"מה לאחל לך משה? היה חזק, חזק כדי שתוכל לעמוד בפני הגורל, בפני סערת הגורל. לא לעשות אף פסיעה אחורנית... כדי שתוכל ברגע קשה של חיים להכריז בגאון: אנחנו עוד נילחם, אנחנו נגיע אל ההר ש... אבל אני כבר אגמור "שם". (מתוך מכתב של <mark>רחל</mark> מ־1908 כשהייתה בת שמונה עשרה אל אחד מידידיה, משה עוזיאלי, שהיה בדרכו לארץ ישראל.)
יכולת עמידתו של האדם מול גורלו נגזרת בעידודה גם על פי רוח הסוציאליזם ונקשרת לעלייה לארץ יש

לפני שנים רבות הגיעה שולי נתן בעלת קול הפעמונים הנפלא לאשדוד, להופעה.
ובאותו ארוע רכשתי קלטת שכולה שירי <mark>רחל</mark>, במשך השנים נמוגה הקלטת בעשן הבלגן, מי יודע לאן..
אך השירים עדיין מהדהדים באוזני.
והנה לפני ימים אחדים אמרה קטנתי בת ה15 'עלינו להכין עבודה על שיר אחד מתוך מבחר שירתה של <mark>רחל</mark>"
הלכה ומצאה את הספר הישן המרופט משנים של דפדוף וקריאה ושירה,
התישבה בשילוב רגליים מולי והחלה לקרא בקול את שמות ה

שירי <mark>רחל</mark> הם שירים ליריים, העוסקים בעולמה האישי של המשוררת. תופעה אופיינית בשיריה הוא שם השיר המבטא את תוכנו. למרות ש<mark>רחל</mark> נולדה ברוסיה ושפתה לא הייתה עברית היא השתדלה לכתוב בעברית בלבד. שיריה פשוטים ובהירים להבנה. אין בהם משפטים מורכבים. המשוררת תיארה את החוויות הפשוטות בדרך פשוטה וצנועה.

מתוך "רק על עצמי"

"רק על עצמי לספר ידעתי.
צר עולמי כעולם נמלה,
גם משאי עמסתי כמוה
רב וכבד מכתפי הדלה."

ארפד הטנא...
את הספר הטרי והחם, הגדול והמפואר הזה, קיבלתי לאחרונה, שַׁי ליומולדת. כיףףףףףףףף.
הציבעוניות שבספר לא ממש מייצגת את שיריה של '<mark>רחל</mark>' בעליצותם, אף כי הם, ודאי מוארים ומאירים.

בפורמט הזה הושקעה עבודה רבה הראויה לציון, ואכן יש גודל וססגוניות,
אך ליבי
לספר הקטן שדפיו מצהיבים (בספריה של אמא:)
שהוא תמים כתינוק, ועניו כעפר,
כמו <mark>רחל</mark> שמעודה לא התפארה, ורק רצתה
לפאר ולשיר בעלילות גבורה

אני חושבת ש -

השירה
היא הדיבור בשפת הנשמות
בדיוק כפי שהמוסיקה
היא שירה בשפת המלאכים


ועוד רציתי להוסיף בעצב -

לא ידעתי לשיר
עם ההתפרצות של כל הצבעים החיים
ולא רק הנסיקות היו מרהיבות
גם הנפילות
היו מפוארות

ועכשיו

מתחיל לדהות
ולא נשאר אלא להתחיל לאסוף כוחות
לקראת ההתפוגגות שתבוא
ולמה שנמוג,
כבר מטופף במורד המדרגות


הלא תחיה?

***********
16/10/12