלילה האמיתית- ולא רצף גיוסים והאזנות- מתחילה בערך בעמוד 300, את העובדה שהרשע לא רשע כ"כ ומחסור חמור באקשן- ותבינו למה הספר זוכה רק לשלושה כוכבים.
ובכל זאת- אם אתם אוהבים מותחני ריגול, סיפורי כאילו-מוסד או סתם כמוני התאהבתם בגבריאל אלון- בהחלט כדאי לקרוא.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
