ביקורת ספרותית על יועץ ממלכתי - תיבת פנדורין #6 מאת בוריס אקונין
ספר מעולה

---

נתי יקרה, אבוד לך... נפשו של אראסט פנדורין, אהוב נפשנו, הלכה שבי אחרי יפי תוארה ואופיה הנועז של אסתר אבשלומובנה ליטבינובה, שהיא גם יהודיה נוסף לכל. נכון שאביה, אבשלום ליטבינוב, הבנקאי העשיר התנצר, אבל גם היהודים וגם הנוצרים לא מתייחסים אל התנצרות ברצינות רבה מדי. בשביל הנוצרים אסתר נשארה יהודיה מסריחה, בשביל היהודים, מן הסתם, גם...
אני משערת לי שאתם סקרנים לדעת מה מתרחש בספרו השישי של בוריס אקונין, ולכן ננטוש לשעה קלה את אסתר, המהפכנית היפהפיה, ואת פנדורין, שמפגין בספרנו זה קצת מורך לב, קורטוב תבוסתנות, מעט בלבול ושמץ של היסוס, ונספר למי שלא מכיר למה ועל מה.

בוריס אקונין טווה למעננו מארג עשיר של מותחן פוליטי, סיפור הסטורי, מצע תרבותי וגיבור אחד שיש לו תיבה משלו. לא תיבת שרצים, לא תיבת פנדורה ולא תיבת נוח. תיבה של ספרים חד-פעמיים שהם מלאכת מחשבת ייחודית. כל ספריו של אקונין מתרחשים ברוסיה הצארית של סוף המאה התשע-עשרה, בשעה שמתחת לפאר, לעושר, לאדרות הקטיפה ולסמלי המלוכה, מבעבעת פעילות מהפכנית.

סיפור המתח של אקונין הוא לא העיקר בתבשיל רב-טעמים זה. עיקר העיקרים הוא שיחזור מפואר של תקופה עד פרטיה הקטנים והטפלים ביותר. הדקדקנות שבה מתאר הסופר כל פריט לבוש, דבר מאכל או צורת כרכרה, היא רק מעטפת דקה על יצירה מורכבת רב-רבדית של בניית תקופה. לא תיאור ולא שיחזור. אקונין משה את התקופה מן העבר, נשף מעליה את האבק ונפח בה חיים. הוא הקים לתחייה עיתונים ומחזות, סופרים ופושעים, מדינאים ובתי מרחץ, בולשת וצבא, התנקשויות ומהפכנים, בנקאים ואישי ממשל, רחובות וגנים ושדרות, כלי נשק ורכבות, מוסדות מלוכה ואינטריגות של מקרים מפורסמים. בסוף הספר ישנן חמישים הערות המסבירות ומקשרות ונותנות צבע ורקע היסטורי. הוא נותן לנו יד ומביא אותנו להלך במוסקווה, הבירה העתיקה, הנסיכה המודחת שמשתחווה בחרוק שן למלכה סנקט פטרבורג, כאילו הייתה מוסקווה של 1891 עיר הולדתנו.

בתחילת סיפורנו מתנקש מהפכן בשם גרין (שוב יהודי...) במושל הטרי האכזר של סיביר. גרין הוא מנהיג אירגון קטנטן של כמה מיליטנטים עזי נפש, שעד סוף הספר יצליחו לחסל כמה מאישיה החשובים של מוסקווה. פנדורין ידידנו צריך לחסל את הארגון, לסכל את הפיגועים ולהביא שקט אל מוסקווה. אלא שנדמה כי בספר הזה הוא נגרר אחרי הגיבורים האחרים ופתרון החידה מסתדר בלעדיו.

והספר הזה מלא בגיבורים. אקונין מגיש לנו פסיפס אנושי מרהיב. לכולם יש אישיות, כולם גיבורים בשר ודם, לכולם אופי ברור. אלא שאליה וקוץ בה. השם הרוסי, כידוע, מורכב משלושה שמות: שם פרטי, שם האב ושם המשפחה. פיוטר איוואנוביץ בורלאייב, הוא סגן אלוף. וכך ייקרא לפעמים פיוטר איוואנוביץ, לפעמים בורלאייב ולפעמים סגן אלוף. בספר ישנם לפחות שלושים גיבורים ראשיים ועוד כמספר הזה גיבורי משנה. תכפילו את המספר הזה בארבע (שלושה שמות ותואר או דרגה) ותבינו כי מדובר במשימה מעט בלתי אפשרית. וכך התערבלו במוחי מילניקוב וסלזניוב, חראפוב וסליבנוב בסרגיי ויטלביץ', יבסטראטי פאבלוביץ', גלב גיאורגיביץ' וסמיון לבוביץ'. עם הניהיליסטים המהפכנים, לעומת זאת, היו לי חיים קלים בהרבה. גרין, מחט, פרוש, ימליה, קלי קלות!
בוריס אקונין נהדר גם בספר הזה. פנדורין לטעמי אנמי מדי. האם זאת הייתה כוונת המשורר? מי חכם וידע. נדמה לפעמים כי אקונין הכניס בליבו של פנדורין אמפתיה לאירגון הלוחם ואהדה למהפכנים. ולכן הפך אותו לצל. לצילה של התקופה, שהיא-היא הגיבורה הראשית.
---------------------------------
ושתי הערות . אחת רצינית ואחת לא.
בספר כל כך מושקע, עם מתרגם ושפע של עורכים, מן הראוי שלא תהיה אפילו שגיאת כתיב אחת, ויש יותר מאחת.
והערה שניה: מישהו שם לב כי הברנש שמצולם על העטיפה הוא לאונרדו די קפריו בעוד עשרים שנה?

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על יועץ ממלכתי - תיבת פנדורין #6