![למאטיס יש את השמש בבטן - הספריה החדשה #1995 [2] - יהודית קציר](/100x154/bookimages/covers0/4351.jpg "למאטיס יש את השמש בבטן - הספריה החדשה #1995 [2] - יהודית קציר")
ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 10 באוקטובר, 2010
ע"י רחל.מ.
ע"י רחל.מ.
ככה היא כתבה, בעמ' 177 :
..."וכל הדם גועש געגועים וכל המעיים הומים געגועים וכל הלב גועה געגועים וכל השמיים מרטטים געגועים וכל האוויר רווה געגועים וכל הרחובות נמתחים געגועים וכל המכוניות צופרות געגועים וכל החתולים בוכים געגועים וכל הצעדים נוקשים געגועים וכל העיתונים מרשרשים געגועים וכל הטלפונים מצלצלים געגועים וכל העמודים מחושמלים געגועים וכל הים גואה געגועים וכל החול כבד געגועים וכל הציפורים צווחות געגועים וכל העלים רועדים געגועים וכל השירים מזייפים געגועים וכל החלונות משחירים געגועים וכל הרוח מצליפה געגועים ואין לה, אין לה רגע מנוחה."....
ככה.
זה כואב מאד נכון? התיאור הזה של פרידה? והלב בוכה, אין ספק. אבל כאן, בחלק הבא שמתחיל עכשיו, אחרי הפרידה הזו, אחרי הכאב המפואר הזה, כבר מתחיל החלק שהעוד יותר כואב, המאבק של האם האהובה במחלת הסרטן, השינויים האכזריים שמתחוללים בגופה, הגוויעה, הגסיסה, והפרידה. הפרידה של הילדים ממנה. הפרידה שלה מילדיה. הכל מתואר בפרטי פרטים. במילים מדוייקות. אמיתיות. בלי רחמים היא כותבת יהודית קציר. ועם כל הבכי והכאב האלה - ספר נפלא, כמובן. היא כותבת בצורה כל כך טבעית, אבל כל כך מיוחדת. כל כך יפה וחכמה. תענוג (כואב) של ספר. בהחלט
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ריבה
(לפני 14 שנים ו-8 חודשים)
תודה!
ביטאת במילים את תחושתי. ממש יפה מה שכתבת, נוגע ללב.
|
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
