ביקורת ספרותית על מפריח היונים - ספריה לעם #387 מאת אלי עמיר
ספר מעולה

---

I feel rezionised!
לא יודעת אם יש מילה כזו, אבל אני מרגישה ציונית מחדש אחרי הקריאה בספר.
העלילה ברובה מתרחשת בעיראק של אחרי מלחמת העצמאות של ישראל בה צבא עירק הובס והושפל, ומתוארת בה הקהילה היהודית בבגדד על פניה ואמונותיה השונות. ישנם חברים במחתרת הציונית ששואפים להגן על הקהילה ולעזוב את עירק ולעלות למדינת ישראל שרק נולדה, ולעומתם יש יהודים מבוגרים יותר שמאמינים שטוב ליהודים בעירק, ושהמחתרת רק מגבירה את האנטישמיות נגדם, ושצריך לחכות לגאולה ולא להגיע לישראל לפני. בנוסף לאלו, יש יהודים עירקים שחברים במחתרת הקומוניסטית ושואפים להתנקות מכל קשר ליהדות וליצור סדרי עולם חדשים. לכל אורך הספר זכרונות מהפרהוד (פוגרום נגד יהודים בעירק בשנת 1941) כל הזמן מבעבעים מתחת לפני השטח ומניעים את הדמויות לכאן ולכאן.
המספר בסיפור הוא כאבי, נער יהודי בגיל ההתבגרות, למשפחת עימארי המכובדת והנודעת בעירק, אבל קשה לי להגיד שהוא באמת גיבור הסיפור, כי מרגיש יותר שכל יהדות עירק היא הגיבורה בסיפור, על התמורות שהיא עוברת וההבנה שלאט לאט מתגבשת אצל רובם שצריך לברוח מארץ אבותיהם לארץ אבותיהם האמיתית והנצחית.

זהו ספר חובה בכלל, ובימינו אנו בפרט.
כשאני הייתי בתיכון, ספר חובה של אלי עמיר היה תרנגול כפרות, בעיני הספר הזה יותר חשוב ומחזק.

» ביקורות נוספות של מירית
» ביקורות נוספות על מפריח היונים - ספריה לעם #387