ביקורת ספרותית על לוויה בצהרים (סימן קריאה, 1974) מאת ישעיהו קורן
ספר מעולה

---

לוויה בצהריים.

שם הספר מרמז על צער אינטימי, על סיפור קטן ומופנם, וזה אכן בהחלט מה שמוגש לקורא.
אך בכל זאת, אי אפשר להניח אותו מרגע שמתחילים, כי אפשר בקלות להרגיש שקורה בו כל כך הרבה למרות המועט שנראה על פניו.

במהלך הקריאה נתקלנו פעם ופעמיים בסיפור על לוויה.

האחד בתחילת הסיפור, ואז הקורא יכול לחשוב לעצמו, אה, הנה הלוויה בצהריים. אבל לא, בכל זאת זה לא מרגיש כמו המשהו בעל המשקל שיתן את שמו של הספר. ואז, בהמשך אנו נתקלים בעוד סיפור על לוויה ואז שוב נאמר לעצמנו, אה, הנה, על הלוויה הזאת אולי. אבל שוב, לא, גם כאן זה לא מרגיש כמו משהו מרכזי בסיפור. בסוף, לוויה שלישית. ואז אנו מבינים. אה. אוי.

זהו בהחלט ספר שבו הסיפור נמצא יותר במה שמרגישים מאשר במה שנקרא, כי ככה זה באומנות משובחת. מעט מילים שמביאות להרבה תחושות ומחשבה. כאן הכל לגמרי נמצא בזרמים התת כתובים, ואפשר ממש לראות בעיני הרוח את פס ערפל הסכנה שמשתרג בין המשפטים ומתחתם, ואכן, אודה כי לאורך הקריאה כולה התחושה שליוותה אותי ללא הרף היא תחושת סכנה ואסון שמבשיל, בשקט בשקט ובאינטימיות, וממשמש, ובא, וזאת למרות ההתרחשויות שמתוארות כמו לאחר יד ובעצלתיים. הקריאה גרמה לי להתרכז מאוד בכתוב ולקרוא כל משפט בעיון ובמלוא תשומת הלב, לפעמים לחזור ולקרוא בו כדי לא לאבד ולו סיב של מילה כי הכל מרגיש כה הרה חשיבות.

לסיכום אוסיף שלמרות שמדובר בסיפור עצוב, הקריאה בו מילאה אותי חדווה. החדווה שבגילוי שהנה, אכן יש סופרים שהם גאונים, ואכן, ישנה הכתיבה שנקראת אומנות. וטוב לחזור ולגלות את זה גם אם רק מפעם לפעם.

תודה לעמיחי על הביקורת המסקרנת והמדוייקת שלו כאן (שורה ראשונה בכל אופן) שגרמה לי לרוץ (בעצמות חורקות) לקרוא

» ביקורות נוספות של רחל.מ.
» ביקורות נוספות על לוויה בצהרים (סימן קריאה, 1974)