ביקורת ספרותית על מולד הירח - דמדומים #2 מאת סטפני מאייר
ספר בסדר

---

טוב... מה אני יכולה להגיד על הספר הזה... אני קראתי אותו אחרי הספר הראשון "דמדומים", והיו לי ציפיות רבות ממנו. הייתי בטוחה שהוא גם יהיה מאוד יפה ומעניין ורומנטי כמו הספר הראשון, אבל התברר שהוא ממש לא כזה. בעצם נורא התאכזבתי מהספר מהעלילה. הספר מתחיל להיות נסבל רק לקראת הסוף כשבלה נוסעת עם אליס לוולטרה לאיטליה, כדי להציל את אדוארד. לא יכלתי פשוט לסבול את כל הרחמים העצמיים של בלה, במהלך כל הספר, כי חוץ מלרחם על עצמה היא לא עשתה בעצם כלווום! ונורא כעסתי על הדמות של אדוארד, לא האמנתי שהוא עזב את בלה פתאום כשהם רק הפכו לזוג. זאת אומרת אני נורא אהבתי את הדמות של אדוארד בספר הראשון, ממש התאהבתי באדוארד כי הוא היה פשוט מושלם, הנסיך על הסוס הלבן, או כמו שאומרים הערפד על הוולבו הכסופה :)
אחרי הספר הזה, פשוט שנאתי את אדוארד, אבל במיוחד שנאתי את בלה. כמובן שבספרים הבאים נשבתי בקסמיו של אדוארד שוב, אבל המשכתי לשנוא את בלה. אהבתי את ג'יקוב, אבל הוא עדין לא התאים לה בתור בן זוג, למרות שעזר לה מאוד. בקיצור הספר השני הוא הכי פחות מעניין ויפה מבין כל 4 הספרים בסדרה הזאת.

» ביקורות נוספות של לינוש :)
» ביקורות נוספות על מולד הירח - דמדומים #2