“הספר הזה לא נועד להיות ספר פופולרי. אילו הוא היה מתוכנן ככזה, הדיאלוגים השזורים בו היו מודפסים בגופן שונה וזוכים לכותרת המבהירה לקורא מי הדובר ומה תפקידו. זה לא קל, אך הסופר בכשרונו מצליח להבחין בין נושאי המונולוגים השונים, ושפת הדיבור האופיינית לכל אחד מהם, לגילו, למינו, למקצועו ולמעמדו החברתי, ואינו נזקק לאמצעים חיצוניים כדי לייצר את ההבחנה הזאת. הקורא, מצידו, נדרש לקצת דחיית סיפוקים והפעלת מחשב”
