ביקורת ספרותית על על עצמות המתים מאת אולגה טוקרצ'וק

---

את אולגה טוקרצ'וק לא קוראים בנשימה אחת. אני למשל קראתי אותה מול הטלוויזיה בערבים, פרקים, פרקים לסירוגין. הרגשתי צורך שברקע יזמזמו קולות נוספים, כי איך שהוא הדממה, הכובד, לובן השלג ,האפלה, והקור המקפיא השורר בין הדפים, כאילו משכו אליהם הדהוד אחר, שונה, הדהוד של חיים אמתיים.

הסיפור הזה הזוי לגמרי, וגם הדמויות ממש לא כאלה שנפגש איתם בסופר, בקפה, או סתם ברחוב כי הם לא מסתובבים במקומות האלה. מקום ההתרחשות , הכפר הנידח שבו מתקיימת העלילה - תקוע איפה שהוא בפולין על גבול צ'כיה-מקום מוכה שלגים ודממה שגם לעונות השנה יש תפקיד מכריע. עולם של יערות ונפשות שנודדות בהם – חלקן חיות וחלקן אנשים שצדים את החיות וגברת אחת – המספרת ,גברת דושיינקו ינינה, זקנה תימהונית שחיה בגפה, אקסצנטרית, אפשר לומר גם מיזנתרופית שחולמת על עולם אחר ועסוקה בטוויית מפות אסטרולוגיות לכל מי שנקרה על דרכה.

רצף של מיתות מסתוריות מטלטל את דרי הכפר, ואותה הגברת דואגת לחפש במפות סימנים מרשעים שיובילו אל "הרוצח המסתורי" או לפחות יורו על סיבות למוות.
הכתיבה שזורה בהומור, לעיתים הומור שחור, ומלנכולי, והרבה, הרבה מאוד בדידות .

אפשר לומר שזה סיפור בלשי שמייצר ציפייה ...

טוקרצ'וק- היא סופרת פולנייה, פסיכולוגית במקצועה – זוכת פרס נובל לספרות בשנת 2018.
ונחשבת לאחת הסופרות המוערכות והמוצלחות ביותר בדורה.

נו טוב.....

אני חייבת לציין שהסוף גרם לי לצחוק מתגלגל שנמשך הרבה מעבר ... ושחרר את כל תחושות הדחק שייצר הכותר הזה .
מיועד לכל מי שרוצה להתנסות...

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על על עצמות המתים