ביקורת ספרותית על קונטרפונקט - הספריה החדשה # מאת אנה אנקוויסט
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 27 בפברואר, 2019
ע"י רץ


על מקצבי החיים

התחבטתי אם לקרוא את ספרה של אנקוויסט, קונטרפונקט, העוסק במוזיקה, כי מצד אחד אני מעריץ את כתיבתה אחרי שקראתי שניים מספרייה, אך מצד שני הספר הזה עוסק בצורה משמעותית במוזיקה קלאסית, תחום בו אני בור לחלוטין.

הרבה יותר מבורות, יש בי תחושה לא נוחה כשאני רואה תווים, הם נראים לי ככתב חרטומים יוצר חרדה. אבל למה זה, שאלתי את עצמי בשעה שהבטתי בכריכת הספר של אנקוויסט, המקסימה ביופייה ודפדפתי בדפיו, בהם מופעים לצד המלים תווים?

לעתים עוברים ימים ותחושת אי הנחות, או החרדה הקדמונית שלי מתפענחת, ולפתע היא הופכת לסיפור בהיר, כך קרה במקרה הזה.

כשהייתי ילד, החליטו ללמד את כל הכיתה חלילית, נשמע מהפכני לאותה עת. אמא שלי כל כך שמחה, שהיא אצה רצה לקנות לי חלילית משומשת, במעט הכסף שעמד לרשותה. היא כבר ראתה מול עיניה איך בנה מתקדם מוזיקאלית, ולבטח בהמשך אלמד אקורדיון, ואשמיע לה צלילים רוסיים נשכחים ואהובים. אבל כשהחלו לנגן בכיתה, הצלחתי להשמיע צפצופים צורמים ולא קשורים ונדמתי מוזיקאלית לתמיד, אולי היו אלה הפרעות הקשב שהיו לי, או הדיסלקציה שמעולם לא אובחנה. מאז מוזיקה קלאסית נותרה עבורי כמו חור שחור.

הרתיעה שלי מהספר עלתה שוב כשהתחלתי לדפדף מעט על מה שנכתב עליו, באחת מהביקורות עליו, הופיעה צילום של פסנתר כנף ענק, שלבטח מדגים איכות ואליטיסטיות וקלאסיות הקשורים למוזיקה, תוסיפו לכך איזה וריאציה מסובכת של גולדברג אותה כתב באך, שבה עוסק נושא הספר, המחייבת להתאמן שנים בכדי להתמודד עם מורכבות, שלבטח רק מעטים יכולים להתפעל מאיכותה.

במחשבה שנייה, הקשורה בספר של אנקוויסט, הרגשתי את המשותף למצוינות במוזיקה קלאסית, שהיא התחום בו עסקה אנקוויסט שנים, כמי שבקשה להיות פסנתרנית מקצועית, לבין מה שאני עשיתי בחיים, בקשתי להצטיין בריצה למרחקים ארוכים, תחום המחייב אין סוף שעות של אימונים ומשמעת, וישנם ביטויים שממש חופפים בין בשני התחומים, המוזיקה והריצה, מקצבים ותחושת זמן, אינטרוולים ואימונים סיזיפיים, קשר בין הגוף לנפש והרמוניות, ועל הישג המושג במאבק קשה.

אנקוויסט עוסקת בחלום המוזיקאית שלה, שנקטע על ידי הוריה שבקשו ממנה ללמוד מקצוע מועיל, וכך היא גנזה את חלומה והפכה לפסיכואנליטיקאית, אבל תמיד נשארה בקרבת החלום הלא ממומש. כעת היא חוזרת אליו כשהיא כבר בוגרת, יושבת ליד הפסנתר, ודרך הניסיון שלה לחזור ולנגן את הווריאציה של גולדברג, היא נזכרת בחייה כאם שאיבדה את ביתה בתאונה.

גם אצלי החלום הגדול להיות רץ ברמה בינלאומית נקטע, מאז קיים בי חלום לחזור לאותו מקום בו בשחר נעורי תרגלתי אימון מאתגר, לעלות בריצה אל ההר. אני לפעמים מהרהר בכך שבריצתי שוב במעלה ההר בקצב שלי, אסגור מעגל, כמו אנקוויסט היושבת ליד הפסנתר, וכעת היא מנגנת את יצירת נעוריה המאתגרת, הגורמת לה כעת בבגרותה להיזכר בחייה ולהרהר בהם.

הספר הזה מספר לנו על החלומות שלנו, על ההתמסרות לתחומים שבהם אנו נדרשים לטוטאליות ולהקרבה, לעומתם קיימים המשפחה והילדים המחייבים בוויתור, ביציאה מהאני הממוקד לעצמי, לאני ההורה ואנחנו כמשפחה המבטאים נתינה אין סופית, לעומת שמימיות המוזיקה אנו עוסקים בהחלפת חיתולים, בחרדה תמידית לשלום יקריינו, דאגה והורות כקונפליקט לא פתור.

הקונפליקט, הופך לאובדן מייסר, לבדידות ולגעגוע. בשעה שאנקוויסט נזכרת בביתה, עולים בקרבה זיכרונות התקועים בעבר נטולי עתיד ונחמה, בהבנה מייאשת, כי מי שהקדשת לה חיים, לא תממש עוד חיים כאדם בוגר, לא תגשים חלומות, ולא תחייה לאור הערכים שבקשנו להנחיל להם.

אנקוויסט בקשה לחנך את ביתה, על ברכי המוזיקה בדרכה, סופגת רגעים של נחת, בשעה שביתה ניגנה. אני בקשתי לחנך את בני על ברכי הריצה למרחקים ארוכים. יש לנו זיכרונות משותפים לאופן שבו אנחנו מעפילים להרים בריצה, שואפים לקרבנו אוויר וחשים גאווה וקרבה בריצה המשותפת.

אנקוויסט שאיבדה את ביתה, כתבה את הספר הזה כהספד וקינה, באמצעותו היא מספרת על משמעות המילה אם ואם שכולה, על המשמעות החיים, האובדן והצער בצלילות מפתיעה המתארת את הבנאליות של החיים. אני לא הייתי שם, אבל הייתי ברגעים בהם נשקפה סכנה לבני והרגשתי מהו פחד מוות, מהי המשמעות של להיות הורה לבן הנתון בסכנת חיים, על חיים שעברו טלטלה, ועל חיים שאמורים לחזור למסלולם, כשהם שואבים כוחות חדשים מהאופן בו מתקיימת התמודדות יום יומית המחייבת משמעת, עבודה קשה, אמונה, ומעל הכל הצבת מטרות גדלות בכדי להגיע למקומות הנחשבים לבלתי אפשריים. ממש כמו ההר שצריך לכבוש אותו בריצה.

אנקוויסט לצד הכאב, אמורה להעניק נחמה גדולה בכך שהיא מעניקה לנו הצצה לתוך נפשה כאדם המתמודד עם טראומה גדולה, באמצעות מוזיקה המנסה לשחזר הרמוניות ישנות ואת זיכרונות חייה. זהו ספר קשה ולא קל, אך הוא מאתגר בדרכו המיוחדת, כמו המוזיקה והריצה במעלה ההר.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני ארבעה שבועות)
Rasta - תודה, ספר מעניין משום שהוא אוטוביוגרפיה של אנקוויסט, היורדת לשורשי הנפש.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
Tamas -תודה, אכן הספר בהחלט עוסק במוזיקה בצורה מפורטת, וברגשות הכרוכים בה.
Rasta (לפני ארבעה שבועות)
מקסים כרגיל, בהחלט אבדוק.
תודה רץ.
Tamas (לפני ארבעה שבועות)
סקירה מקסימה. ספר העוסק במוזיקה מסקרן ביותר. אבדוק. תודה.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
Pulp_Fictio- תודה, מה שנסתי להגיד, זה שיש חלומות גדולים, חלקם לא מתגשמים, אך אם לא ננסה לא נדע, גם הניסיון עצמו, שבסיומו לא ממשנו את החלום, יצר עברנו התנסות שתשמש לנו תשתית ערכית ותרבותית לכל חיינו. ויש חלומות צנועים, כמו לרוץ במעלה ההר, להביט ממנו שוב לנופים הנפלאים של העמק. לא יודע איך אפשר להמשיך שמאבדים ילד, לא הייתי שם, ומקווה שאף אחד מאתנו לא יגיע לשם.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
חני -תודה, החיבור שאנחנו עושים לא פעם מבוסס על עולם החוויות האישי שלנו, דרכו אנחנו מנסים לגעת בהם, להעניק להם מהערכים שלנו. אני הצלחתי להנחיל לבני את ערכי הריצה ורעייתי לביתי את ערכי המחול. אף אחד מהם לא עוסק כעת בתום שחלקנו אתם, אך הם תמיד אומרים, החוויה שחווינו בילדותנו, מהווה תשתית למה שאנחנו. זה ביטוי לאהבה וחיבור רגשי במקומות המשותפים לנו.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
אדמה -תודה.
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
רץ, התרגשתי ממה שכתבת. חלומות רבים מלווים אותנו בנערותינו אך רק מעטים מתגשמים.
רק קומץ חי את חלום חייו. לרובנו החלום הזה יתנפץ לרסיסים ואנו נצטרך להתאים עצמנו לחיים "רגילים". לפעמים אני חושב מה היה קורה אילו חלומותיי היו מתגשמים. איזה אדם הייתי הופך להיות?
אין לדעת אך כמאמר השיר איננו מקבלים תמיד מה שאנחנו רוצים, אך אם נתאמץ נקבל את מה שאנו באמת צריכים... ואולי זה בכלל לא נכון?
אינני יודע אם הורה שמאבד ילד יכול להמשיך לחיות באמת... הדבר העסיק אותי רבות ביממה האחרונה בגלל האירוע שמוזכר בכל החדשות.
מה שכתבת בעניין זה חידד את זה עוד יותר.
חני (לפני ארבעה שבועות)
לא משנה החיבורים שאנחנו עושים עם ילדנו. העיקר שיהיה זה חיבור אוהב
ואז שנים על גבי שנים נזכרים בחיבורים שעשינו וצוחקים.
נפלא כתבת!
אדמה (לפני ארבעה שבועות)
סקירה נהדרת כרגיל, תודה רץ.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
פרפר צהוב, כדאי להתחיל באחד מספריה האחרים ודווקא לא בזה שהוא מאוד אישי, אלא עם יש לך רקע במוזיקה.
רץ (לפני ארבעה שבועות)
מחשבות - תודה, אצלי ספר טוב, תמיד מתחבר להרהורים על החיים, יכול להיות שככל שחולף הזמן הם מעמקים.
פרפר צהוב (לפני ארבעה שבועות)
רץ, סקירה מרתקת.
נראה שאתחיל עם "הסוד" שעדיין לא קראתי.
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
אתה רק הולך ומשתפר בהתחברות לנימי הנפש שלך. מרתק. קראת את הסוד ואהבתי ועברתי ליצירת המופת ונטשתי.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ