ביקורת ספרותית על גן הבטון מאת איאן מקיואן
ספר מעולה

---

בתיכון למדתי (כמובן) חמש יחידות בספרות מורחב. לא אשכח את המורה המיוחדת שלי, שהייתה ממליצה לנו על ספרים אך גם הביאה לכיתה סרטים רבים לצפייה וניתוח. הסרט הראשון שראינו בכיתה היה "כפרה".
אני לא ממש זוכרת ממנו משהו (ואולי זה הזמן לקרוא את הספר) אבל אני זוכרת בוודאות את התחושות שהותיר בי הסרט. חודשים לאחר מכן הלכתי איתו.

"גן הבטון" שכב לו בספריית הספרים הקטנה שלי, נטוש לאחר שבן זוגי ניסה לקרוא אותו ללא הצלחה. את השם של הסופר לא יכולתי לשכוח מאותם שיעורי ספרות.

מסופר על ארבעה אחים יתומים מאב אשר מטפלים באימם החולה.
למשפחה אין מכרים או קרובים, הם מסוגרים בניכור בביתם וכאשר מתה האם נשארים הארבעה לגמרי לבדם.

הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ג'ק, נער בן חמש עשרה. הבחירה בג'ק, נער מתבגר כמספר הסיפור מעניינת ולעיתים מעוותת, שהרי ללא ספק עולמו הפנימי שונה בתכלית מעולמן הפנימי של אחיותיו המתבגרות. ג'ק מלא ביצר ונטול רגש, מנסה להתמודד עם העולם והסיטואציה אליה נקלע בתיאורים שלעיתים לא מתכתבים עם הנורמה. מקיואן מציג לפנינו פסיכולוגיה של הנעורים ונותן לנו הצצה חושפנית וחסרת גבולות לתוך נבחי נפשו של נער מתבגר.

אני חושבת שמה שמשך אותי יותר מכל בספר הזה, הוא חוסר הצנזורה של הסופר. עמודיו הראשונים שהותירו אותי בתחושת גועל והלם ראשוני הם אלו אשר גרמו לי לרצות לקרוא עוד ועוד. נמשכתי למוזרות הזאת. העלילה סקרנה אותי ורציתי לראות מה יעלה בגורל הדמויות.

איאן מקיואן יודע לכתוב, בזה אין לי בכלל ספק. יש בספר משהו מעוות, תחום אפור שמטשטש ורוקד לו בין "בסדר\לא בסדר" אבל מיוקאן יוצר עולם כה מפורט ושואב אותך לסיפור שמתאפשר לנו ללא כל שפיטה להבין את המניע של הדמויות למעשים שבמציאות היו מתפרשים כחולניים. מרבית העלילה מסופרת מתוך הבית, סגורים בין כתליו, מנותקים ומרוחקים מנסים האחים להמשיך בחייהם. תחושת מתח ומסתורין אופפת את הספר ועמודיו נקראים בזה אחר זה.

סוף סוף ספר שהצליח להוציא אותי מאיזור הנוחות שלי. ספר שללא ספק אזכור.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על גן הבטון