תודה עינתי וזה נכון מאוד. נושא השינה הוא מורכב וטעון ושלוב לגמרי בעולם המנטלי שלנו ואפשר להרחיב עליו הרבה. ואם נדבר על הספר, לפי מה שאני יודעת, אנחנו יכולים רק לחלום שלא ישנו 17 יממות ובכל זאת המשכנו להרגיש טוב יותר ויותר, מכיוון שכפי הנראה, השינה היא דבר חשוב, ואפילו קריטי. גם המנוחה לשרירים, גם המנוחה לקליפת המח ובכלל לפעילות המח, גם הרפיית הנשימה והאטת הדופק, ואפילו לחלימה עצמה ישנה חשיבות וגם יכולות. וכל זה אם השינה היא טובה, כמובן. כי לפעמים השינה יכולה להוות ההיפך ממנוחה. ובגלל הדברים האלה דעתי היא כדעתי על הספר, למרות שלא כתוב שם שזה היה חלום שהיא לא ישנה במשך כל הזמן הזה. והשאלה מדוע אנו בורחים לבועה השומרת ולמנוחה הנרחבת הזו, היא גם כן שאלה פתוחה להמון אפשרויות נפשיות. מה שאני כן מאחלת לך, זה שתהיינה לך תקופות שיהיו לך הרבה סיבות להישאר ערה יותר ויותר, וגם הרגשה טובה שתגרום לך להרגיש חזקה בזכות השעות של הערות, ולאו דווקא רק בגלל שעות המנוחה והבריחה וההגנה שאנו מוצאים שם בשינה (אבל בלי לשכוח שישנן תקופות שזה רעיון בכלל לא רע להרבות בשינה). וזה מה שהספר הזה בא להעביר בעצם, שהיא הרגישה מספיק טוב כדי לוותר על שעות השינה. על כמה אפשר באמת לוותר זו כבר שאלה של גמישות ושל תקופות אני משערת.
ותודה גם ליעל, ולגלית

ביקורת נהדרת (בלי שקראתי את הספר).
הקטע הזה של שינה הוא אחלה נושא לכתוב עליו ולנסות להבין את פשרו. רק לאחרונה עלו בי מחשבות שבעצם כל השנים האלה שבהן למדתי להעלות את דרגת ההוקרה שלי לשעות השינה הרבות שאני משריינת לעצמי (8 בממוצע וכשאפשר אז יותר, עד 12), אולי מצביעות על בריחה כלשהי. על התמכרות או העדפה לרמת תודעה אחרת. על רצון להיות בעוד מציאות מקבילה, או הצורך במנוחה כמעט מוחלטת, כמעט חסרת הכרתית. כמו שאת כותבת בביקורת, כך גם כשאני חושבת על עצמי- מצד אחד אני מרגישה רעננה ומרוצה על שעות השינה המתוקות שהצלחתי לצלוח במהלך הלילה, ומצד שני יש התנגשות בלתי נמנעת בין הבועה המתוקה והשלווה לבין הקימה לעולם האמיתי. האם זה אומר שצריך לצמצם את שעות השינה? האם זה אומר שאני אמורה לשנות משהו בהרגלים שלי? האם בהכרח מדובר פה על מקרה של בריחה מסויימת ממציאות או סתם מישהי שזקוקה פיזית למנוחה הזו? לחכמים ממני הפתרונים.

שוב, ביקורת יפה.