לינוש :)

לינוש :)

בת 23 מאשקלון

אני מאוד אוהבת לקרוא ולכתוב בעצמי. סיימתי צבא לפני קצת פחות משנה, עובדת בבית חולים ומחפשת את עצמי בחיים.
ספרים הם אהבה, לא משנה כמה רע לך, ספר טוב תמיד יצליח להסיח את דעתך ולעלות את המצב רוח.



» דירגה 93 ספרים
» כתבה 75 ביקורות
» יש ברשותה 10 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 7 שנים ו-8 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני ארבעה שבועות
» קיבלה 254 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של לינוש :)

» מדף הספרים (4 מתוך 10)
1.
אני רק בהתחלה. קראתי את הספר "דמדומים" כבר ממש מזמן ברוסית ובעברית. החלטתי שחייב לקרוא את הספר בשפת המקור שלו.
התחלתי לקרוא לפני 6 שנים ו-4 חודשים
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 75 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

יש אנשים גאונים בעולם הזה, אתגר קרת הוא אחד מהם. צורת הכתיבה שלו היא מיוחדת במינה, כל כך מדהימה וסוחפת. אני יכולה לשבת שעות ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-11 חודשים


מחזה מאוד משעשע ומצחיק! במחזה זה, ויליאם שייקספיר מעביר ביקורת על הרגש המדהים שנקרא אהבה. אהבה באה וחולפת, ואצל הגיבורים ב... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים


את סיפוריו של אתגר קרת התחלתי לקרוא לא מזמן. הכרתי רק סיפור אחד שלו "הצפירה", וזהו בעצם. לפני חודשיים, התקיימה פגישה בנצרת מ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים


אני פשוט אוהבת את המחזות של ויליאם שייקספיר הגאון, המלך והרשימה עוד ארוכה... "אילוף הסוררת" זהו מחזה קומי, מצחיק ומאוד משעש... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-10 חודשים


איך אני אוהבת את המחזה הזה!!! הקומדיה הכי מדהימה של שייקספיר, הכי מוצלחת! עלילה גאונית! המחזה הזה מלווה אותי מגיל 12 או 13, ואנ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-1 חודשים


אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את המחזות של שייקספיר, שייקספיר הוא המחזאי האהוב עלי ביותר. המחזה הראשון שקראתי בחיי היה של שייק... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-1 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

זהו ספר למיטיבי לכת. אין כאן גיבורים מסוקסים המפענחים תעלומה מותחת תוך כדי הצלת עלמות במצוקה, אין נזירים שמכרו את הפראר... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-2 חודשים


זה ספר מדהים טסה מתמודדת עם סרטן , יש לך חודשים ספורים לחיות . היא מכינה רשימה של 10 דברים שהיא חייבת להספיק . ואוו ספר מדה... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-3 חודשים


עצוב שראיתי את הסרט לפני שקראתי את הספר אבל לשמחתי כל קשר בין הספר לסרט הוא מקרי בהחלט. ספר מעולה אך אני לא אשקר שברתי שיי... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-3 חודשים


שווה קריאה !!! הסופרת הצליחה להיכנס ממש טוב לראש של הדמות והצליחה להמחיש באופן כמעט מושלם את האופי של אודרי זה מצחיק ברגע... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-7 חודשים


זה אחד הספרים המרגשים שפשוט שוברים ומנפצים את הלב למיליוני רסיסים. הרשו לי להזהיר אותכם מספויילרים בביקורת. *** את הספר ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-9 חודשים


מדהיםמדהיםמדהים!!!! גמרתי אותו בכמה שעות! לא יכולתי לנתק את עצמי ממנו! כל כך מדהים! והשם כל כך מתאים לו! לפעמים זה באמת מדהי... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-2 חודשים


לינוש :) עוקבת אחרי
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 8 חודשים
» מדהים! (סיפור שכתבתי)
לפני שנה ו-7 חודשים
» ושוב להיפגע (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-6 חודשים
» מזדהה מאוד עם השיר! (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-6 חודשים
» תמשיכי לכתוב תמיד! (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-6 חודשים
» מרגש ועמוק (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-6 חודשים
» יותר מאשר על עצמי (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני שנתיים ו-6 חודשים
» תודה! (מבחן קבלה / נאוה מקמל-עתיר)

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני 4 שנים ו-10 חודשים
» אני חושב (אניהו / אתגר קרת) אחיה
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

קבעתם להיפגש בערב שישי, לא רצית, כלומר ניסית לשכנע את עצמך שאת לא רוצה, אולם הרגש והמשיכה אליו ניצחו את ההיגיון הבריא. מהבוקר הוא לא הפסיק לשלוח הודעות, גם אתמול בערב הוא כתב כל כך יפה ואת האמנת לו, כמו תמיד, מה לעשות שהלב גובר על השכל.
הוא עומד לטוס בעוד חודש, המחשבה על כך מכאיבה לך מפני שאת לא אדישה כלפיו. הוא רושם:
- "אני רוצה להיות איתך בכל הזמן שנשאר לי, מאשר להגיע לאמריקה ולהצטער שלא הייתי איתך מספיק".
הוא גם רושם:
- "את משפיעה עלי לטובה, מוכיחה לי שיש עוד אהבה בחיים. אני רק רוצה אותך לידי מבלי לחשוב על כלום".
מילותיו מצליחות לחדור עמוק לליבך, את מקלידה במהירות וכל גופך רועד תוך כדי, לא מצליחה להשתלט על רגשותיך ועל עצמך. את שוב מפתחת ציפיות ותקוות שווא שהפעם אלו לא סתם מילים חסרות משמעות, הפעם הוא מתכוון לכל מילה שמשקלה הוא לא יותר מנוצה. טיפשה, זו מי שאת, תמימה, מביטה על העולם בעיניים פקוחות לרווחה ולא רואה באמת מה קורה מסביבך.
את מתארגנת, מתלבשת, מתאימה צבעים ונעליים תואמות. אפילו מתאפרת קצת, למרות שאת לא נוטה להתאפר בדרך כלל. הכל בכדי להיראות יפה, בשבילו, למצוא חן בעיניו, לגרום לו להתאהב בך באמת. את יושבת רגל על רגל וממתינה, מחכה לשיחה שלו שתודיע לך שהוא כבר למטה, יושב ברכבו ומצפה רק לך. הדקות עוברות, הנה כבר חצי שעה עברה ולאחר מכן עוד שעה. את מתחילה לאבד סבלנות, מתחילה לחשוש שאולי שכח או שינה את דעתו. שולחת לו הודעה, מתעניינת לגבי השעה המדויקת, הוא עונה שבאופן פתאומי באה כל משפחתו לבקר והוא לא יכול לצאת לכיוונך. את מביטה על מסך הטלפון ומרגישה ריקה, מבינה שהוא משקר לך, שוב. פשוט ניפנף אותך, המציא לך תירוץ ואת יושבת כל כך יפה ומושקעת ולא מבינה לשם מה.
אל תתרגשי, אל תתחילי לבכות ולמרוח את כל האיפור על פני לחייך הרכות, תביני שהכל לטובה. תמחקי את השיחה איתו, תמחקי אותו מחייך. תמשיכי הלאה ותלמדי את הלקח, כן בדרך הקשה והכואבת, רק בצורה זו את תזכרי את שיעור החיים לנצח. ועכשיו קומי ולכי לשטוף את פניך במים זורמים, זרמי עם החיים ואל תפסיקי לחייך אל עבר השתקפותך המקסימה במראה.
נכתב לפני 4 חודשים
בילדותי אני וסבתי היינו מאוד קרובות, הייתי חולקת איתה את כל סודותיי. כך גם היא הרגישה בנוח לספר לי שהיו לה שלושה הריונות. הופתעתי מאוד מפני שאימי היא בת יחידה, בדיוק כמוני. ההריון הראשון של סבתי נקטע כשהיתה בחודש השני להריונה, גופה הפיל את העובר מכיוון שהיא הרימה דבר מה כבד מדי. רק לאחר שנים לא מעטות היא הצליחה להיכנס להריון בשנית וילדה את אימי. לאחר מכן היה הריון נוסף, שבו היא בחרה להפיל בעצמה. סבתי סיפרה שהיתה אז בחודש השלישי להריונה, התגוררה יחד עם בעלה בביתה של חמתה, היה צפוף, הם חיו ארבעה אנשים בדירה קטנה וחמתה לחצה עליה להפיל. לפי דבריה של סבתי, חמתה לא נתנה לה את האפשרות לבחור, הכריחה אותה להיפטר מהעובר. כמו כל אישה אחרת שעברה הפלה בחייה, סבתי התנערה מאחריות, האשימה את חמתה ובעלה בכך שהפילה את ילדה.
לא שמעתי מעולם על אישה שלקחה אחריות על ההפלה שעשתה, אשר אמרה שהיא אשמה בכך שהילד לא נולד. הן כולן מתרצות תירוצים, ממציאות סיפורים, משמיעות טענות כמו:"לא היו לי אמצעים לגדל ילד", "בעלי עזב אותי לבד עם ההריון", "רציתי ללמוד ולבנות את חיי", "המשפחה לחצה עלי" וכדומה. אפילו מורתי בבית הספר שהיתה בשנות הארבעים לחייה, חסרת ילדים, השמיעה באוזני התלמידים טענות בעד הפלה. היא אמרה שלכל אישה יש הזכות להחליט בעצמה אם להפיל או ללדת, שכל עוד העובר נמצא בבטנה הוא חלק מגופה. התווכחתי איתה, טענתי שברגע שהעובר מתפתח בתוכה, הוא כבר גוף ונשמה בפני עצמו ואין לאישה כל זכות לשלול את חייו. הילד לא אשם בכך שאימו נכנסה "בטעות" להריון.
כאשר סבתי עמדה למות ונשארו לה ימים ספורים לחיות, אני ואימי חלמנו את אותו החלום. בחלומי חזרתי הביתה לאחר תקופה, הבית היה גדול ולא מוכר. רצו לקראתי שני ילדים, ילדה קטנה וילד גדול יחסית. הרמתי קודם את הילדה, היא היתה קלילה מאוד ואת פניה לא הצלחתי לזהות. לאחר מכן הרמתי את הילד ששקל יותר ממנה והופתעתי כמה הוא גדל והתפתח. הוא היה יותר מוחשי, פניו היו פחות מטושטשות מפני הילדה. בחלום ידעתי שהילדים הם לא שלי, אך יחד עם זאת הם שלי. אימי חלמה שהיא נכנסה לתוך בית גדול בעל שתי קומות וסבתי הובילה אותה לקומה השניה. הן נכנסו לתוך חדר ושם עמדו שתי מיטות. במיטה אחת ישנה ילדה קטנה שפניה היו לא ברורות, מטושטשות ובמיטה השניה ישן ילד גדול יותר במימדיו שפניו היו משורטטות היטב, דומה מאוד לסבתי. אימי הרגישה את אותו הדבר, שהילדים הם שלה ולא שלה יחד. סבתי נתנה דין על ההפלה שעשתה, נשאה אחריות על חטאה. נשמתה פגשה בנשמתם של ילדיה. שני אחיה של אימי שלא זכו להיוולד, דודי ודודתי שיכלו להביא לעולם בני דודים וקרובי משפחה נוספים.
נכתב לפני 8 חודשים
אני לא מבינה איך אדם שפגע בך בעבר, יכול לשוב ולפגוע בך שוב בהווה. הרי את מכירה אותו כבר ויודעת מה לצפות ממנו, אולם התקווה שהוא השתנה עדין שוכנת בליבך.
הוא נעלם מחייך ליותר משנה, כבר התגברת עליו מאז הפרידה הקשה שלכם. את לא חושבת עליו יותר, לא מתגעגעת אליו בלילות, לא ממררת בבכי אל תוך הכרית, הלב שלך לא מחסיר פעימה כשאת שומעת שיר שנהגתם לקרוא לו "השיר שלנו" והכי חשוב את כבר לא מחכה להודעה ממנו שבה הוא ירשום כמה הוא מצטער ואוהב ורוצה אותך שוב בחייו.
לכן אחרי שנה ויותר שלא שמעת ממנו, את מופתעת לקבל הודעה בערך בשתיים בלילה ממוען לא ידוע. את מתעוררת בבוקר לעבודה, מעיפה מבט לעבר הטלפון ורואה שקיבלת אסמס, את פותחת וקוראת ולמרות שאין לך מושג מי השולח, יש משהו מאוד מוכר באופן הכתיבה ואת מתחילה לנחש ממי הוא הגיע. נכון מאוד, מהאקס היקר שלך.
ניסוח ההודעה די מוזר, בהתחלה את חושבת שאולי היה שיכור ולכן בחר לשלוח, אך האמת היא שהוא פשוט ניסה להיות מסתורי ולהרשים אותך. את מחייכת לא במודע והלב שלך אכן מחסיר פעימה, את לוקחת נשימה ומתעשתת על עצמך, נזכרת שיש לך אגו ועליך לענות דבר מה שחס וחלילה לא יגרום לו לחשוב שאכפת לך, עדין.
במשך היום אתם ממשיכים להתכתב, לאט לאט את מסירה מעצמך את שכבת המגן שנוצרה מעליך כתוצאה מהפרידה. הוא מצחיק אותך כמו פעם, ההתכתבות קלילה וזורמת, את מגלה שהוא זוכר ומכיר אותך טוב מאוד. משם אתם עוברים לשיחת טלפון, כל כך מוזר לך לשמוע את קולו, הלב שלך פועם קצת מהר יותר מהרגיל.
זה נמשך שבועיים בערך, הוא מפציר בך שתפגשו, את מפחדת, את לא רוצה להיפגע שוב. אולם הוא כל כך חמוד ורומנטי ולא מפסיק להזכיר לך רגעים יפים מהעבר המשותף שלכם, הוא אומר שהוא השתנה וכבר לא אותו האדם שהכרת, שהוא לעולם לא יפגע בך בשנית. את מרגישה שהמילים שלו מחלחלות באיטיות אל תוך ליבך, מחממות אותך מבפנים, הלב מפשיר מהקרח שכיסה אותו, את לא מבינה מה קורה לך. בסופו של דבר את מוותרת לו ומסכימה להיפגש. בפגישה הוא מקסים, מביט אל תוך עיניך וכובש אותך סופית. אתם אפילו מתנשקים, שפתיו רכות ונעימות כמו שזכרת אותן, את מאמינה שתוכלו להיות מאושרים למרות הכל.
לאחר חודש מגיע הבום. לפתע הוא מגעיל וקר, לא אוהב, לא מצחיק וקליל, שולח לך הודעה בעלת תוכן שמרסק אותך וחוסם אותך בכל מקום אפשרי. את מבינה כמה מטומטמת היית, מבינה שהוא שיחק ברגשותייך, ששיקר לך וכועסת על עצמך. את יוצאת מההלם ואז מגיע הכאב. הכאב שכבר מוכר לך כל כך, הכאב שחשבת שלא תחווי עוד בגללו. את בוכה, את שואלת את עצמך למה זה מגיע לך, את שונאת אותו ואת עצמך, הוא שבר לך את הלב. עכשיו את יודעת שאפשר להיפגע מאדם שהכרת בעברך גם בהווה. אבל את חזקה, את תתגברי, כבר התגברת פעם.
נכתב לפני שנה ו-7 חודשים
רציתי להגיד לך שאני מבולבלת,
שנראה לי שאני קצת מאוהבת,
שיכולנו להיות מאושרים,
אבל בחרת במישהי אחרת.

אני לא יכולה להאשים אותך,
בכך שאינך אוהב,
אמרת שאתה רק מחבב.

יכולת לתת הזדמנות,
כי רק איתי אתה מדבר בכנות.
אבל אני תמיד אהיה רק ידידה,
ידידה שאתה אוהב להקניט בלשון חדה.
ידידה שתצחק מכל בדיחה שתספר,
כי היא כל כך קשורה אליך,
ורוצה אותך בתור חבר.

תמיד ידעתי שלאהוב זה כואב,
לכן ניסיתי שלא להתאהב.
אולם אתה נכנסת לחיי,
ומצאתי את עצמי חושבת עליך,
יותר מאשר עלי.
נכתב לפני שנתיים ו-6 חודשים
בחיים לא הייתי הבת שאמא שלי חלמה שאהיה, אפילו לא בילדות. גם כשהייתי קטנה היא התאכזבה ממני. מהמראה, מכך שאינני מספיק חכמה כמוהה, מכך שאני לא דומה לה. סליחה אמא שלא הייתי ילדה עם פני בובה, עם עיניים גדולות וריסים ארוכים כמו שלך, שהייתי ילדה טיפשה וחברותיי היו יותר מוצלחות ממני. סליחה.
כשגדלתי חשבתי שמשהו ישתנה וסופסוף אמי תעריך אותי ותהיה מרוצה ממה שיצא ממני, אולם לא, אני עדין לא מספיק חכמה, לא מספיק מוכשרת והיא שוב מתאכזבת.
היא ציירת והיא רוצה שגם אני אצייר, שאהיה כמוהה. ואני באמת אוהבת לצייר, אבל לא מספיק, אני גם לא מספיק מציירת טוב לטענתה. ושוב אני מאכזבת אותה. היא לא מאמינה בי, לא תומכת בי, דורשת ממני המון, פוגעת בי והמילים שלה קשות וכואבות כמו אבנים.
אני סופגת את הכל, את כל הכעסים שלה, העצבים, התלונות, העלבונות, הכל. ואני מנסה לא להישבר, לא לבכות, אך הדמעות מציפות את עיניי בעצמן והדמעה ממש מתעקשת לצאת ולזלוג מעיני.
הכי כואבות הן ההודעות שלה, במקום לשלוח הודעת בוקר טוב ולאחל לי יום יפה בצבא, היא מתחילה את הבוקר בעצבים ומטיחה בי מילים רעות. על הבוקר אני מקבלת הודעה על כך שאיכזבתי אותה, שוב, שאני חסרת כישרון, שאני בחיים לא אלמד ולא אצליח בכלום, שהחלום שלי לשחק בתיאטרון ישאר בגדר חלום, שאחרי שאשתחרר אלך לעבוד כמו כולם באיזה מפעל והנעורים יעברו להם מהר ואני לא אנצל אותם, שכל החיים שלי אהיה בודדה ונבגדת ועוד הרבה מאוד דברים כואבים ולא נעימים בכלל.
אמא, עם כמה שאת פוגעת בי ועושה לי רע על הלב, את רואה שאני לא עונה לך ולא מתווכחת, לא מתחצפת ולא מנסה להוכיח לך שאת טועה. אחרי כל כך הרבה פעמים ששמעתי ממך את אותו הדבר, נשברתי מבפנים, השגת את מבוקשך, הורדת לי את הביטחון לרצפה, אין לי כח להילחם בך יותר, אני מיואשת. אפילו עכשיו כשאני רושמת את זה אני מרגישה את הדמעות באות. ושוב, סליחה שאכזבתי אותך, אמא.
נכתב לפני 3 שנים ו-3 חודשים
כשהייתי אזרחית, לא אהבתי כל כך חיילים, בעיקר בגלל שתמיד היה יותר מדי מהם והם היו לוקחים את כל המקומות באוטובוס ואי אפשר היה להידחף. בתור תלמידה פחדתי מכך שיגיע גם יומי להתגייס ולשרת את המדינה וכמובן שהיום הזה הגיע, כמו שהוא מגיע לכולם בסופו של דבר ואני הרגשתי מאוד מוזר. אני זוכרת שעליתי על מדים בפעם הראשונה בבקום, עמדתי מול המראה והבטתי בהשתקפות שלי, התקשתי לזהות את עצמי, אבל משום מה מאוד התלהבתי מהמראה החדש שלי וחייכתי לחיילת השניה שהביטה בי מבעד למראה. לאחר מכן התחילה הטירונות המעצבנת שלא אהבתי כלל וכלל, סבלתי מהצעקות של המפקדים שהתגייסו אולי 3 חודשים לפני והרשו לעצמם להרים עלי את הקול ולהגיד לי מה עלי לעשות. זה היה משפיל באיזשהו מקום. אולם עברתי את זה, כמו שכולם עוברים בעצם והמשכתי אל הקורס ומשם לשירות הסדיר שלי, השירות האמיתי.
הגעתי לבסיס אחר, הייתי חדשה וצעירה, התביישתי והרגשתי לא בנוח. אך החודשים עברו להם וכך עברה לה שנה שלמה. עכשיו כשאני מסתכלת לאחור וקדימה לעבר השנה הנוספת שנשארה לי, אני מבינה שלהיות חיילת זה מדהים. מן הסתם שיש רגעים רבים שאני מצטערת שהתגייסתי בכלל, לכל חייל יש רגעים כאלה, אך האם יש משהו חשוב יותר מלתרום למדינה שלך ולשרת אותה בכבוד? התשובה היא לא כמובן.
כשהייתי אזרחית, לא אהבתי חיילים כל כך, עכשיו אני מבינה שגם החיילים לא כל כך אוהבים אזרחים לפעמים. אנחנו כולנו כל כך מגובשים, גם מבלי להכיר אחד את השני, יש ביננו אחווה אמיתית. ובאוטובוס ובסופר ובכל מקום ציבורי אחר, אנחנו תמיד מבחינים באלה שבמדים. כאילו אין יותר אנשים אחרים בעולם, ישר העיניים מבחינות במדים. אני אוהבת להיות חיילת ואני אשרת את המדינה שלי בגאווה עד הסוף.
נכתב לפני 3 שנים ו-3 חודשים
תמיד חשבתי מהי אהבה בעצם. זה העסיק את המחשבות שלי עוד מהילדות. קראתי סיפורים שבהם הזוג הצעיר "חיו באושר ועושר עד היום הזה", סרטים שבהם מתוארת אהבה אינסופית ואמיתית, רומנים וספרים שבהם האהבה היא משהו שהוא לא מהעולם הזה, משהו שלא כל אחד יכול באמת להרגיש.
הוא אומר שהוא אוהב אותי, מי זה הוא? הוא זה החבר שלי. אנחנו רק חודשיים ביחד, אני מרגישה מאוהבת, הוא אומר שהוא אוהב... אבל הוא כל הזמן הורס הכל. אנחנו כל כך שונים, אני אוהבת לקרוא ולכתוב, אני אוהבת תיאטרון, הוא אוהב משחקי מחשב, מוזיקה אלקטרונית ולנגן בגיטרה שלו. הוא אוהב לצאת לבלות בברים ולשתות, אני מעדיפה להישאר בבית ולקרוא משהו או אם כבר לצאת, אז ללכת לאכול איזו גלידה. הוא חושב שאני לא יודעת להנות מהחיים באמת, מסתבר שאם את לא אוהבת לצאת ולהשתכר, אז את לא באמת חייה את החיים שלך. אתמול הוא אמר לי בטלפון שאני כבר כמו זקנה כי אני לא רוצה לצאת לבר איתו, אני לא מבלה ואני לא נהנת, אני סגורה ב-4 קירות. אני אמרתי שאין לי מה לעשות בבר, הרי אינני שותה ושאם הוא חושב שהנאה בחיים זה אומר לצאת ולהשתכר, אז עצוב לי מאוד. הוא התעצבן וניתק, אני הדלקתי שירי דיכאון ובכיתי על הכרית. אני כל כך שונאת אותו! הוא פשוט לא מבין אותי! אם הוא צריך אותי רק כדי לצאת לברים, אז אני מאוד מצטערת, הוא טעה בכתובת. שימצא לעצמו בחורה אחרת ששותה וחולקת איתו את השקפת החיים שלו. למה אני צריכה לשמוע שאני זקנה, בגיל 19, מפני שאני לא אוהבת לשתות? למה הוא חושב שיש לו את הזכות להעליב אותי ולפגוע בי?!
אני כל הזמן מחכה ומקווה שהאהבה תגיע גם אלי, כל כך הרבה בנות כבר פגשו אהבה, הן מאושרות. למה אני תמיד מתאכזבת? אולי משהו לא בסדר בי? רק בחורים כמוהו יכולים לאהוב אותי? מצד שני, על איזו אהבה אני מדברת? זאת לא אהבה מה שיש ביננו, זאת רק אשליה וחלום מתנפץ שלי. אני רוצה לדעת מה זאת אהבה, אני מוכנה לחכות לה כמה שצריך, רק שתגיע. יש אנשים שחיים עד הזיקנה ולא פוגשים את האהבה האמיתית, הם התאכזבו כל כך הרבה בחייהם ולא התאהבו. אני לא רוצה שזה יקרה גם לי.
אני מרגישה כמו ילדה טיפשה שמעסיקה את המחשבות שלה בשטויות, כלומר מי אמר שאהבה זה הכי חשוב? אמי חושבת שאין דבר החשוב יותר מקריירה, היא כל הזמן אומרת לי שאני צריכה ללמוד ולהצליח, לפתח קריירה אמיתית שתוכל לפרנס אותי. לממש את עצמי ולא לחשוב על כל השטויות האלה. היא אומרת שהחיים האישיים שלי חשובים יותר מלהתאהב. היא צודקת, אני יודעת. אולם המחשבות על אהבה אמיתית, כל הזמן נמצאות שם. אני כועסת על עצמי שאני כל כך ילדותית וטיפשה, שאני נתקלת על משהו ולא מצליחה להתגבר עליו. אני רוצה לשחק, להיות שחקנית. רק על הבמה אני מרגישה בטוחה בעצמי, רק שם אני מרגישה משוחררת ואמיתית. אולי זה חשוב יותר מלאהוב ולהיות נאהבת.
החבר כנראה פשוט לא הבנאדם הנכון בחיים שלי, אני כבר מבינה את זה. אני יודעת שהוא לא באמת אוהב אותי, אם הוא היה אוהב, הוא לא היה גורם לי לבכות. אני לא יודעת למה כתבתי את כל זה, פשוט היה לי צורך לחלוק ולפרוק. אולי אני צריכה פסיכולוג או משהו.
נכתב לפני 4 שנים ו-7 חודשים
מה עושים כשרוצים לכתוב סיפור, אבל פשוט לא בא לנו רעיון? מתחילים להיזכר באיזשהו אירוע מעניין שקרה לנו פעם, מנסים להמציא בעצמנו, מתקשרים לחבר כדי שייעץ משהו, קוראים סיפור של מישהו אחר ומחכים שהוא יתן לנו השראה... יש המון דרכים לחיפוש רעיון לסיפור.
ואז הרעיון בא, ההשראה, המוזה כמו שאומרים. לוקחים דף ועיפרון ומתחילים לכתוב, או שמתיישבים ליד המחשב, פותחים וורד, כמו שאני עשיתי, ומתחילים להקליד. והמילים ממלאות את הדף, ועוד מילה, ועוד מילה, ואז לפתע כל הסיפור נראה לנו דפוק... ומוחקים. מוחקים בעצבנות ומתחילים מחדש.
אפשר גם לקום ולהסתובב בחדר, להביט מהחלון, להביט בתקרה ובקירות, לצעוק על מישהו או על משהו, דרך אגב לצעוק על חפצים דוממים זה מאוד משחרר. אחרי שכל העצבים עוזבים, ואחרי שנמאס לעמוד ליד החלון, יושבים וכותבים. ואולי דווקא כשהבטנו מבעד לחלון ראינו משהו שהיווה לנו השראה לסיפור, אפילו משהו פעוט. לדוגמא איש שמן וקירח, בחולצת פסים, שר בקול רועד לילד הקטן שלו בעגלה. אולם אני לא ראיתי את הילד, אלא רק את הגרביים הירוקות שלו. ואז אני חושבת שכפי הנראה כשהילד יגדל, הוא גם יהיה שמן וקירח כמו אביו.
נשמע כמו התחלה לסיפור, או שלא, אמצע הסיפור. פתאום באמצע החיים, לגיבור הראשי מתחשק להביט מבעד לחלון, ואז הוא רואה את האיש השמן יחד עם העגלה והגרביים הירוקות. והוא חושב שהילד יגדל להיות שמן וקירח כמו אביו, הוא חושב את מה שאני רוצה שהוא יחשוב. אנחנו שולטים בסיפור שליטה מלאה, אנחנו רוצים שהגיבור יביט מהחלון, אז הוא יביט, אנחנו רוצים שהוא ילך לאנשהו ויפגוש חבר קרוב שלא ראה כבר הרבה זמן, וזה בדיוק מה שיקרה, מפני שזה מה שאנחנו רוצים שיקרה.
תנו לסיפור לקחת אתכם למקומות בלתי ידועים, תנו לעצמכם להנות ממנו, להנות באמת. אל תחשבו מי יאהב אותו ומי לא, פשוט תחיו את הרגע. הרגע הזה שבו אתם חושפים חלקיק קטן מעצמכם, הרגע שבו אתם מתנתקים מהעולם החיצוני ונכנסים לעולם הפנימי שלכם, הרגע שהוא רק שלכם.
אף אחד לא יכול למנוע מכם להנות מהסיפור של עצמכם, כי הוא שלכם. רק אתם יודעים באמת באיזו נימה צריך לקרוא אותו, איפה צריך לקרוא בקול רם ובהתרגשות ואיפה להשקיט את הקול ולקרוא בעצבות. אם יש לכם הזדמנות לקרוא את הסיפור למישהו, אז תקראו אותו בעצמכם. רק אתם תוכלו לגרום לו להישמע עוד יותר מעניין, להישמע נכון, להישמע כמו שהוא צריך להישמע. כמה פעמים קרא לכם שחבר או חברה, או מורה לדוגמא, קראו את הסיפור שלכם בקול רם ואתם התעצבנתם על האופן שבו הוא נקרא. הרי בחלק הזה הוא היה צריך לשנות את הקול ללועג, או שבחלק הזה הוא היה צריך להישמע יותר עצוב. תקראו בעצמכם ולא תצטרכו להתעצבן. אלא עם כן יש לכם דיקציה נוראה, כמו לי, תנו למישהו אחר לקרוא ותתעצבנו בשקט.
תמשיכו לכתוב כמה שהלב שלכם מבקש, אל תמנעו מעצמכם את ההנאה הזאת. גם אם הסיפור יצא לא משהו, אבל נהנתם במהלך כתיבתו, אתם יכולים להיות בטוחים שהוא בכל זאת יצא טוב. אפשר לכתוב גם סתם ככה, מבלי לחשוב על התוצאה הסופית. לכתוב כי מתחשק לנו לכתוב, וגם אם מישהו יקרא ויגיד שהסיפור גרוע, אתם יכולים לחייך ולומר שלא רציתם שהוא יצא טוב. סתם כתבתם כי רציתם לכתוב.
לכתוב, לכתוב, לכתוב ושוב לכתוב.
נכתב לפני 5 שנים
סשה שכב על שמיכה בחוף הים, הביט אל השמיים הכחולים ונהנה מקרני השמש החמימות. סשה בחור צעיר ורוסי, שעלה לארץ לפני חודש בלבד, אהב מאוד ים, שמש וחול. שם ברוסיה הוא לא יכל ללכת לים כל כך הרבה, גם כי היה קר וגם כי בעיר שבה גר, לא היה חוף ים. סשה הגיע לארץ ושכר דירה קטנה בבניין רב קומות, בקומה השביעית. הוא לא ידע כמעט אף מילה בעברית, חוץ מ"תודה" ו"בסדר".
סשה היה רגיל ללכת לכל מקום עם שני מפתחות, המפתח העיקרי בכיס אחד ועוד מפתח אחד למקרה שהראשון יאבד, בכיס השני. כמו בכל יום, גם היום הוא הלך לים ושחה והשתזף, אך היום היה יום מיוחד. היום סשה הזמין אליו לביתו, לכוס קפה ועוגיות, בחורה צעירה ויפה שהכיר לפני כמה ימים. הבחורה ידעה רוסית רק קצת, ודיברה לרוב בעברית, אולם סשה מצא חן בעינייה מאוד והיא הסכימה לבוא אליו להתארח בצהריים. סשה ציפה בקוצר רוח לראות שוב את מירי, הוא כל כך אהב להביט בה. עינייה הירוקות, עורה השזוף, גופה המושלם, תלתלייה המלאים גרמו לו פשוט להתאהב ובנוסף להכל היא גם היתה מתוקה ומקסימה. סשה זכר שהוא גם צריך להספיק לקנות עוגיות לפני בואה של מירי, אך לא הזדרז, מפני שהיתה לו עוד שעה וחצי עד הפגישה.
לאחר שהשתזף מספיק, סשה קם מהשמיכה, קיפל אותה ולבש את מכנסיו הקצרים. כמו מתוך הרגל, סשה הכניס את ידו לכיס הראשון ולא נתקל במפתח, אולם הוא לא נבהל, משום שזכר שיש לו מפתח נוסף למקרה חירום, בכיס השני. סשה תחב את ידו לכיס השני וכאשר ידו לא נתקלה בשום מפתח גם בכיס השני, סשה נכנס לפאניקה. מה יכול להיות יותר גרוע מלאבד שני מפתחות בבת אחת? במיוחד כשבחורה מהממת צריכה לבוא אליך הביתה ואתה לא יכול לפתוח את הדלת?! סשה כבר לא חשב על כך שיצטרך כנראה להיכנס הביתה דרך הגג, אלא הוא חשב רק על כך, שעכשיו תבוא מירי אל ביתו, תעלה במעלית, תתקרב אל דלת דירתו ואף אחד לא יפתח לה, כי אין לו מפתח. סשה ידע בוודאות שהמפתח יכל ללכת לאיבוד רק כאן בחוף, לכן הוא כרע על 4 והחל לחפור בחול. 3 בחורות עברו לידו והביטו בו משועשעות, "הוא בטח אוסף צדפים" אמרה האחת, "לא! הוא בטח מחפש תיבת אוצר" אמרה השנייה, "לי נראה שהוא שכח שהוא בן אדם, ומחפש מקום כדי לעשות את צרכיו" אמרה השלישית ושלושת הבנות פרצו בצחוק קולני. סשה שלא הבין מילה ממה שהן אמרו, לא נעלב ממילותיהן והמשיך לחפש.
סשה המיואש המשיך למשש את החול ולחפור, הוא בדק באותו המקום כבר 5 פעמים לפחות, כל בגדיו כבר היו מלאים בחול. סשה מישש כנראה את כל החול בחוף, מהכניסה לחוף ועד המקום שבו הוא התמקם, והיה זה מרחק די גדול. בינתיים בחור שזוף ומשועמם שהוא המציל, צרח לתוך מיקרופון מילים כולשהן שסשה לא יכל להבין, והביט משום מה לכיוונו של סשה. סשה שהיה בטוח שהמילים לא קשורות אליו, לא הרים את ראשו והמשיך לחפש. לאחר עוד 15 דקות בערך, ניגשה אל סשה אישה מבוגרת, הביטה בו בכעס ושאלה אותו ברוסית:"סליחה, האם אתה מחפש משהו?". סשה שפחד לשאול אנשים אם ראו מפתח, מפני שלא ידע עברית, היה מאושר לשמוע שפה רוסית. הוא ענה במהירות:"כן! אני מחפש מפתח, את מצאת אותו?". "אני לא מצאתי כלום, אבל המציל צועק כבר איזה 10 דקות "מי איבד מפתח?!". מסכן הוא כבר נהיה צרוד" ענתה האישה. סשה רץ בטיל אל בקתת המציל וניסה להסביר למציל בסימנים, שזה הוא איבד את המפתח. המציל הצרוד שמח להיפטר מהמפתח וסשה שמח שהוא לא יצטרך לישון בחוץ. הוא תחב את המפתח לכיס ומיהר לעזוב את החוף. סשה הגיע בריצה לתחנת האוטובוס, וקיווה שהקו שלו עוד לא עבר. למזלו האוטובוס הגיע באותה השנייה וסשה עלה עליו. שתי בחורות הביטו בו כל הדרך באוטובוס ובחנו את מראהו. למרות שכל בגדיו היה בחולות, הם לא פגעו בגופו החסון, שיערו הבלונדיני ועיניו הכחולות.
לאור העובדה שסשה כבר כמעט איחר, הוא לא טרח כבר לקנות עוגיות, כי לא היה לו זמן. הוא נכנס לתוך הבניין שבו גר ורץ אל המעלית. סשה לחץ בחזקה על הלחצן והמעלית נפתחה. שם בתוך המעלית, הוא פגש להפתעתו את מירי שאחזה בידה קופסת עוגיות. בזמן שהמעלית עלתה לקומה השביעית, מירי הוציאה מתיקה הקטן, מפתח נוסף מביתו של סשה. סשה הביט על המפתח בתוך ידה של מירי, ועל המניקור היפה שלה, ונזכר פתאום שרק אתמול הוא נתן לה את המפתח השני, למקרה שהוא לא יהיה בבית כשהיא תבוא.
נכתב לפני 5 שנים ו-1 חודשים
קבוצות קריאה:
סופרים צעירים

(קבוצה ציבורית)
ספרים ותאטרון

(קבוצה ציבורית)
דמדומים

(קבוצה ציבורית)
המלצות ספרים

(קבוצה ציבורית)
יומני הערפד

(קבוצה ציבורית)
נוער קורא =)

(קבוצה ציבורית)
סקרים

(קבוצה ציבורית)
מפגשי סימניה

(קבוצה ציבורית)
מאיה + ארטמיס

(קבוצה ציבורית)
חתולי ספרים

(קבוצה ציבורית)
הספרים של מג קאבוט

(קבוצה ציבורית)
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. ספרים שאני מאוד רוצה לקרוא אישית 39 1654 לפני 5 שנים
2. ספרים שקראתי ואהבתי נורא!!! אישית 39 1547 לפני 6 שנים ו-1 חודשים

» סך הכל 78 ספרים ב-2 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של לינוש :) שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. הרפתקאותיו של תום סויר - בתרגום:אהרן עמיר - כריכה קשה # / מארק טוויין כשהייתי הרבה יותר קטנה מעכש... המשך לקרוא נונו לפני שנה ו-5 חודשים
2. להיות הכי מקובלת - סיפורה של נופר - להתבגר # / גלילה רון פדר עמית זה ספר מדהים! הוא אחד הטובים... המשך לקרוא IRomi לפני שנה ו-5 חודשים
3. מבחן קבלה / נאוה מקמל-עתיר קראתי את הספר בכיתה ח', וחזר... המשך לקרוא הרמיוני לפני 3 שנים
4. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא אבק ספרים לפני 3 שנים ו-3 חודשים
5. מהומה רבה על לא-דבר - תרגום ט.כרמי / וויליאם שייקספיר אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את ... המשך לקרוא אבק ספרים לפני 3 שנים ו-3 חודשים
6. אילוף הסוררת / וויליאם שייקספיר אני פשוט אוהבת את המחזות של ... המשך לקרוא אבק ספרים לפני 3 שנים ו-3 חודשים
7. חלום ליל קיץ / וויליאם שייקספיר מחזה מאוד משעשע ומצחיק! במח... המשך לקרוא אבק ספרים לפני 3 שנים ו-3 חודשים
8. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא ofir8 לפני 3 שנים ו-3 חודשים
9. סודות / ג'קלין ווילסון ספר חמוד, מעניין. אני יודעת ... המשך לקרוא עכראגכארטרכג לפני 3 שנים ו-3 חודשים
10. מבעד למראה - ומה אליס מצאה שם / לואיס קרול קראתי את הספר הזה מזמן, והוא... המשך לקרוא ריבה לפני 3 שנים ו-7 חודשים
11. נעמת לי מאוד / עמי גדליה קראתי את הספר הזה שנה שעברה,... המשך לקרוא שעיונת לפני 4 שנים ו-2 חודשים
12. מהומה רבה על לא-דבר - תרגום ט.כרמי / וויליאם שייקספיר אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את ... המשך לקרוא SEIRO לפני 4 שנים ו-6 חודשים
13. חלום ליל קיץ / וויליאם שייקספיר מחזה מאוד משעשע ומצחיק! במח... המשך לקרוא SEIRO לפני 4 שנים ו-6 חודשים
14. מולד הירח - דמדומים #2 / סטפני מאייר טוב... מה אני יכולה להגיד על ... המשך לקרוא אנג'ל לפני 4 שנים ו-10 חודשים
15. אניהו / אתגר קרת יש אנשים גאונים בעולם הזה, א... המשך לקרוא cujo לפני 4 שנים ו-10 חודשים
16. אניהו / אתגר קרת יש אנשים גאונים בעולם הזה, א... המשך לקרוא אחיה לפני 4 שנים ו-10 חודשים
17. מבחן קבלה / נאוה מקמל-עתיר קראתי את הספר בכיתה ח', וחזר... המשך לקרוא אנג'ל לפני 4 שנים ו-10 חודשים
18. אני, כריסטיאנה פ. [מהדורה כוללת תמונות] - כריכה קשה - נערך על פי שורת הקלטות בידי קאי הרמן והורסט ריק # / קאי הרמן עוד לא יצא לי לקרוא ספר קשה ... המשך לקרוא אנג'ל לפני 4 שנים ו-11 חודשים
19. אניהו / אתגר קרת יש אנשים גאונים בעולם הזה, א... המשך לקרוא מיה יהלי לפני 4 שנים ו-11 חודשים
20. אניהו / אתגר קרת יש אנשים גאונים בעולם הזה, א... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים ו-11 חודשים
21. אניהו / אתגר קרת יש אנשים גאונים בעולם הזה, א... המשך לקרוא אנקה לפני 4 שנים ו-11 חודשים
22. אניהו / אתגר קרת יש אנשים גאונים בעולם הזה, א... המשך לקרוא חמדת לפני 4 שנים ו-11 חודשים
23. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא אחיה לפני 5 שנים
24. חלום ליל קיץ / וויליאם שייקספיר מחזה מאוד משעשע ומצחיק! במח... המשך לקרוא כרובי לפני 5 שנים
25. חלום ליל קיץ / וויליאם שייקספיר מחזה מאוד משעשע ומצחיק! במח... המשך לקרוא שיווה לפני 5 שנים
26. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא Mira לפני 5 שנים
27. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא רוית לפני 5 שנים
28. חלום ליל קיץ / וויליאם שייקספיר מחזה מאוד משעשע ומצחיק! במח... המשך לקרוא אופיר :) לפני 5 שנים
29. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא עולם לפני 5 שנים
30. הלילה השנים עשר או כרצונכם / וויליאם שייקספיר איך אני אוהבת את המחזה הזה!!!... המשך לקרוא שלג לפני 5 שנים
31. מהומה רבה על לא-דבר - תרגום ט.כרמי / וויליאם שייקספיר אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את ... המשך לקרוא שלג לפני 5 שנים
32. מבט מגן עדן / אליס סיבולד כשלקחתי לידי את הספר הזה, לא... המשך לקרוא שלג לפני 5 שנים
33. חלום ליל קיץ / וויליאם שייקספיר מחזה מאוד משעשע ומצחיק! במח... המשך לקרוא שלג לפני 5 שנים
34. אילוף הסוררת / וויליאם שייקספיר אני פשוט אוהבת את המחזות של ... המשך לקרוא שלג לפני 5 שנים
35. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא שלג לפני 5 שנים
36. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא Polly לפני 5 שנים
37. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא rachis לפני 5 שנים
38. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא מתוקה לפני 5 שנים
39. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא יעל 93' לפני 5 שנים
40. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 5 שנים
41. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא גלית לפני 5 שנים
42. צנורות (זמורה-ביתן) / אתגר קרת את סיפוריו של אתגר קרת התחל... המשך לקרוא הקוסמת לפני 5 שנים
43. עד שניפגש / אורית עוזיאל הספר "עד שניפגש" לא רק גרם לי... המשך לקרוא SEIRO לפני 5 שנים
44. נסיכה לנצח - יומני הנסיכה #10 / מג קאבוט סיימתי לקרוא אותו רק לפני כ... המשך לקרוא monti me לפני 5 שנים ו-2 חודשים
45. לאחר ההתרסקות / ג'ויס קרול הספר הזה פשוט מדהים! הוא כל ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 5 שנים ו-3 חודשים
46. עד שניפגש / אורית עוזיאל הספר "עד שניפגש" לא רק גרם לי... המשך לקרוא רוזי לפני 5 שנים ו-4 חודשים
47. אילוף הסוררת / וויליאם שייקספיר אני פשוט אוהבת את המחזות של ... המשך לקרוא Sinbad the Sailor לפני 5 שנים ו-5 חודשים
48. מבט מגן עדן / אליס סיבולד כשלקחתי לידי את הספר הזה, לא... המשך לקרוא מרימוש לפני 5 שנים ו-8 חודשים
49. חלומות על חירות / נגה מרון אהבתי את הספר הזה מאוד, וגם ... המשך לקרוא Vik לפני 5 שנים ו-8 חודשים
50. לראות בעיניים עצומות / ענת ישראלי קראתי את הספר הזה בכיתה ה' א... המשך לקרוא רוני לפני 5 שנים ו-8 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ