אמא תמיד החביאה את הבונבוניירות במטבח במדף העליון. ולמרות שלאבא הייתה מכולת עם המון שוקולדים וממתקים.
השוקולד הכי טעים תמיד היה כשאמא הייתה מחוץ לבית ואנחנו האחים היינו מטפסים על כיסא ומשם על השיש וכל פעם היינו מחסלים בונבוניירה או חצי. והיא אף פעם לא הבינה איפה הבונבוניירות כשהייתה צריכה לקחת משם אחת.
אחוות האחים הזו נשארה עד היום. אין יפה מאחוות אחים. רק מלהסתכל אחד על השני היינו ממציאים "שקרים לבנים"
"מכסים" אחד על השני ושומרים סודות. אם אגרטל היה נשבר בטעות היינו קוברים אותו בגינה קבורה רצינית כדי שאמא לא תגלה ששברנו ותתעצב.
היום אני מלמדת את הבנות שלא נורא אם יתלכלך או יישבר שתמיד יספרו הכל ואני תמיד אבין. בינתיים זה עובד יופי.
סודות ואחוות אחים על כך הספר של איאן, ובמקלט היה סוד גדול שהריח בכל הבית, ואף אחד לא דיבר עליו. כי סודות תמיד שמרו בין האחים.. אבל בין האחים הללו היה באמת משהו חולני, הם היו בגיל ההתבגרות ולרגע אחד כל דמויות החיקוי בבית נעלמו להם באופן פתאומי.
וכשילדים מגדלים את עצמם לבד הטעויות הכי גדולות נעשות גם אם לא ממש מוסריות או תקינות אבל הילדים הבינו דבר קטן אחד שהיה גדול עבורם, הם הבינו שאם הם לא ישמרו אותם בסוד פשוט לא תהיה משפחה כי הם יפורקו.
אחוות האחים שמרה אותם ביחד כל עוד לא הביאו אף חבר אל תוך הבית...ואם הקטן רצה להיות ילדה, אז זרמו אתו והכינו לו פאה ותפרו לו חצאית. הם זרמו בלי שאף אחד ינהל אותם או יפריע להם.
לפעמים כשאמא ואבא היו יוצאים מהבית מלחמת הכריות והבלאגן שעשו גרם להם להתפוצץ מצחוק כמו שרק ילדים מסוגלים.
הספר הוא מסע של משפחה אחת .שני הורים, שני אחים ושתי אחיות .הם היו כמו טבעת קטנה של סודות .
הספר נגמע במהירות , האווירה בספר הייתה אווירה אנגלית מלנכולית משהו...
הוא פשוט כותב טוב ,זה לא ספר פסיכולוגי בהגדרה אך גורם לחשוב הרבה מעבר על מהות המשפחה בחיינו,
על התפקיד שלנו כהורים בחינוך הילדים שהוא כמובן הדבר הכי חשוב אחרי
נתינת אהבה אליהם ללא תנאים.
הגדולה של איאן שאתה לא קופץ לשמיים מהתרגשות בזמן הקריאה.החוויה מחלחלת לאט לאט...
















