ביקורת ספרותית על על עצמות המתים מאת אולגה טוקרצ'וק
ספר מעולה

---

#
זקנה תמהונית מנסה לעשות סדר בבלגן של היקום ועוסקת באסטרולוגיה שלתפיסתה היא הגורם האובייקטיבי המסביר כל דבר ביקום. היא חיה בבית הנמצא בצד הפולני בגבול פולין-צ'כיה. מעטים יכולים לשרוד באיזור המיוער והקפוא בחודשי החורף, ופרט לה ולשני שכנים, כל הדיירים עוזבים את בתיהם בחורף וחוזרים אליהם באביב.
מהיותה זקנה שחיה לבד, ואינה נמנעת מעימותים עם חזקים ממנה – גברים במיטב שנותיהם שפעולותיהם מוסכמות-חברתית כי הן "מסורת", "גבריות", "ככה עושים פה" – שמה הולך לפניה כנודניקית ועושת צרות וכל אחד מהגיבורים-על-חלשים איתו היא מתעמתת מרשה לעצמו לאיים עליה ולנפנף אותה. היא כותבת מכתבים ארוכים ומנומקים (לדעתה) לרשויות. למשטרה, למנהל הקהילה, לרשות הטבע. טוענת נגד עוולות שמעוללים ציידים לבעלי חיים חסרי אונים, לטבע בכללו.

ינינה היא אדם פיוטי בעל דמיון המנסה לאכוף את תפיסת הצדק שלה על אחרים. היא מנסה לסנגר על בעלי החיים ביערות הפראיים המקיפים את ביתה, היא חושבת שהיא מיזנתרופית ולדעתי טועה בגדול. היא אוהבת אנשים – לא בזכות ממונם, כוחם או המראה הנאה שלהם. היא אוהבת את מהותם: את האנשים חסרי השריון, התמימים שפיהם וליבם שווים, אלה שלא יזיקו לחלשים מהם רק כי הם יכולים.

הספר כתוב פשוט נפלא. בהומור המשובח, שלפעמים הוא מצחיק מאד ותמיד מראה על הבחנה דקה. טוקרצ'וק מאתגרת את הקורא להזדהות עם הגיבורה למרות תמהונותה, דבקותה באסטרולוגיה או בהסברים בלתי קבילים (המגיעים מחוסר האונים של הגיבורה לעצור את האכזריות) על נקמת בעלי החיים במעניהם. למרות שיש בספר תעלומה הנפתרת בסופו בדרך שהפתיעה אותי – הוא אינו ספר מתח. הסופרת אינה מתרכזת בתעלומה והקורא יודע רק מה שינינה יודעת וחושבת ומקבל את תמונה העולם שלה.

יש ספרים מעטים מדי, לצערי, המעבירים לקורא משהו מהרגש שהניע את הסופר לכתוב את הספר. הוא הזכיר לי – גם בנושא וגם ברגש העומד מאחוריו את "מועדון הכחדה" המטלטל של ג'פרי מור. לפעמים לכתוב דמות שאינה מושלמת מצליח כל כך, שהקורא(ת) אינה יכולה אלא לבלוע את האסטרולוגיה והפיוט ולהזדהות.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על על עצמות המתים