ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 2 ביולי, 2022
ע"י Ranran
ע"י Ranran
ארבעה אחים, שני בנים ושתי בנות, מתייתמים משני הוריהם תוך זמן קצר ונשארים לבד לתקופה של מספר חודשים. העלילה מתרחשת רובה ככולה בביתם המבודד שבשולי העיר.
לא קל לכתוב ספר מנקודת מבט של ילד - בלא מעט ספרים דמויות של ילדים הם פתח לסופר להתפרע בדימיונו ולייחס להם תכונות לא להם - כשהרבה פעמים התוצאה היא דמות לא אמינה. איאן מקיואן עומד יפה בפיתוי הזה ולדעתי יוצר עולם מאוד אותנטי של ילדים. בכלל, הספר כתוב טוב - עם דקויות, דיאלוגים ומחשבות המאפיינים ילדים באותם הגילאים.
עם זאת, לאחר התחלה מבטיחה, הספר נמשך כמעט עד סופו מבלי שמשהו באמת קורה ורוב הספר הוא תיאור חיי השגרה של הילדים בביתם לא שום השגחה.
אולם כמה שהספר הזה סתום כך לא יכלתי להפסיק לחשוב עליו ולהרהר על מה מקיואן רצה להגיד פה.
לאחר זמן מה עלה לי רעיון שהספר הוא למעשה ספר פוליטי. אנסה לנמק ללא יותר מדי ספויילרים.
הספר פורסם במקור בשנת 1978, עשור בו האימפריה הבריטית גוועה סופית.
הבית המבודד מסמל את האי הבריטי וארבעת הילדים את האומות המרכיבות את הממלכה המאוחדת (אנגליה, סקוטלנד, וולש וצפון אירלנד). האמא מסמלת את האימפריה הבריטית הגוססת ואת מורשתה שהם מנסים לקבור, אך היא תמיד מרחפת ברקע. ייתכן שהספר הוא על זהות האי לאחר שהאימפריה מתה סופית.
ג'ק מסמל את אנגליה (יוניון ג'ק? הדגל הבריטי שמסמל את האחדות) וקנאי לג'ולי (סקוטלנד?) המתחילה לצאת עם דרק(אולי אירופה). טום הוא צפון אירלנד ורוצה לשנות את זהותו (להפוך לילדה או פשוט לא להיות אירלנד) ומגבש איזו זהות חדשה (תינוק). בקשר לסו (וולש?) אין לי ממש רעיון.
בתוך זה ניתן לשלב גם תפיסה כלכלית. הספר פורסם שנה לפני בחירתה של מרגרט תאצ'ר זצ"ל. מבין המהיגים האירופים, תאצ'ר מזוהה הכי הרבה עם מדיניות השוק החופשי (קפיטליזם), שבאותה התקופה החלה לתפוס תאוצה. ייתכן שהחלק בספר בו הילדים לבד ללא השגחה הוא דימוי לכלכלה חופשית - בית מטונף, ריבים והידרדרות מוסרית. הסוף הביזארי הוא כמובן שיאה של ההידרדרות הזאת או אולי נבואת זעם של מקיואן. לאורך הספר מרחפת סכנה תמידית של השתלטות על הבית מצד גורמים אינטרסנטים (קפטליסטים מרושעים שכמותם). כמו כן, הצבע האדום (סוציאליזם) חוזר ומופיע מספר פעמים בצורה סמלית - שרפרף במרתף, מכונית, כדורי בילארד וכו'.
סה"כ לא ספר חובה, לעתים מאבדים בו עניין אבל כתוב טוב.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
זה רק מראה שאין לו ספר אחד טוב.
|
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה עמיחי.
מעניין שכל אחד ממליץ על ספר אחר שלו. מראה על רב גוניות של הסופר.
|
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה על הפרשנות המקורית. מעורר מחשבה.
"גן הבטון" ספר טוב, לדעתי, ולפרקים מצמרר. כמובן שכשקראתי אותו לא חשבתי על הכיוון הפרשני שהצעת. "הילדים בזמן" הוא ספר מצוין של מקיואן, לדעתי. אהבתי גם את "סולאר" שבו מתגלה חוש ההומור של מקיואן. |
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
רשמתי את ההמלצה
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
על יער נורווגי טבעתי את המושג ספר נוגה ונוגע. לגמרי ספר מקסים.
מורקמי יודע להקסים ויותר מזה, לגרום לאנשים לשמוט לסת.
חפש את אנדרגראונד שלו. |
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
קורות הציפור המכנית הוא טוב ולגמרי שווה קריאה,
אבל מה אנשים אהבו ביער נורבגי?
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אתה מהבודדים שלא התלהב ממורקמי.
קורות הציפור המכנית הוא לא פחות מספר מדהים.
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
יער נורווגי הוא מאסטרפיס.
|
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
למען האמת, אני גם ממורקמי לא התלהבתי במיוחד.
קורות הציפור המכנית היה טוב. יער נורבגי משעמם נורא. את אוסטר לא קראתי
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
מבין השלישיה בת אותו גיל מורקמי, אוסטר ומקיואן, מקיואן החלש מביניהם ולבטח לא זכאי
לתהילה שיש לו.
|
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני מתעלם כרגע מכפרה, שאני לא חושב שיש וויכוח על זה שהוא ספר מעולה.
מקיואן סופר טוב - יש לו רעיונות, יש לו סגנון והוא יודע לבנות דמויות. למרות זאת, בשני ספריו האחרים שקראתי (שבת וגן הבטון) כל זה לא מתחבר לכדי ספר ממש טוב ודי התאכזבתי משניהם. אולי דווקא בגלל שאני חושב שהוא כן מסוגל ליותר מזה. ייתכן שפשוט נפלתי על שני ספרים פחות טובים שלו. הוא עדיין מסקרן אותי ואין ספק שאקרא עוד ספרים שלו.
תודה לכולם על הביקורות וההמלצות |
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
על חוף צ׳זיל ספר ממש טוב של מקיואן
|
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רןרן.
לא קראתי, רק שמעתי על הספר. הפרשנות שנתת לו מאד מיוחדת ומקורית. מבין ספריו של מקיואן אהבתי מאד את "טובת הילד". ממליצה. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני לא חשבתי שהוא בינוני או גרוע. הוא הטריד אותיוגם אני חיפשתי ולא מצאתי את הסיבה שהסופר כתב אותו.
על ההסבר שלך לא חשבתי. אני חושבת שמקיון כותב סיפורים שמתייחסים דרך חיי אנשים פרטיים לבעיות חברתיות. חלק מהסיפורים נפלאים. רק אחד מהם היה, לדעתי, גרוע ממש "נחמת זרים". אהבתי מאד את "דברי מתיקה" ואת "התמים". הוא מצליח להיכנס מתחת לעור של דמויותיו ולפרוש לפני הקורא(ת) חיים של אחרים. |
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה על ההמלצות
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
סקירה טובה.
ממליץ על קליפת אגוז. הרעיון מגניב, הסיפור מעניין ומוזר וכתוב טוב. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
שבת הוא ספר יומני, נפיחה ותו לא. שלושת ספרים הטובים הם כפרה האניגמטי, אהבה עיקשת הטורדני,
ודברי מתיקה החמוד.
|
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
הספר בינוני אבל לא הייתי אומר שהוא 'זבל'.
יש לי כמעט את כל הספרים של מקיואן אבל קראתי רק שלושה - 'כפרה' הנהדר, 'שבת' הבינוני ואת הספר הזה שהוא גם בינוני. איזה מספריו בכל זאת כן כדאי לקרוא?
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
עוד אחד מזבלוניו הרבים של מקיואן, סופר של שלושה ספרים ראויים בלבד.
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
