ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 ביוני, 2020
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
סבא של סטפן הרטמנס, פלמי גאה, אדוק בדתו, עקשן ושמרן, כתב יומן והנכד החליט לספר לעולם על סבו ועל חייו, והשתמש בקטעי היומן כמו מדריך תיירים המשתמש במונומנטים אותם מבקרים: כרקע צבעוני לחיי הסב וכהדגמה למשהו גדול מחייו – מקום צמיחתו, תרבותו והמנטליות שלו.
אורבה שנולד ב-1891 היה אחד מחמישה ילדים שנולדו לאמו הנערצת, שהיתה בת למשפחה מכובדת, משכילה ומרשימה, ולאביו שהיה צייר כנסיות אביון (הוא גם צייר וגם תיקן ציורים פגומים. אך בעיקר צבע קירות ושיפץ את המבנים). האם ויתרה על חיי נוחות כשהתאהבה בחסר-כל חולני והמשפחה חיה בעוני מנוול. עוני שמחייב ילדים לעבוד בעבודות פרך מסוכנות כדי לעזור בפרנסת המשפחה, עוני שפירושו הוא פעמים רבות רעב ללחם, התבטלות בפני כל מי שיש בידו פרוטה נוספת. המשפחה היתה דתית מאד וסלדה מהסוציאליזם שפרח באותה תקופה באירופה ואיים לחבל בסדר הקיים כלומר - שעשירים יישארו עשירים ועניים ישארו עניים. על הדרך מזכיר הרטמנס את המבנה החברתי של בלגיה, המורכבת מוואלונים דוברי צרפתית, אריסטוקרטים, עשירים, יהירים, בעלי המשרות הבכירות ופלמים דוברי ההולנדית שהרכיבו את המעמד העובד היו דתיים ושמרנים. המלחמה שיקפה את הפער בין שתי האוכלוסיות, שהיו לכאורה מדינה אחת.
יש בספר תיאורים קשים של קרבות "המלחמה הגדולה". אורבה גוייס אליה בגיל 23 (אחרי ארבע שנים בנעוריו בהם היה ב"בית ספר צבאי" שנשמע כמו טירונות ארוכה ומאוסה.) התיאורים אינם שונים מתיאורי-מלחמות שתקראו לגבי כל מלחמה שהיא. כי החיל הנמצא בשוחות, חולה בדיזנטרייה, נאבק ביבלות, נפצע ומחלים כדי לשוב ולהילחם, עושה מעשי-גבורה יוצאי-דופן למען מי יודע מה, אינו יכול לראות, להבין ולתאר יותר מרדיוס 20 המטר בו הוא נמצא. התיאורים שיכנעו את המשוכנעת שמלחמה היא ההמצאה הגרועה הכי יעילה שהמציא המין האנושי לצורך דילול אוכלוסין וטריפה-וחלוקה-מחדש של קלפי המשאבים. שום עם לא מוכן לוותר על ההזדמנות למחוק הכל ולהתחיל מחדש, גם אם משמעות המהלך היא דורות אבודים, הרס משפחות וטראומה לאומית.
והספר? רחב-יריעה, כתוב בסדר. קורותיו של הסב, שבערוב ימיו צייר כתחביב והיה מעתיק מדוייק של תמונות מפורסמות, מעניינים – למרות שברור שהנכד קישט את קורותיו והוסיף רומנטיקה ומסתורין לסיפור. פחות אהבתי את הקטעים הלא-מעטים בהם העמיד הרטמנס את עצמו ואת זכרונותיו במרכז ודמותו - קצת נרקיסיסטית, קצת רעבה לתשומת-לב - לא ממש מושכת.
והמסקנה? דברו עם סבא שלכם. יכול להיות שיש באמתחתו סיפור מרתק ששווה לחלוק עם אחרים.
1/2
36 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
Pulp_Fiction לא ידעתי (ולא התעמקתי, מודה) על מצבה המדיני של בלגיה באותה תקופה.
הספר אינו מתעכב על זה וגם אני לא. מהסיפור נראה שאנשים גוייסו בחופזה, רובם ללא הכנה כלשהי, דורבנו לצאת לקרבות חסרי סיכוי ולמות מוות סתמי על ידי מפקדים אטומים. אבל הסיפור הזה אינו מחדש דבר לאיש, נראה לי. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
יעל, בלגיה הותקפה בגסות על אף היותה נייטרלית הן במחלמת
העולם ראשונה והן בשנייה. היא לא הייתה חלק לא ממדינות ההסכמה ולא מהמרכז.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, פרפר צהוב.
לא לכל אחד יש "סיפורים מעניינים". לי, למשל, אין. הספר יעניין את חובבי ההיסטוריה וגם את אלה שאוהבים לגלות ארצות לא-ידועות - בלגיה כנראה שקופה בעינינו פרט לשוקולד והגירה איסלאמית (-: |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction.
אני לא רואה מה מוסרי בכניסה למלחמה מטומטמת רק כי אתה שייך לקבוצת מדינות מסויימת. לעניות דעתי העומדים בראש מדינה יש להם צו מוסרי אחד - לשמור על האוכלוסייה שלהם ולשפר את רווחתה. לפעמים יש הכרח להילחם, אם הותקפת. כל שאר הנימוקים לכניסה למלחמה הם לא מוסריים, לכל הפחות. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
תודה על הסקירה. לכל אחד יש סיפורים "מעניינים".
אני בספק אם רמת העניין של הספר הזה מצדיקה את כתיבתו. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
סקירה מעניינת.
בלגיה הקטנה עמדה בכבוד ובעוז במלחמה הגדולה כנגד גסות ואכזריות הגרמנים. אוכלוסייתה וצבאה שילמו מחיר כבד.
במלחמת העולם השנייה המלך החליט שעדיף להיות משת"פים של הנאצים ובלגיה נפגעה הרבה פחות... זו שאלה פילוסופית לא פשוטה לקבוע מה מוסרי יותר. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, בת-יה.
מרתק. לצערי הרב הסבים שלי (וגם ההורים, מה לעשות...) לא דיברו יותר מדי על חייהם המעניינים ואני מכה על חטא שלא התעניינתי יותר מדי. לצערי כל הסיפורים המעניינים אבדו לנצח. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, חני.
לא יודעת לגבי פואמה. מנסים לכתוב על זה ספרים. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, אלון.
אני כל כך מתחרטת על העובדה שכנערה לא התעניינתי במה שהיה להם לספר וכשנהיה מאוחר מדי כבר אין את מי לשאול. |
|
|
בת-יה
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
תודה, yaelhar. האמת, על הסבא שלי, וגם הסבתא, אפשר לכתוב ספר עב כרס,
שיתאר את ההתפתחות של יפו - תל אביב בשנים שלפני קום המדינה. ומי יודע? אולי עוד אעשה זאת. כי בראש שלי יש די והותר אנקדוטות משעשעות מימים עברו. למעוניינים, לאבא של הסבא שלי קראו נתנאל מרקוביץ. ושמו מוזכר בויקיפדיה בהקשר של השעון של יפו. וזוהי רק ההתחלה... https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%9C_%D7%94%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%9F_(%D7%99%D7%A4%D7%95) |
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
תודה יעל.
סיפורים ממרחק המרפק.
צריך לכתוב על זה פואמה עכשווית. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
אהבתי את העצה בסוף. עם סבא קצת מאוחר לי, אבל אני מתקשר להורים. לפעמים גם זה מאוחר מדי
|
36 הקוראים שאהבו את הביקורת
