רועי חן

רועי חן

סופר

רועי חן, סופר, מתרגם מרוסית ומצרפתית ומחזאי, נולד בכ"א בטבת תש"ם, 10 בינואר 1980 וגדל בנחלת יצחק בתל-אביב לאם ממוצא מרוקאי ולאב ממשפחה ספרדית ותיקה בארץ. בילדותו למד במגמת תיאטרון בבית הספר לאמנויות. למד רוסית בכוחות עצמו ובעזרת עולים יוצאי רוסיה אותם פגש. למד באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת עלמא. עבד כעורך בהוצאת 'ספרית מעריב' (2003). מחזות פרי עטו: 'ריקוד לבן' ו'שושנת יריחו', הועלו בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר (2004) ובתיאטרון תמונע (קבוצת מלנקי, 2005); והאופרה הישראלית העלתה את 'אורפאוס ואוורידיקה: פואמת פתיחה' ב-2006. מסיפוריו פורסמו בכתב העת 'הו!'. וחלקם תורגמו לרוסית ופורסמו במוסקבה. סיפור פרי עטו, "העיר ש'", נבחר בין הסיפורים המומלצים בתחרות הסיפור הקצר של עתון 'הארץ' לשנת 2004. רועי חן עוסק גם בתרגום, עריכה ועיבוד מחזות לבימות שונות ברחבי-הארץ ("ואריאציות לתיאטרון ולתזמורת" ו"גן הדובדבנים" לתיאטרון 'גשר', 'איוב: סיפורו של איש פשוט', מחזה על-פי יוזף רות בעיבוד רועי חן בתיאטרון "מלנקי"). קובץ סיפורים בשם 'תל של אביב', היה אמור להופיע ב-2007. מתגורר בתל-אביב.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (40):
מעניין, קראתי, ספרים שקראתי, WishList, להשיג, קְרִיאַת יַם סוּף, פרוזה, עברי קרא עברית, תומחר , רוצה לקרוא, = ספרים שעניינו אותי ואין לי אותם =, ספרים שמתכנן לקרוא, books to buy, קראתי ואהבתי, יום יבוא2, ספרים טובים שקראתי, לקרוא מתישהו.., תוצרת הארץ, ספרים שהמליצו לי, עוד ...
1.
למראית‭ ‬עין,‭ ‬אי‭ ‬אפשר‭ ‬לנחש‭ ‬שגרישה, ‬הגבר‭ ‬השתקן‭ ‬והשמנמן‭ ‬שמתגורר‭ ‬עם‭ ‬אימו‭ ‬בדירת‭ ‬שיכון‭ ‬מתפוררת,‭ ‬מתגלגל‭ ‬ממאה‭ ‬למאה, ‬מארץ‭ ‬לארץ‭ ‬ומגוף‭ ‬אחד‭ ‬אל‭ ‬גוף‭ ‬אחר.‭ החיים‭ ‬המסעירים‭ ‬שחווה‭ ‬לפני‭ ‬ארבע‭ ‬מאות‭ ‬שנה‭ ‬בעיירה‭ ‬נידחת‭ ‬במזרח‭ ‬אירופה,‭ ‬במאה‭ ‬השמונה–עשרה‭ ‬בוונציה, ‬או‭ ‬מאה‭ ‬שנה‭ ‬אחר‭ ‬כך‭ ‬במרוקו, ‬הותירו‭ ‬בו‭ ‬חותם‭ ‬וצלקות.‭ ‬ גרישה‭ ‬הוא‭ ‬אולי‭ ‬השקרן‭ ‬הכי‭ ‬כן‭ ‬שיצא‭ ‬לכם‭ ‬להכיר,‭ ‬ובכל‭ ‬זאת‭ ‬לא‭ ‬נראה‭ ‬שמישהו‭ ‬מאמין‭ ‬לו.‭ ‬אולי‭ ‬גם‭ ‬הוא‭ ‬כבר‭ ‬לא.‭ ‬ אימא‭ ‬שלו‭ ‬תגיד‭ ‬לכם‭ ‬שגלגול‭ ‬נשמות‭ ‬זאת‭ ‬שטות‭ ‬גמורה.‭ ‬מבחינתה‭,‬ "חיים‭ ‬יש‭ ‬רק‭ ‬אחת,‭ ‬כל‭ ‬השאר‭ ‬זה‭ ‬מטאפורה". ‬ לאורך‭ ‬נשמות‭ ‬גרישה‭ ‬ואימו‭ ‬מנהלים‭ ‬קרב‭ ‬חסר‭ ‬רחמים‭ ‬על‭ ‬ליבו‭ ‬של‭ ‬הקורא.‭ ‬אבל‭ ‬מי‭ ‬ינצח‭ ‬‮–‬‭ ‬הנשמה‭ ‬או‭ ‬הגוף,‭ ‬הפנטזיה‭ ‬או‭ ‬המציאות, ‬הבן,‭ ‬האֵם‭ ‬או‭ ‬רוח‭ ‬הקודש? נשמות‭ ‬הוא‭ ‬קרנבל‭ ‬מסחרר‭ ‬ומבריק‭;‬ רומן‭ ‬עשיר‭ ‬וּוירטואוזי‭ ‬שמדלג‭ ‬בין‭ ‬תקופות‭ ‬וסגנונות‭ ‬אך‭ ‬נעוץ‭ ‬עמוק‭ ‬עד‭ ‬כאב‭ ‬בשורשיו‭ ‬היהודיים‭ ‬של‭ ‬מחברו.‭ ‬ רומן‭ ‬על‭ ‬גמישותה‭ ‬המתעתעת‭ ‬של‭ ‬נפש‭ ‬האדם‭ ‬ועל‭ ‬הכמיהה‭ ‬הנואשת‭ ‬למשמעות,‭ ‬או‭ ‬לפחות‭ ‬לנשמה‭ ‬אחת‭ ‬קטנה‭ ‬שתבין‭ ‬אותנו‭.‬ רועי‭ ‬חן‭ ‬הוא‭ ‬סופר, ‬מתרגם‭ ‬ומחזאי‭ ‬הבית‭ ‬של‭ ‬תיאטרון‭ ‬"גשר"....

2.
ספרנית זקנה, ניצולי שואה הקמים מן המתים, זונה מן המאה ה-18, מו"ל חלקלק, ניסיון התאבדות, דו-קרב, לאה גולדברג וקנאה יוקדת מאכלסים את סוסי הדיו ואת סיפורו של אדם, נער צעיר ויתום היוצא, כמעט בעל כורחו, למסע של גילוי עצמי. עלילת סוסי דיו מתרחשת בירושלים של ימינו. גיבורה הוא ספק משורר, ספר נער אומלל ואבוד, שניסיון חייו החריג מוביל אותו לזרועותיה של חבורה דקדנטית ומסוכנת. האם יצליחו אדם וחבריו להגיע לירושלים של מעלה? האם תמרה תיענה לחיזוריו של אדם ותשיב לו אהבה? האם יכתוב את שירו? רוחה של ספרות הרוסית נושפת בתנופה ובעליצות בין דפי הספר ומביאה אליו ניחוחות זרים ומרעננים. רועי חן (1980) כותב בבהירות ובלהט ומתאר בנימה רומנטית, השזורה התבוננויות אירוניות את המציאות המוזרה אליה נקלע גיבורו. חן הוא משורר, מחזאי ומתרגם מרוסית ומצרפתית. מחזות פרי עטו ? "ריקוד לבן" ו"שושנת יריחו" ? הועלו בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר(2004) ובתיאטרון תמונה (קבוצת מלנקי 2005). תרגומו ל"אנשים אומללים" מאת פ.מ. דוסטוייבסקי יראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד במהלך שנת 2005. ´סוס הדיו´ הוא ספר הפרוזה הראשון פרי עטו....

3.
תריסר סיפורים קצרים המתחרזים לכדי מוסיקה אורבנית אגדתית. ברחובות הספר הזה פוסעים ילד שטבע למוות, רופא חולה שחפת, אישה שהיא אישה אחרת, נער שנושם אבק יהלומים, בשמיו עף עטלף שמתאהב בחתולה ויתוש שמתעב ערבי שירה, במימיו שוחה דג דכאוני שצמא לאוויר ויש גם קיפוד ששבע מתיאטרון רע וגיבורי שוליים אחרים שהתשוקה, היאוש והחלומות מכריעים אותם. העיר תל-אביב, על פינותיה המוכרות והנסתרות, נבנית במלים ומתחילה לרחוש, לצייץ ולפטפט בין שלושה השערים: אנשים, חיות ואבנים. בכתיבה תיאטרלית ופיוטית בורא המחבר את העיר, כפי שהיא משתקפת בדמיונו של מי שחי כאן כל חייו, אך צופה בעיר כמהגר-פנימי. סיפורים מתוך הקובץ (וכאלה שלא נכנסו) ראו אור בעברית (הו! כתב עת לספרות) ובתרגום לאנגלית (זיק, ניו-יורק, 2010), לרוסית (אנתולוגיה לספרות עברית, מוסקבה, 2006) וליידיש (מחברות יידיש, פריס, 2007)....

4.
שלוש נשים. שתי ערים. אלוהים אחד (כנראה). הכיסא של גבריאלה בתיכון לאמנויות נשאר ריק. עם הצ'לו על גבה, היא יוצאת לדרך שתוביל אותה הרחק מבית הספר. אולי היא מאוהבת. אולי זה הרבה יותר מסובך. נועה מקבלת במתנה השתתפות בסדנת שתיקה ליום הולדתה הארבעים. אבל הדבר שנועה לא יודעת לעשות הוא לשתוק. וציפורה, מתרגמת שמעדיפה סופרים מתים, מתחילה לשמוע קולות. ליתר דיוק את קולו של אלוהים, והוא מדבר דווקא אליה. היות שציפורה היא אימא של נועה ונועה היא אימה של גבריאלה, אפשר היה לצפות שכל הקווים יתחברו. אחרי הכול, משפחה. אבל כמו במשפחות, הציפיות לחוד והחיים לחוד. בשבוע אחד של חורף, שנת 2020 , שלוש נשים יוצאות למסע אל השקט, על רקע הרעש הגדול של זמננו. רעש גדול הוא רומן מבריק ומפתיע, המספר סיפור מצחיק ונוגע ללב. כמו יצירה מוזיקלית לשלושה קולות, הוא נבנה לכדי טריו אחדותי ומענג....

5.
מתוך הקדמתו של איתי טיראן לסיפור: הסיפור לב של אבן הוא רק אבן חן אחת שמשובצת בעדי היחודי הזה שצרף רועי חן בקובץ הסיפורים “תל של אביב”. מונולוג שנון חד ומוטרף של גבר אכול קנאה שבונה חומת אבן כדי לכלוא את המאהב של אשתו הסוררת. המבט היחודי והמרענן של חן על העיר נע בין שלושה וקטורים: אנשים, חיות ואבנים. הוא מצליח ללהטט בין סגנונות שונים וממזג באלגנטיות שובת לב תיאטרליות רוסית ופרוזאיות אורבנית של פיצוציה תל-אביבית ליד גורמה סטריט פוד אמיתי! #אבסורד#אורבני#גבריות #הומוריסטי  #קנאה#תל אביב...


יותר משהתאכזתי מהספר עצמו התאכזבתי מכך שהמליצה עליו נועה ידלין (שאת כתיבתה אני ממש אוהב) באתר ע-ברית. הכתיבה משתדלת ומתיימרת, משפטים לא תמ... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
קבלו ברעש גדול ובמחיאות כפיים סוערות את הכוכב העולה בשמי הספרות הישראלית העכשווית - הסופר רועי חן! *** רועי חן הוא סופר כלבבי. יש... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב
Who The Hell Is Roy Chen? אירוויזיון 2023 מתקרב, ואט אט נחשפים עוד ועוד שירים. ביניהם ניתן למצוא גם את השיר של אוסטריה, הנקרא: "Who The Hell Is Edgar?" הכוונ... המשך לקרוא
34 אהבו · אהבתי · הגב
שמעו, נשמות יקרות! לא יכולתי ליפול על ספר גרוע יותר מזה בתקופת מבחנים. כשאני אומרת "גרוע" אני מתכוונת ל"מזיק לציונים שלי". הספר התגלגל אליי ... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
גלגול נשמות נשמע, על כל פנים, חווייתי. להרגיש ולחוש תרבויות אחרות, בין אם בתור נער בונציה או עלמה נאה במרוקו; לצחוק, לכעוס, ולבכות על פני מאו... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
אהבתי מאוד. יש בספר הזה משהו מרענן וחדש שגורם אפילו לקורא וותיק להרגיש ש"כזה עוד לא עשו". בנוסף, הספר כתוב היטב, סוחף ועסיסי - אפשר כמעט להאמ... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ