ביקורת ספרותית על מולד הירח - דמדומים #2 מאת סטפני מאייר
ספר טוב

---

"מולד הירח" הוא ספר ההמשך של "דמדומים" המספר על בלה, נערה בתיכון שמתאהבת עד כלות נשמתה באדוארד, ערפד יפה תואר. מאייר פורצת את הגבולות של העלילה כאשר כבר בפרק הראשון בלה נתונה בסכנה: במסיבת יום הולדת 18 שלה שמשפחת הערפדים מארגנת לה, היא בטעות נחתכת מעטיפת מתנה ולכן כמעט ננשכת מערפד שלא מסוגל לרסן את עצמו. ההתחלה מטורפת, כי אדוארד מבין שכדי לא לסכן אותה עליו לעזוב.

"אצל בלה סוון יש דבר אחד חשוב יותר מהחיים עצמם: אדוארד קאלן" – כך נפתח התקציר של הספר. האם היה תצליח לחיות בלעדיו? איך נראים החיים שלה באומללות האינסופית? בלה שקועה בדיכאון ברמה שהיא לא מסוגלת לחיות, וזה מתואר היטב בספר "מולד הירח". איך מבינים ריקנות מהי? קודם כל, להכניס ארבעה עמודים ריקים שכתוב עליהם "אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר". רק אחר כך מאייר יכולה להתחיל לתאר לנו את מחשבותיה של בלה, שהספר מסופר מנקודת מבטה. כל החיים, המחשבות, האירועים, הדמיונות, החלומות והסיוטים שבלילה כתובים בצורה מאוד מושכת ומרתקת, שלא יכולתי לא להזדהות ולחוש אמפתיה כלפי הדמות, לאהוב אותה ולרצות לדעת מה יעלה בגורלה. כיצד תצליח להמשיך לשרוד כשפיסה מהלב נלקחה, כשמהצד השני היא מוכרחה להוכיח לאביה צ'רלי, שהיא גרה איתו, שהיא מסוגלת להמשיך לחיות.

בלה מגלה שיש משהו שיכול להסיח את דעתה: הסכנה. כאשר היא מגלה את האדרנלין והפחד ממעשים אסורים, היא ממש שומעת בראש את הקול של אדוארד, מרגישה כאילו הוא נמצא לידה, ולכן היא לא תהסס לעשות דברים אלה בשביל לחוש אותו כביכול. צעיר ממנה בשנתיים, ג'ייקוב בלאק מתחבר אליה ומתקן בשבילה אופנוע. בלה מופתעת כשהיא מתחילה להרגיש קצת שמחה כשהיא עם ג'ייקוב. חולפים השבועות, השניים מתקרבים, עד שג'ייקוב עוזב אותה. איזה סוד הוא מסתיר ממנה? טוב, זה הרבה יותר מטורף ממה שאפשר להעלות על הדעת.

כמה נהניתי לחזור לקרוא את סדרת "דמדומים". אני מאוד מתחבר לסגנון הכתיבה. מאוד מוצאת חן בעיניי הדרך שבה סטפני מאייר בוחרת לספר את הסיפור, ובהצלחה רבה. הספר הצליח להעביר אליי את רגשותיה של הדמות, וזה נדיר מאוד עבורי, כי הרבה ספרים שקראתי לא הצליחו לעשות זאת מבחינתי. הכתיבה נפלאה, שמצד אחד הייתה נוחה וקלה לקריאה בשפה פשוטה, ומצד שני העבירה בדיוק במילים הנכונות את הסיפור ולגמרי החייתה את בלה הדמות כאילו היא בן אדם ממשי. כלומר, הכתיבה הכניסה אותי במאה אחוז לראש של בלה וליצרים שמניעים אותה, הכל היה מתואר היטב במינון הנכון. כדאי לכם לקרוא אם שכחתם מה זה ספר טוב שמכניס אתכם לראש של דמות.

לאורך הספר יש אנלוגיה מעניינת לרומיאו ויוליה, ואפילו שם אחד הפרקים הוא שמה של אחת הדמויות מהמחזה (פאריס). אז נכון, משפחת קאלן עזבה בתחילת הספר, ולכן אין ערפדים (בחלק מהזמן), אבל תסמכו על הסופרת שהם יופיעו בהמשך, היא תכניס מדי פעם את הסכנה, המתח, הפחד מהמוות של הדמויות, הדרמה והסקרנות של הקוראים ממה שעוד צפוי.
470 עמודים, שחלק מהם היו "משעממים", אבל זה כי הם היו הרי חלק מהמציאות בחיים של בלה, והוכיחו לי שאני נכנס לחיים שלה, וזה אמין שהחיים יכולים להיות משעממים ועצובים ולא מלאים באקשן כשאהובה עזב והיא בודדה.
שאר הספרים בסדרה טובים יותר. עדיין כתיבה איכותית שבהכרח מעידה על ספר רציני שמטרתו בעיקר לפתוח קווי עלילה מעניינים מאוד לספרי ההמשך.

» ביקורות נוספות של תום
» ביקורות נוספות על מולד הירח - דמדומים #2