ביקורת ספרותית על הדבר היה ככה - ספריה לעם #613 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 בדצמבר, 2018
ע"י yaelhar


#
אל הספר החינני הזה הגעתי דרך השלילה. קראתי התייחסויות לא מחמיאות עליו והסתקרנתי. הספר הוא "מאיר שלוי" לכל פרטיו ודקדוקיו: ליתר דיוק – פרטי ודקדוקי הספרים שלו שאהבתי. דהיינו "לא רומן". כי את הרומנים שלו לא אהבתי.

הספר הוא ספר זכרונות העוסק בבני משפחתו של שלו, כפי שנתפסו על ידו כילד ונער, ובמיוחד בסבתו - אשה יוצאת דופן שהיום היו, כנראה, ממליצים על טיפול נפשי (אלא אם היא רעיית ראש הממשלה). התיאורים מצחיקים ומהנים על חברה שהיתה פה ונכחדה. הם העריכו עבודת-כפיים, הסתפקות במועט, התנשאו על שכניהם בזכות אידיאלים ולא בזכות ג'יפ חדש בחנייה... המידרג היה ככה: אנשי נהלל – חקלאים עובדי אדמה - נמצאים בראש הפירמידה. מתחתם נמצאים מושבניקים אחרים בעמק יזרעאל תחילה, ואחריהם בשאר המדינה. עירוניים בורגנים נמצאים אי שם למטה. ובסוף - מגרדים את התחתית - עירונים-ממושקפים-'טלגנטים, חסרי תבונת-כפיים וכותבי-שירה, כמו שהיה אבא של שלו, שלדעת חברי המושב לפחות היה לו השכל להתחתן עם בתיה'לה האהובה ובזה הוא הוסיף לעצמו כמה נקודות זכות.

הסיפור הפרטי של משפחה פרטית לא תמיד מעניין וגורם הזדהות. הדוגמה שעולה בדעתי היא הספר "מוות במשפחה" של קרל אובה קנאוסגורד (שלאחרונה זכה למאמר מפרגן בניו-יורקר בו הוגדר "גדול הסופרים החיים היום", לא פחות). זה ספר קפוא, העונה לאותו תיאור כמו "הדבר היה ככה": זיכרונות ילדות, סיפורים קטנים שאינם מתגבשים לרומן. הוא לא איפשר לי הזדהות ואמפתייה בגלל מחסור מוחלט וסופני בחום ובהומור. לעומתו "הדבר היה ככה" כולו מחמדים, כתוב בתועפות הומור ובעברית משובבת נפש, מתובלת בניבים ייחודיים. זו לא הסבתא שלי (תודה לאל על חסדים קטנים...) (לכן) צחקתי מההתנהגות, חייכתי בסיפורים על החיים במושב, על החקלאים שאין להם זמן לצאת לחופש אבל יש להם המון זמן להתווכח על מי אמר מה למי ולהדגיש ש"הדבר היה ככה!" היוצאים למלחמת חורמה במכחישי הזיכרון הפרטי שלהם. חייכתי גם למקרא סדרי העדיפות שהיו פה פעם – שגרמו לאמא של שלו להחרים את משחק המונופול, המעודד ספסרות ורווחי הון... אח, האידיאליזם שנפטר בדמי ימיו.

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה". את המשפט המוטעה והמטעה הזה מצטטים לרוב. כי טולסטוי אמר אותו, ואם הוא אמר, המשפט בטח נכון, לא? לא. אין משפחה דומה לרעותה. מאושרת או אומללה.
נהניתי מאד מהספר הזה שהזכיר לי פיסת מציאות שהתקיימה פה פעם, ועם כל הגיחוך, האבסורד והעקשנות שבה – קל היה לאהוב את תמימותה. אין ספק שאנחנו חיים היום חיים טובים ונוחים יותר, ומותר לנו להשתולל קצת מחוץ לתלם. מותר לנו לטפח אישיות (אגואיסטים!) ואפילו לעשות מניקיור, רחמנא ליצלן. אבל את תחושת ההשתייכות הזו ל"כלל" הצודק, את ההרגשה המספקת שאנחנו מתנהגים בדיוק כמו שצריך, שהסכמת הכלל היא שלנו בצדק ואנו רוחצים בשביעות-רצון וסיפוק – תחושה זו נעלמה כנראה שלא על מנת לשוב.
37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני חצי שנה)
רב תודות, אסתר.
אכן, הספר מספר את סיפורו של דור שנעלם, ובאמצעות הסבתא אף מדגיש ומחזק נקודות בסיפור. חוצמזה הוא כתוב עם כל כך הרבה הומור וחיבה לדמויות, שאי אפשר לא לאהוב אותו.
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, גלית
מסכימה לתגובותיך. זה אינו ספר בינוני, לדעתי, גם אם הוא שנוי במחלוקת. וכמוך גם אני חושבת ששיפוט ערכי את גיבורי הספר אינו צריך לפגוע בהערכה כנה של הספר.
אסתר (לפני חצי שנה)
ספר נהדר בעניני ומומלץ לקריאה. הספר מספר על דור אחר בתקפה אחרת. אנשי המושבים חיו חיים מאד קשים, במיוחד החלוצים שהגיעו מהערים הגדולות ברוסיה. הסבתא הביאה איתה מנהגים משם שלא התאימו למזג האויר, לאבק, ולחיי החקלאות בארץ.לכן גם היא וגם הסובבים סביבה סבלו מאד. מי שמכיר אנשים אלו מאד מזדהה עם הספר שמספר באופן מקסים סיפור חיים של דור שנעלם.
את הספר שמעתי בהקראה של שלו ואהבתי מאד.
גלית (לפני חצי שנה)
זה לא ספר בינוני סקאוט ולא כל ספר חייב עלילה מוגדרת ,אני מאד נהנתי ממנו.
לא ברור לי רץ למה אתה שולל את הספר על בסיס התנהגותה של הסבתא (שאותה מציין מאיר שלו מפי השמועה) אנחנו חייבים לאשר התנהגות של גיבורים כדי לאשר ספר?
yaelhar (לפני חצי שנה)
סקאוט - תהני.
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, אפרתי.
סקאוט (לפני חצי שנה)
יעל, כבר השגתי את הספר. מחשבות, ביקורת בוא תבוא.
אפרתי (לפני חצי שנה)
ביקורת משעשעת שגרמה לי לפרוץ בצחוק. סיקרנת אותי מאוד.
yaelhar (לפני חצי שנה)
רב תודות, צב השעה.
yaelhar (לפני חצי שנה)
מחשבות, לא קראתי את "המצאת הבדידות"
לעניות דעתי הוא לא מיותר יותר מ"גינת הבר" הכתוב באותה סוגה.
yaelhar (לפני חצי שנה)
רב תודות, רותה.
דווקא הספרים שלו עם עלילה, כביכול, לא מצאו חן בעיני.הספר הזה, כמו "גינת הבר", "תנ"ך עכשיו" ו"בעיקר על אהבה" הם אסופות של קטעים שביחד הם יותר מקטעים. הם מרכיבים פאזל מחכים על החיים והחברה.
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, רויטל.
נסי את "תנ"ך עכשיו" אותו אהבתי מאד.
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, רץ.
אכן נתקלתי בהתייחסותך זו לא פעם, ואני שמחה להגיב לה אחרי שקראתי את הספר.

ראשית זו לא ביוגרפיה. ודאי לא של הסבתא. זה ממואר קטן ושנון העוסק בחברה העובדת בתקופה בה אפשר היה לדבר על "חברה עובדת".

לגבי הסבתא - היא בוודאי היתה בעלת הפרעה אישיותית וטיפול היה יכול לעזור. אבל הסיפור מובא מעיניו של הנכד, שלא סבל את נחת ידה, להיפך. קטעים רבים בסיפור גורמים לשערות (היום) לסמור - למשל כשהיא מתייצבת בכיתה בעת שיעור ולוקחת את הבת שלה משם כי צריך לנקות... אין לי ספק שהיא התאכזרה לילדיה החורגים (הילדים של אחותה למעשה)וגם ילדיה הביולוגיים לא רוו נחת. אבל הסיפור אינו על הילדים החורגים ולא יכול להיות: הנכד (מאיר שלו) נולד כשהם היו כבר בוגרים ובעלי משפחות.

עם כל ההזדהות עם סבלם של ילדים שלא חטאו, כאשר קוראים סיפור, במיוחד כזה שהתרחש בתקופה בה הנורמות היו שונות מהיום, אי אפשר, לדעתי, לשפוט אותו על פי נורמות שלא התקיימו בו. ולמרבה הצער דאגה לזכויות הילד היתה רחוקה מאד מדעתם של אנשי אותה תקופה, ממש כמו דאגה לזכויות בעלי חיים, איכות הסביבה ועוד ערכים בהם אנחנו מחזיקים היום.
yaelhar (לפני חצי שנה)
חן חן, Rasta
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, חני
הוא אכן מצליח לתאר נהדר את מה שהצלחנו לשכוח.
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, סקאוט.
אני מסתקרנת מביקורת אם משהו לא מסתדר לי בהערכת הספר. זה מה שקרה עם הביקורת על הספר הזה.
צב השעה (לפני חצי שנה)
דעתי על הספר היא שהוא ככה ככה... נהדר כתבת, כהרגלך.
סקאוט (לפני חצי שנה)
מחשבות, אל תגיד ככה. אם הוא לא היה קיים איך הייתי נחשפת אליו? הוא דווקא נשמע לטעמי.
מחשבות (לפני חצי שנה)
הספר הזה, כמו המצאת הבדידות אצל אוסטר, מיותרים.
רותה (לפני חצי שנה)
איכויות הכתיבה של שלו בולטות כאן,אבל איכשהו זה לא מצליח לפצות על היעדר העלילה.
אני חושבת שעלילה היא מרכיב מאוד חשוב בפרוזה.
רויטל ק. (לפני חצי שנה)
הספר היחיד של שלו שאהבתי
(מתוך שניים וחצי שניסיתי, גילוי נאות...
בעקרון יש עוד בתכנון, כנראה, אולי, מתישהו)
רץ (לפני חצי שנה)
אני התייחסתי כמה פעמים, אז כך הרומן הזה הוא ביוגרפיה של הסבתא, אלא מה, היו לה שני ילדים מאשתו הראשונה של בעלה, כדי לתאר את היחס אליהם, צריך לקרוא את האגדות של האחים גרים, נכון היו צרכים לאשפז אותה, או לקחת ממנה את ילדיה החורגים, או לעצור אותה על התעללות בילדים, כמי ששמע את הצד השני, אותי זה לא מצחיק.
Rasta (לפני חצי שנה)
נהנתי לקרוא, תודה.
חני (לפני חצי שנה)
שמחה שאהבת ואשמח לקרוא את הספר. ממה שראיתי אצל שלו אין לו הרבה מתחרים בנוף הישראלי.
סקאוט (לפני חצי שנה)
יעל, מסתבר שאני לא היחידה שמסתקרנת מהביקורות על ספרים בינוניים. בהחלט עשית לי חשק לרוץ ולשאול את הספר מהספרייה (:
את אבא של מאיר שליו אני מחבבת מאוד דרך שיריו היפים .
סקאוט (לפני חצי שנה)
יעל, מגמת ספרות (-: ותכף קוראת את הביקורת שלך לספר שאני מתלבטת אם לקרוא.
yaelhar (לפני חצי שנה)
תודה רבה, מחשבות.
כלומר? איזה מגמה???
מחשבות (לפני חצי שנה)
את פשוט בניגוד לכל מגמה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ