ביקורת ספרותית על יש אלוהים? - האשליה הגדולה של הדת - פילוסופיה ומדע # מאת ריצ'רד דוקינס
ספר לא משהו

---

כאדם דתי, כשקראתי את הספר לפני כ-10 שנים (כשלמדתי בישיבה) הוא עורר אצלי כמובן הרבה אמוציות, וכתבתי לעצמי מאמר תגובה. כעת, כשאני מוצא את הספר כאן ב"סימניה", אני רואה לי לחובה לפרסם כאן את מאמרי, בשינויי עריכה קלים. מכיון שהספר אינו מול עיניי כעת אני לא יכול לעבור על הביקורת, ואני מקווה שלא יצאה שגגה מתחת ידי.
לאחר כתיבת המאמר, נתקלתי בשתי תגובות נהדרות לספר. האחת באתר "רציו" (https://rationalbelief.org.il/%d7%a8%d7%99%d7%a6%d7%a8%d7%93-%d7%93%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%a0%d7%a1-%d7%99%d7%a9-%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%94%d7%99%d7%9d-2006-2-2/), והשניה היא ספרו עב הכרס של הרב ד"ר מיכאל אברהם, "אלוהים משחק בקוביות".
וכעת לדברי הביקורת:

בספרו "על גבול שני עולמות", מיטיב הרב ציטלין לתאר את הבעיה העומדת לפתחו של חוקר הדת. בתוך דבריו כותב הוא גם כך: "יותר משאוהב הדת אינו אובייקטיבי לדבר על הדת, שונא הדת אינו יכול לדבר עליה. יותר משאהבה מקלקלת את השורה, שנאה מקלקלת את השורה". ודוקינס, שלא מכחיש זאת, פשוט שונא את הדת. ספרו מלא טינה, כעס ומירמור כלפי הדת וכלפי האפליה שהממשל עושה בשם הדת לאתיאיזם (כך לטענתו). מכיוון שכך, הוא פשוט אינו ראוי בכלל להיכנס לדיון.

ובכל זאת, אעיר על כמה טעויות וכשלים בניתוחו של דוקינס:

דוקינס יצא נגד הטענה של הדת שאוסרת לקרוא ספרים כמו שלו. אבל חוץ מכך שהטענה עצמה לוקה בהכללה גסה, את אותה טענה אפשר לומר על דוקינס. אני די בטוח שאם הוא יראה את בנו מעלעל בתנ"ך הוא יזדעק וירחיק אותו מ'ספרים שכאלו', למרות כל ה"פתיחות" ו"החשיבה החופשית" שלו. אני לא מאשים אותו בזה. הנטיה הטבעית שלנו היא להרחיק את יקירנו ממה שאנו מסווגים כרע.

הבעיה העיקרית בספרו של דוקינס היא שהוא מדבר מתוך הבטן, בשם העוולות שנעשו בשם הדת. הוא מאשים את הדת בכל כינויי הגנאי שמעלים על דעתו, ולא מתייחס לגוף הטענה - האם אלוקים קיים או לא. הספר הוא נגד הדת, לא נגד א-לוהים. ודוקינס מתקשה לעשות את ההבחנה הברורה הזו.

אחת הסתירות הפנימיות בספר היא המניע של דוקינס. דוקינס חוזר שוב ושוב על הטענה עד כמה אלוהים רע. הוא מסיק מזה שאלוהים אינו קיים. איך בדיוק? לא ברור. אבל מילא. הבעיה היא שזה בדיוק אחד מהטיעונים של המאמינים באלוהים – הוא נדמה להם כטוב, ולכן הם מאמינים בקיומו. למה דוקינס מלגלג על אותה טענה בדיוק כאשר היא באה מאנשים דתיים?

הוא עף על איינשטיין בפרק שלם, מנסה להוכיח שהוא ודומיו היו אתאיסטים, ושכך גם אנשי החוקה האמריקאית. יסלח לי דוקינס, אבל אלו סיבות ממש גרועות לא להאמין באלוהים. והוא עוד קורא לעצמו רציונאלי, בעל חשיבה עצמאית וחופשית. אין בזה אפילו קמצוץ של רציונאליות לחשוב בצורה מסוימת אם אדם אחר - חכם ונחשב ככל שיהיה - חושב כך. זהו לא טיעון. אני מתבייש בשבילו לכתוב את זה אפילו על הספר.
באותו אופן יש להתייחס לטענה שלו על כך שהוא לא נפגש בדתיים חכמים. מצחיק איך במשפט אחד יש שתי כשלים. דבר ראשון, אי אפשר להסיק ממה שהוא נפגש על כלל אנשי הדת. דבר שני, לו יצוייר שדתיים הם אכן ברובם טיפשים, זה אינו טיעון לגבי קיומו או אי קיומו של אלוהים. זה כשל לוגי ידוע ומפורסם בשם אד הומינם. חבל שאדם המציג את עצמו כמדען נופל לזוטות שכאלה.

גם ניסוי התפילה לא מוכיח כלום על אלוהים. איזו נאיביות צריכה להיות לדוקינס אם הוא חושב שאנו חושבים שכל תפילה מתקבלת. הוא חושב שאדם דתי שמתפלל כל יום רואה ניסים ונפלאות כל הזמן? פתטי. הא-לוהים לא עונה לכל תפילה. הוא מקשיב, והוא יעשה עם התפילות האלה מה שהוא רוצה.
דוקינס טען שאם לניסוי היו תוצאות הפוכות אנשי הדת היו מאמצים את הניסוי. אני לא מתכוון להביא עכשיו רשימה של רבנים שיפריכו את טענתו (עיי' למשל, ספר "נר באישון לילה" של הרב אבינר), אבל אני כן מתכוון לטעון ששאלת קיבול התפילה לא קשורה בכלל לקיומו. דוקינס טוען שהוא לא מאמין באלוהים עם זקן על ענן לבן, אבל למי שמביא ניסוי כזה בספרו יש דימוי לא רחוק מכך על אלוהים.

לאמיתו של דבר, בניגוד לסופרים אתאיסטים אחרים (כמו יובל נח הררי, למשל, שהותיר עלי רושם) - הספר הזה פשוט לא בנוי טוב, רדוד, שחצני, פופוליסטי, ולא רציני בכלל. אז אני מזמין את דוקינס היקר להתנתק מהדעות הקדומות שלו על הדת, ולנסות להיכנס אליה קצת, להבין מהי ההתרחשות.

» ביקורות נוספות של צריך לחשוב על כינוי טוב
» ביקורות נוספות על יש אלוהים? - האשליה הגדולה של הדת - פילוסופיה ומדע #