ביקורת ספרותית על הדבר היה ככה - ספריה לעם #613 מאת מאיר שלו
ספר מעולה

---

"כמעיין המתגבר", "כמעיין המתגבר" (ספרו האלמותי של איין רנד), זועקת אמא שלי כאשר היא נכנסת לחדר שלי – מרפסת סגורה קטנטונת, שהשתלטתי עליה בניסיון להכריז על עצמאות בגיל העשרה. נטשתי את חדר הילדים, שחלקתי עם אחי ואחותי, לטובת שניים וחצי מטר רבועים שכללו מיטה, ארון קטן ו... שקט. אין היא מתכוונת לספר אלא לערמות הבגדים שהצטברו בחדר. "גבבה", "גבבה" (מלגבב), אמא שלי ממשיכה בזעקותיה ואני "סרוחה " (שרועה+ מסריחה מבטלה) על המיטה. לא שועה לתלונותיה. כי אני יודעת, תיכף היא תיכנס למטבח ואז יהיו לה טענות על תלי התלים של הכלים המלוכלכים בכיור – "גבבות" (ערמות) של כלים.

זה רק חלק קטן מרפרטואר הביטויים של אמא שלי. חלקם לקוחים משמות של ספרים שעברו הסבה כדי לאפשר לה תיאור של מצבים או עובדות-חיים שהשפה העברית על מורכבותה לא נתנה להם מענה, וחלקם ביטויים שהיא המציאה כדי לענות על אותם צרכים. הביטויים האלה הכו שורש בתוך הדיבור שלנו ורק שגדלתי הבנתי שלא כל העולם מבין את הביטויים האלה, שהיו נחלת משפחתנו והאנשים שבאו בשערי ביתנו.

לכן כל כך אהבתי את הספר "הדבר היה ככה". כל כולו סיפורים וביטויים. ביטויים וסיפורים, שהם מיתולוגיה של משפחה אחת מיוחדת בדרכה אך גם דומה לעוד משפחות אחרות. על סבתו של המספר, יצרנית הביטויים הסדרתית ועל אמו מספרת הסיפורים, ועל שואב אבק אחד, שהסיפור עליו הוא רק תירוץ כדי לספר את כל שאר הסיפורים.

לכל משפחה יש את רפרטואר הביטויים ואת מערך הסיפורים שמסופרים מדור לדור. וכל אחד עושה בסיפורים כיד דמיונו הטובה עליו. והכי אני אוהבת את מאיר שלו שיודע לקחת את כל המטעמים האלה לכדי ספר מצחיק, מהנה ובעל ממדים רבים, כמעט כמו מספר בני משפחתו. ספר שבו האמת מעורבת עם הדמיון והמציאות טבולה בשכבות בדיה. ספר שהוא ממתק. טעמתי, אכלתי, ליקקתי את האצבעות ומאוד נהניתי.

» ביקורות נוספות של כלנית
» ביקורות נוספות על הדבר היה ככה - ספריה לעם #613