ביקורת ספרותית על מולד הירח - דמדומים #2 מאת סטפני מאייר
ספר בסדר

---

חשוב לציין, לפני שאעביר ביקורת, שאת הספר הזה קראתי אחרי שכבר קראתי את כל שאר הספרים בסדרה. הספר שונה מהאחרים-בלה נמצאת בלי אדוארד-אבל בגלל זה מובלטת האהבה החולנית של בלה לאדוארד. זה לא כזה נורא: הוא היה איתה שנה. היא פיתחה מין תלות מוזרה בו, ועכשיו הוא עוזב אותה. והוא לא עוזב אותה משנאה או מרחמים, הוא עוזב אותה מאהבה! והיא בשלה. מתייסרת ברחמים עצמיים ופוגעת בכל הסובבים אותה. בלה היא דמות שאני באופן אישי לא יכולה לנסות אפילו להתחבר אליה בספר הזה! היא מדכאת, וג'ייקוב המסכן צריך עוד לעזור לה ולעודד אותה, כשבסוף היא דוחה אותו (ליקוי חמה) ואומרת לו: "סליחה, אבל אני אוהבת אותו יותר". איזו מין דרך להתייחס לחברים? בכלל, העלילה יכלה להיות נפלא אם כל האקשן לא היה דחוס בסוף הספר ובאופן מוגזם. בסדר, לא מדהים, לא נהדר ואפילו לא נפלא.

» ביקורות נוספות של מילים
» ביקורות נוספות על מולד הירח - דמדומים #2