ביקורת ספרותית על על עצמות המתים מאת אולגה טוקרצ'וק

---

אני לא מצליחה להחליט כמה כוכבים לתת לספר הזה, אבל מן הראוי שאכתוב עליו משהו. מדובר בספר (הרציני) הראשון שקראתי בפחות מ-24 שעות, אחרי הכל.
הספר עוסק בגברת דושייקו. מאחר ודושייקו מכנה כל אדם וחפץ הנקרה בדרכה בכינוי מוזר, אקרא לה גם אני בכינוי, "מכשפה זקנה" (להלן: המכשפה).
המכשפה גרה במקום כה נידח עד שאין לו שם, אך שמות גם ככה לא חשובים בעולמה הפנימי והמשונה. המכשפה מתפרנסת משמירה על בתי הקיץ של אחרים, הננטשים מדי שנה בבוא החורף הפולני העז, ומלימוד אנגלית בבית הספר בכפר הסמוך בימי רביעי. המכשפה עוסקת בזמנה הפנוי, איך לא, באסטרולוגיה, ובתרגום שיריו של וויליאם בלייק (שנחשב גם הוא לתמהוני בקרב בני זמנו).
המכשפה טבעונית. למכשפה יש חיבור עמוק לבעלי החיים ולטבע. היא חשה כי היא שליחתם של החיות, ובזה לבני האדם הגורמים להן לסבל.
הסלידה מבני האדם המאפיינת אותה היא כזו המאפיינת, בדרך כלל, רק זקנים. זוהי לא אותה הסלידה המתפתחת בקרב בני-נוער, כי אלה עדיין נואשים לאישורם של אחרים, למרות שהם מעמידים פנים שלא כך הדבר. המכשפה סולדת בצורה מוחלטת ממוסדות השלטון, ממוסדות הדת, מהקונפורמיות, מהקולקטיביזם. המכשפה מקיפה את עצמה ב"אאוטסיידרים" כמוה, או במילותיה שלה, אנשים שאינם מועילים לחברה. אבל מדוע צריך הפרט להועיל לחברה? מי קבע מה מועיל ומה לא מועיל, מה טוב ומה לא טוב? למי מגיע להתקיים, ולמי לא?
רוב הספר מתרחש בתוך ראשה ועולמה הפנימי של המכשפה, ואלו הן רק חלק מתהיותיה. עיסוקה הרב באסטרולוגיה ובטבעונות קצת הלאה אותי, אבל המשכתי בקריאה, כי הכניסה למוחה ולעולמה של המכשפה די ממכרת.
בשורה התחתונה, מי שמצפה למותחן א לה באלאדצ'י ודומיו, שיקרא ספר אחר. זה ספר שבמקרה, מדי פעם, יש בו רצח וגוויות, אך מתח אין בו, וסופו, בניגוד למותחנים קלאסיים, לא משנה במיוחד. הסוף אינו העיקר. אם הייתי צריכה לתאר אותו ממש בכמה מילים, הייתי קוראת לו ה"פייט-קלאב" של הזקנות התמהוניות. וכלל לא הייתי קונה אותו לכל יקיריי, כפי שהומלץ בסקירה אחרת. פייט-קלאב של זקנות תמהוניות זה ממש לא לכל אחד.

» ביקורות נוספות של may
» ביקורות נוספות על על עצמות המתים