ביקורת ספרותית על מלחמה וטרפנטין - סדרה לספרות יפה # מאת סטפן הרטמנס
ספר מעולה

---

הזכרונות שלי מבלגיה הם לא מאד פסטורליים. בסך הכל הייתי בה בערך יומיים ו"נמלטתי" יהיה תיאור פחות או יותר הולם. זאת היתה הפעם הראשונה שלי בקראוון, נסענו לאורך המוזל, נכנסנו דרך לוקסמבורג והכיוון היה לצפון מערב, ברוז', אוסטנד, אזור החוף. 

כבר בהתחלה כלום לא הלך לנו. רצינו לעצור באיזו מעלית של סירות, כזאת שמשווה גבהים בין תעלות, באיזה חור באזור הכפרי, אבל לא כל כך מצאנו אותה. אנשים שעצרנו לידם ידעו רק שפות שאנחנו לא מבינים, לקח לנו שעות להגיע למקום ואז, אחרי שגבו מאיתנו את התשלום, אנחנו לאט לאט מבינים שכל מה שנראה זו מצגת, אפילו לא מלהיבה, כי בדיוק המעלית לא פועלת ואף אחד לא חושב לספר לך את זה. יש לי תמונה משם, שני הילדים שלי יושבים בסבלנות רבה על כסאות המתנה של קופת חולים של פעם, אף אחד, לא אנחנו וגם לא שניים וחצי האנשים שמפעילים את המקום הזה, מבין מה יש לנו לחפש שם.

המשכנו. באיזשהו שלב, בערב,  עצרנו בסופר במכלן. לא מרכז העיר. אחד הפרברים. האנשים נראים קשי יום וסופר גדול עם חניה. קנינו מצרכים לארוחת הערב, סגרנו וילונות וישבנו לאכול. בטח לקח לנו משהו כמו שעה, ואז יצאנו החוצה וגילינו שאנחנו נעולים בחניון. המחסום למטה, החניון ריק, הסופר חשוך, ואנחנו. מסביב שיכונים שיכונים וזהו. סופר. אל תעלבו, פתח תקואים, אבל ככה זה הרגיש. כאילו לקחתי את כל המשפחה שלי לישון בחניה של אושר עד בפתח תקוה.

זה לא המשיך יותר טוב. אחרי עוד לילה באיזו עיירה נידחת, כשהנוער המקומי מתחיל להתאסף מסביב לקראוון בזמן שניסינו ללכת לישון, וכשהדפיקות על האוטו הקפיצו את רמת חוסר הבטחון שהרגשנו, יצאנו א' ואני מהמיטה, נכנסנו לקבינה וטסנו משם אל ההי-ווי, נעמדנו בין המשאיות באיזו תחנת דלק גדולה והלכנו לישון. למחרת כבר היינו בהולנד.


כשקראתי את הספר פתחתי גוגל מפס. אני אף פעם לא עושה את זה, אבל הסופר הבלגי הזה גרם לי לתהות לגבי איך הם נראים באמת, המקומות שהוא מתאר, ואפילו, למרות הזכרונות שלי, לרצות להיות שם, בגנט למשל, והרגשתי קצת כמו כשקוראים על מקום שנוסעים אליו, היה אפשר ממש לשוטט איתו בעיר או בין הכפרים בפלנדריה. אפילו פתחתי רשימה חדשה, "בלגיה", וסימנתי את המקומות. 

אהבתי את הספר מההתחלה. גם האמנתי לו וגם הרגשתי שזה לא מהוקצע ודוקא זה גרם לי לאהוב אותו יותר. זה ספר זכרונות של הרטמנס ושל סבא שלו, וכיון שהסבא הזה כתב יומנים, יש בו הרבה מעברים בין זמנים ובין גופים. ויש בו מלחמה, מלחמת העולם הראשונה, ויש טרפנטין. 

החלק של הטרפנטין, הציור, בדרך כלל פחות מעניין אותי בספרים, אבל כאן זה לא היה מייגע והוא הצליח לתת לו, לציור, משמעות שנוגעת לאהבה ולזיכרון ולמחוות אנושיות וגם לא להציב אותו על איזה רף נישא, אלא להתייחס אליו כמעט כמו לכל מלאכה ואיכשהו גרם אפילו לי להתעניין.

והחלק של המלחמה הוא מצויין. גם התיאור של הכאוס של תחילת המלחמה, נפילת הקווים המהירה, חוסר ההבנה של מה שעושים הגרמנים, ההפתעה, בלגיה של אוגוסט 1914 בקצב מהיר, וגם מה שקורה אחר כך, השנים הארוכות של מלחמת החפירות, והתיאור מצויין דוקא מפני שרובו עוסק בזוטות, כי הוא מביא את היום-יום, את הלקום בבוקר בחפירה ולהיות בצהריים בחפירה ולחכות לערב ולישון או לא לישון בחפירה ולבוקר הבא, ככה שנים, ואפשר, או אולי בדיוק להיפך, אי אפשר, להבין מה זה אומר. 

לפני יומיים ישבתי עד מאוחר בחוץ עם ד' ודיברנו על יחסיות של דכאונות ויחסיות של אסונות. אם זה מנחם או לא מנחם ולמה הצורך הזה להשוות. ונכון שלא חייבים, אבל עכשיו כשאני כותבת השיחה הזאת חוזרת אלי, כאילו להראות לי כמה קטן זה הסגר הזה כשחושבים על האנשים האלה שהיו תקועים שם ככה. ועוד לחשוב שאיך שהם יצאו מזה  נחתה עליהם השפעת הספרדית. 

שתהיה לנו שנה טובה.   

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על מלחמה וטרפנטין - סדרה לספרות יפה #