ספר מתח אינטיליגנטי, שנון ומענג. השני בסדרת 'תיבת פנדורין' שאני קוראת. הקודם היה 'עזאזל', הראשון בסדרה, וגם ממנו נהניתי הנאה רבה.

למי שלא מכיר, מדובר בסדרת ספרי מתח שמתרחשת בשלהי המאה ה-19, לקראת תום עידן שלטון הצארים ברוסיה, כמה שנים לפני המהפכה הקומוניסטית, וגיבורה הוא אראסט פנדורין, בלש משטרתי צעיר שמספר לספר מתקדם בסולם הדרגות, בעקבות הצלחותיו בפתרון תעלומות שונות. מחבר הסדרה, בוריס אקונין, ששמו האמיתי, כך מסתבר, הוא גריגורי שלווסדזה צ'חארטישווילי (ואכן שם-עט מעולם לא היה רעיון טוב יותר...) החליט לנסות ליצור משהו שנמצא באיזו שהיא רמת ביניים בין יצירות המופת האלמותיות והכבדות של סופרים כמו בולגקוב, דוסטוייבסקי וטולסטויי, ובין הספרים המודרניים, הפשוטים והפופולריים. נראה שהצליח לו מאוד.

אני נהניתי מהספר הזה הנאה שלמה. קודם כל, הוא כתוב נפלא בעיני. כמו שכבר כתבו לפניי, הוא נותן את התחושה של ספרות ישנה וטובה, אך גם עשירה בהומור ושנינות שיכולים להתקיים רק אצל מי שחי הרבה אחרי המאורעות שאותם הוא מתאר.

שנית, מעבר להיותו ספר מתח טוב וחכם, גם אפשר ללמוד ממנו המון. הסיפור נכתב על רקע תקופה ברוסיה שלא יצא לי לקרוא רבות אודותיה, ומדובר בתקופה מרתקת ביותר שהרבה מאוד אירע בה. אקונין מתכתב בספריו עם יצירות ספרותיות קודמות, עם מאורעות ואישים הסטוריים אמיתיים, והספר מלווה בהערות שוליים רבות וסיפורי רקע שמכניסים לפרספקטיבה היסטורית ופוליטית את העלילה ונותנים תחושה של ערך מוסף בקריאה. גם ההיבט היהודי אינו נפקד (אקונין בן לאם יהודיה) ומוסיף עניין רב.

מה שכן, יש את האתגר הקטן הזה של ההתמודדות עם השמות הרוסיים שנראה לי שכדאי לדעת עליו. לכל דמות בספר יש שלושה שמות (לא קצרים בכלל, אם יורשה לי להעיר), ובנוסף להם עוד כינוי. אקונין מכנה את הדמות פעם כך ופעם כך, ועל הקורא העירני לשמור על ריכוז מקסימאלי כדי להבין שמדובר באדם אחד. כך למשל סטניסלב פיליפוביץ' סורצ'ינסקי יכול להופיע פעם כסורצ'ינסקי, פעם כסטניסלב פיליפוביץ' ופעם כסטניסלס והוא רק דמות אחת מתוך לא מעט כאלה. לך תעקוב. מזל שיש נספח בסוף הספר שמסייע...

אבל מתרגלים. בסופו של דבר מדובר באמת בספר מצוין. מותח, מהנה, אבל גם מלמד ומעשיר. מומלץ מאוד.

ספר מתח אינטיליגנטי, שנון ומענג. השני בסדרת 'תיבת פנדורין' שאני קוראת. הקודם היה 'עזאזל', הראשון בסדרה, וגם ממנו נהניתי הנאה רבה.

למי שלא מכיר, מדובר בסדרת ספרי מתח שמתרחשת בשלהי המאה ה-19, לקראת תום עידן שלטון הצארים ברוסיה, כמה שנים לפני המהפכה הקומוניסטית, וגיבורה הוא אראסט פנדורין, בלש משטרתי צעיר שמספר לספר מתקדם בסולם הדרגות, בעקבות הצלחותיו בפתרון תעלומות שונות. מחבר הסדרה, בוריס אקונין, ששמו האמיתי, כך מסתבר, הוא גריגורי שלווסדזה צ'חארטישווילי (ואכן שם-עט מעולם לא היה רעיון טוב יותר...) החליט לנסות ליצור משהו שנמצא באיזו שהיא רמת ביניים בין יצירות המופת האלמותיות והכבדות של סופרים כמו בולגקוב, דוסטוייבסקי וטולסטויי, ובין הספרים המודרניים, הפשוטים והפופולריים. נראה שהצליח לו מאוד.

אני נהניתי מהספר הזה הנאה שלמה. קודם כל, הוא כתוב נפלא בעיני. כמו שכבר כתבו לפניי, הוא נותן את התחושה של ספרות ישנה וטובה, אך גם עשירה בהומור ושנינות שיכולים להתקיים רק אצל מי שחי הרבה אחרי המאורעות שאותם הוא מתאר.

שנית, מעבר להיותו ספר מתח טוב וחכם, גם אפשר ללמוד ממנו המון. הסיפור נכתב על רקע תקופה ברוסיה שלא יצא לי לקרוא רבות אודותיה, ומדובר בתקופה מרתקת ביותר שהרבה מאוד אירע בה. אקונין מתכתב בספריו עם יצירות ספרותיות קודמות, עם מאורעות ואישים הסטוריים אמיתיים, והספר מלווה בהערות שוליים רבות וסיפורי רקע שמכניסים לפרספקטיבה היסטורית ופוליטית את העלילה ונותנים תחושה של ערך מוסף בקריאה. גם ההיבט היהודי אינו נפקד (אקונין בן לאם יהודיה) ומוסיף עניין רב.

מה שכן, יש את האתגר הקטן הזה של ההתמודדות עם השמות הרוסיים שנראה לי שכדאי לדעת עליו. לכל דמות בספר יש שלושה שמות (לא קצרים בכלל, אם יורשה לי להעיר), ובנוסף להם עוד כינוי. אקונין מכנה את הדמות פעם כך ופעם כך, ועל הקורא העירני לשמור על ריכוז מקסימאלי כדי להבין שמדובר באדם אחד. כך למשל סטניסלב פיליפוביץ' סורצ'ינסקי יכול להופיע פעם כסורצ'ינסקי, פעם כסטניסלב פיליפוביץ' ופעם כסטניסלס והוא רק דמות אחת מתוך לא מעט כאלה. לך תעקוב. מזל שיש נספח בסוף הספר שמסייע...

אבל מתרגלים. בסופו של דבר מדובר באמת בספר מצוין. מותח, מהנה, אבל גם מלמד ומעשיר. מומלץ מאוד.