ביקורת ספרותית על על עצמות המתים מאת אולגה טוקרצ'וק
ספר מעולה

---

ינינה דושייקו גרה בכפר קטן בפולין קרוב לגבול הצ'כי. כמה בתים מפוזרים על גבעה וסביבותיה ממש בפתחו של יער. בחודשי החורף הארוכים והמושלגים רוב תושבי הכפר חוזרים לעיר וינינה שתמיד נשארת עוברת ושומרת על הבתים, זוהי פרנסתה בין היתר, היא גם מלמדת אנגלית פעם בשבוע בבית הספר.

ינינה לא אוהבת את שמה אבל אוהבת מאד בעלי חיים למיניהם ובאותה מידה שונאת ציידים. אחרי שערב אחד היא והשכן "תפלצת" מגלים ששכן שלישי שהוא צייד חובב מת מחנק על ידי עצם של איילה, מחליטה ינינה שבעלי החיים מצאו דרך להתנקם בהורגים בהם, לאחר מכן היא תצא לחקור את יתר הרציחות הלא מפוענחות, ותיתן את הדיאגנוזה שלה למשטרה שתפטור אותה בלעג.

למרות השלגים הכבדים, האפלה היורדת מוקדם, הסיפור נינוח כי תמיד מתנחמים ליד האח בתוך אחד הבתים עם כוס תה חזק וחם. או בחנות הבגדים יד שניה של "בשורה טובה". לאנשים בסיפור אין שמות אמיתיים כי אם כינויים שינינה מעניקה להם בראשה. כי ינינה אדישה למדי לגבי בני אדם ולכן למה לטרוח ולזכור את שמותיהם, כאשר הכינוי מתאר אותם.

בסופו של דבר זהו ספר מתח שיש בו תובנות על החיים ואולגה טוקרצ'וק מפליאה לכתוב אותו בנעימות ובלי להעיק. אהבתי את הדמות של ינינה, אישה מבוגרת על סף הזיקנה שההתיחסות אליה מצד הרשויות היא קצת כמו לבעלי חיים, דמות שקופה ובלתי מזיקה, ככה עד שהיא תתחיל להפריע לסדר הטוב

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על על עצמות המתים