לפני למעלה משלוש שנים וחצי.

יופי של סקירה מורי.. איך פספסתי אותה.

מיכאל, בפסיכולוגיה יש חיבה למחקרי תאומים. לו לקחנו תאומים זהים, האחד גדל במשפחה חילונית והשני בדתית, מה יקרה? ילדים גדלים לפי מה שנהוג במשפחתם ואין להם רצון עצמאי להאמין לו משפחתם אינה כזו.

הלמה והאיך.... לפני כ-65 שנה למדתי בתיכון ונאלצנו ללמוד תלמוד. המורה לתלמוד היה רופא במקצועו ואדם דתי. תלמיד שאל כיצד אתה הרופא מאמין.. תשובתו היתה שאנו בני האדם בודקים את האיך ומנסים להבין אותו. לדוגמה איך צומח מזרע עץ. איש אינו יודע לענות על הלמה, למה שהזרע "יחליט" לצמוח. ללמה אין לנו תשובות... לכן לא הייתי נכנס לשאלה ובכלל מתחמק כשהעיניין עולה. קטונתי מלהבין או להביע דעה. מסכים בהחלט שבני אדם משתמשים במושג הזה למעשים נפשעים אבל גם למעשים טובים. שאל את אותם אלו שניצלו בשואה בזכות מנזרים ונזירים שסיכנו חייהם להצילם. ילדים מטבעם נוטים לדתיות... להאמין באל. ההורים "דואגים" לקלקל. סבתא אהובה נפטרה לילד טוב להאמין שסבתא בשמים ולא נאכלת על ידי תולעים מה רע בבך??? כישגדל יחליט יקבע עמדה בינתיים טוב לו כך למה לקלקל?

כתבת נהדר.
גם משה יהלום עושה עבודה לא רעה בספריו.
היום יש כבר הוכחות וממצאים שרוב התנ"ך לקוח מהמיתולוגיה הכנענית וקצת מהמצרית.
יש את אל עליון, יהוה צבאות(אל המלחמה), יהוה שומרון(אלוהי ממלכת ישראל) ואפילו אביר יעקב(העגל המפורסם מחטא העגל) ועוד. אברהם למשל האמין באל עליון ומשה דווקא ביהוה צבאות. היינו עובדי אלילים כמו כל העמים מסביב. פשוט שרדנו. נראה לי שחזקיה היה זה שהפך את אלוהים לאבסטרקטי וזה דיי עזר לעניין. האמונה באלוהים גורמת לאנשים להשלים עם החוסר צדק, השוויון וכל שאר הנגזרות, "כי כך אלוהים קבע".
אגב, יש ספר כזה על "סנטה קלאוס"? כי אני עדיין בספקות לגביי אמינות העניין.

מה פתאום
למה אתה חושב שאילון מאסק מתכנן לישב את מאדים ? P:

ג'ים, תוך חמישים שנה האסלאם יהיה הרוב. מה יהיה עם האנושות? הכל אבוד.

אללללל תזכירו אפילוו את קפלר ><

מחשבות הן הגורם מספר אחד למוות של בני אדם!אל תחשבו!

היתרון של הדתיים שיש קהילה.לפעמים זה בא על חשבון לשנוא את כל השאר.
היתרון של לא דתיים הוא שיש להם יותר דרגות חופש

מה שמפחיד לאללה אותי בדתיים זה שהם יהיו הרוב.ואז צריך לרקוד לפי החליל שלהם.וכל הכיף בלהיות חילוני נהרס :(

פליריה, נאה דורש נאה מקיים

שוקולד, אתה יכול לקרוא גם ביקורות קודמות של פפריקה ושלי, תמצא שם חומר למכביר למחקרך. פפריקה, למסע צלב אין לי כל כך כוח עכשיו, אבל בגלל שפסח מתקרב נוכל אולי לערבב קצת דם ילדים נוצרים במצות כמו שעשו אבותינו הדתיים האלימים, מה?

פפריקה ואפרתי, בהתעלמות רועשת מהסוג שלכם עוד לא נתקלתי. זה משעשע. לא הייתן יוצאות מזה בקלות כל כך אם זה היה שיח ב6 עיניים. האמת לא חשבתי שתתעלמנה מהפרמטר שקראתי לו דיסינלנד יהודי...טוב, אני מבין, קצת קשה לקוראי ספרים דתיים להודות בתפיסה שכיפה אדומה זה סיפור אמתי רק בגלל שהוא בתנ"ך. אבל ברצינות, אני מודה לכן על השיחה הזאת - היא תכנס כהערת שוליים לטענות המבוא שלי במחקר שאני כותב עכשיו. אני מודה שמעתה כשאקרא ביקורות שלכן זו תהיה קריאה עם שמץ של חיוך זדוני.

"אין שאלות שדתי יכול להציב לי וישאירו אותי שמוט לסת". מאמין אמיתי, אמרתי? אחד כזה שכל כך משוכנע באמונתו, שהוא פשוט יודע ששום דבר לא יערער אותו.
פשוט קרא את השרשור. תמצא שם,
א. תשובות שלי
ב. שאלות שלא טרחת לענות עליהן כי מיהרת בדיוק לאיזה מקום.
ולא, אנחנו לא בני דודים. מצטערת :(

הידד לנו, אפרתי! מזמן לא יצאנו יחד לאיזה מסע צלב נחמד, אגב. פנויה השבוע?

פפריקה יקרה שלי, לא יעזור כלום. אבל דבר אחד הרווחתי מהדיון: פליריה/מנשק מזוזות/שוקולד כרך אותנו יחד. וזה נפלא! חכמה ועמוקה ומקסימה כמוך, נהדר לי.
דבר שני, כשפועלים על פי ההיגיון הצרוף התוצאה רעה מאוד. מעשי חסד נעשים בגלל התעלמות מההיגיון הצרוף והקשבה לאמוציות. חולה? שיפנה לביטוח לאומי. אבא לא מרגיש טוב? שיפנה לאח שלי. עני? שילך לעבוד (אה, עובד וגם אשתו עובדת? אז שילד פחות ילדים, או שיהרוג אותם או שירכוש מיד תואר באוניברסיטה, או שיבלבל למישהו אחר ת'מוח) קיבל התקף לב? אני כפאראמדיק עוזר רק לרזים שעושים כושר ולא לשמנים שקיבלו דום לב באשמתם..
היגיון צרוף? רע רע רע.

שאלות? לא ראיתי שאלות שהצגת לי. אין שאלות שדתי יכול להציב לי וישאירו אותי שמוט לסת. בינתיים שמתי לב שבחורה אינטליגנטית שכמוך לא ענתה לשום טיעון ועניין שהעלתי, בוודאי לא מעבר לססמאות. בכל מקרה, אני לא לומד לקח - אינטליגנט או לא - אין טעם להתפלמס עם מי שמאמין בדיסנילנד היהודי (הנחש והאתון שדיברו, יונה שחי לו בכיף שלושה ימים בתוך מעי של דג, ועוד. למיותר לציין שבסוס המכונף של מוחמד את לא מאמינה. ודי למבינה) אז שיהיה לך בהצלחה ואין לי ספק שיהיה לך כי יש להודות שהדת מציעה נחמה לדיסוננסים שהם חלק בלתי נפרד מהאתגר שנקרא חיים. אגב, פפריקה על שום המוצא ההונגרי? כי אם כן אז הנה מצאנו משהו משותף בכל זאת...

נו, לומדים מכל דבר. בזכות הדיון הזה למדתי שאתאיסטים הם נושאי דגל ההומניזם בעוד דתיים מחרחרים מלחמות, שאתאיסטים פועלים על פי ההיגיון הצרוף בעוד דתיים מוּנָעים מאמוציות, והתגלית המדהימה האחרונה: דתיים מתחמקים או מפחדים לענות, בעוד אתאיסטים בדיוק ממהרים לאנשהו. לא שחלילה אין להם מה לומר, נניח.

אגב, מאמר מעניין שקראתי לאחרונה טוען שדתיים יכולים להבין אתאיסטים יותר משאתאיסטים יכולים להבין דתיים:
http://www.haaretz.co.il/blogs/orikatz/1.3016098
אז אולי באמת הדיון עקר. לא נורא, החזקת מעמד ודילגת יפה על השאלות הקשות. מאמין אמיתי.

טוב נראה לי שאפשר להסכים שההגדרה היותר מדויקת תהיה שהאמונה עוזרת ולא האמונה עובדת בכל מקרה לא חושב שזה העניין בפלצבו-אלא הכשל הלוגי שהזכרתי מקודם,
כמו שאני מבין את זה אין לפלצבו קשר לאמונה וזה פעם ראשונה שנתקלתי בטענה הזאת,וזה מה שגרם לי לתהות! ולכן לשאול אם אתה באמת מתכוון לזה.
תודה על התשובות,
ושבת שקטה שמאפשרת לקרוא (אני לא זוכה בהרבה כאלה)

בוודאי שלא רצוי להתעלם מעולם הטבע ודרכיו... כמו שנאמר "אתה לא יכול להאמין שאם תשחה בביוב לא ידבק אליך חרא"... כל מה שטענתי היה פשוט... אמונה היא חלק מהותי מנפש האדם ולפעמים האמונה שמשהו יכול לעזור אכן עוזרת...

אפרתי ופפריקה, אענה לכן יחד ובקצרה כי אצה לי הדרך למיני חילולי קודש. תחילה, שיניתי את שמי כי לבי הרך ביקש ממני להיות פחות סרקסטי (או שמא הייתה זו בת קול שמיימית...). אני מודה לכן על תגובותיכן. אמנם, גם הן נוסחאתיות כדרכם של דתיים אבל מכיוון שאני אכן חוקר את דרכיהם של אנשים דתיים (גם אם יותר את הצד הפרקטי) בכל זאת אני למד שגם בנות דתיות שנחשפות לעולם הגדול (גם אם רק ספרותית) שומרות את תבנית החשיבה עליהן התחנכו, ללמדני (שוב את מה שכבר אני יודע) שרוב הבנות והבנים שברחו מחיי הדת, אותן/ם אני מארח בביתי לתקופות ארוכות, הגיעו לכלל מסקנה שאין יהוה כמו שאין זאוס, בגלל אופן החשיבה הביקורתי שלהם ולאו דווקא מכיוון שנחשפו לדרכי חשיבה עמוקות ושונות כמותכן. אתן פשוט 'מדלגות' בחוסר אלגנטיות וממשיכות הלאה. מעבר לזה, אני שואל את עצמי אם יש טעם כלל לדון בשאלות רע וטוב. סופו של דבר, בעולם הדת יש פחות פשיעה בעיקר בגלל היבט השכר והעונש. אכן, להיות דתי זה מפעל חיים אגואיסטי למדי
(ואל תטרחו לקשקש לי על אהבת שמים כי אני יכול לספר לכן על הרבה קנאות, שנאות ורוע מעולם הדת, הכל מעטפת והצגה גדולה. ואם בשקרים והצגה עסקינן הרשו להמליץ לכן על ספרו של הוינחזה האדם המשחק) ובינתיים, אם יום אחד חם במיוחד תראו באיזו צומת ילדים שרוצים לשטוף חלונות של מכוניות והמכונית היחידה שממנה מצבצת יד ונותנת לילדים שטר גם מבלי לקבל את 'שירותם' בעוד שהאחרים לא מעזים לפתוח את חלונות הג'יפונים המפונפנים שלהם (אבל הם כן יצומו ביום כיפור) יש סיכוי שזו המשפחה שלי, אשה וגבר, ארבעה ילדים (אחת מהן ילדה שחומת עור מאומצת מיבשת אפריקה) ואידך זיל גמור. נ.ב לגבי מדע ודת, זה כבר ממש מיותר לדון בזה שוב.

אני מקווה שאתה לא חושב ששיא השנינות שלי מתמצה בההערה שלי על בלגרביה, אני מניחה שיש לי דוגמאות טובות יותר.

מה אחוז הדתיים באוכלוסיה? 10%? אז במכון וייצמן יש 5%. אם כל המוחות הגדולים של עולם התורה היו הולכים ללמוד מקצועות חול, אתה יודע מה היה שיעור הדתיים בקרב המדענים???
אני ממש לא כועסת. איש באמונתו יחיה. אבל לעניין אוהבי אדם, החוקרים בדקו ומצאו שהאמיגדלה במוח האדם המתנדב גדולה מהרגיל, ואנשים אלה תמיד רצים לעזור, על חשבון כספם וזמנם הפרטי. אז מה החוכמה? הקדוש ברוך הוא ברא אותך עם אמיגדלה גדולה ואתה אוהב אדם? יופי טופי. בוא נראה איך תחנך את עצמך וילדיך אם הקדוש ברוך הוא ברא אותך (או לשיטתך נבראת לבד) עם תכונות אופי כמו קמצנות, צרות עין, רוע לב, קנאה, אגואיזם ומה לא. וכאן באה התורה לחנך אותך. כי כל הציוויים הללו מרגילים את האדם לוויתורים ולדחיית סיפוקים. רוצה גלידת שמנת אחרי בשר? לא (וזה מגיל צעיר מאוד), רעב עכשיו ואין אוכל כשר בסביבה? לא. הבחורה שעובדת איתך נורא אטרקטיבית? לא. וכו' וכו'. אז אתה חושב שתורת ההומניזם מספיקה כדי לחנך? אני חושבת שלא. תראה איזו אלימות יש בבתי ספר חילוניים לעומת דתיים, תבוא לבית מדרש עם עשרות אלפי איש ותראה איזה סדר ואיזו התנהגות לעומת כל כינוס אחר שמצריך עשרות שוטרים. ואל תביא לי דוגמאות של פדופילים דתיים וגנבים דתיים ואלימים ופושעים ומתפרעים וכל הרעות החולות. אני מדברת על הכלל ולא על היוצאים מן הכלל. אז להביא מקרים מהחדשות זה לא יהיה רציני. ועד כמה שבזים היום לדידקטי ולמחנך באומנות, אז אצלנו שום דבר לא עומד כשלעצמו. אין אומנות בלי לחנך ואין ספרות בלי לחנך וחינוך זו מילת המפתח, לפני אלוהי הכסף והקריירה והאהבה.

עוד שם? תתחדש.
הרגשת הקדושה היא פועל יוצא של האמונה. מכאן שהרגש בא בעקבות הרציונל. מכאן שאין לסיני שום סיבה להתרגש מול הכותל שלי.
הנצרות, אגב, משתמשת באמצעים טכניים לדלג על הרציונל ולדבר אל הרגש - ראה מה שכתבו למטה מחשבות ואספנית כפייתית על קתדרלות.
(הערת שוליים: אוהב אדם? "פחדניות שמיים חמודות שכמותכן"... גם אנחנו אוהבים אותך, פליריה, אפיקורס מתוק שלי. הו, האידיליה. אני תוהה אם אתה מאלה הגורסים שאוהב אדם שונא את כל האנושות באותה המידה.)

פפריקה, עד עתה סברתי שדווקא דת וטיעון לוגי זהו אוקסימורון ומסתבר שלא כך. אז אני מודה לך על ההארה. ואולי בכל זאת, כמחווה של רצון טוב, תנסי אותי. אולי למשל תסבירי לי מה לא נכון במה שכתבתי על מקומות קדושים ומי מתרגש בהם. כך גם תוכלי להנחית עלי מכת מחץ וגם תסתרי את התחושה שבעצם הרמת ידיים וברחת...

ועוד דבר אפרתי, אני לא באמת 'בחור רע', תכונה מובילה שמייחסים דתיים לאתאיסטים. נהפוך הוא, באם יורשה לנחתום להעיד, לא הכרתי בחיי (לצערי הכבר לא קצרים) הרבה אוהבי אדם כמוני. אבל אהבת האדם שיש לי אינה מונעת מציווים או אינטרסים אלא מתכונה בסיסית, וחשוב יותר לעניינו כאן, מתפיסה סופר הומניסטית קוסמופוליטית. כך אני מחנך את ילדיי וכבר רואה ברכה בעמלי. אז אנחנו לא ברוגז כן? ואפילו אם את עדיין קצת כועסת אני עדיין מקווה למצוא את הערותייך השנונות, כפי שנהגת בביקורתי לבלגרביה.

אפרתי, אני אניח לעובדה שחלק מהאישים שציינת לא היו דתיים, בוודאי לא כאלה שמאמינים ביישות שמנהלת פנקסנות מהסוג שמוביל אותך לצום ביום כיפור. אסתפק בהערה אחת קצרה, רוב האישים שציינת חיו ופעלו בעולם אפוף אמונות. אינני יודע כמה מהם היו מאמינים באמת אבל אתאיזם מוצהר היה מביא עליהם (במקרה הטוב) נידוי וחרמות ומכאן חיים בשולי החברה. לא כולם היו אמיצים כמו שפינוזה. לעומת זאת, לא מקרה הוא שהרוב המוחלט של המדענים הבכירים בעולם בימינו אינם אנשים מאמינים. למעשה, אם ניקח דוגמא שאני מכיר מקרוב, תבדקי במכון ויצמן, שם נמצאים המוחות הגדולים במדינה, ותגלי (לאכזבתך) שכמות הדתיים שם לא מגיעה ל5%, ודי למבינה.

משהו פגום בהליך הסקת המסקנות שלך, חבר. הייתי רוצה להסביר לך אותו, אבל הניסיון מראה שטיעונים לוגיים פשוטים הם סינית כשמדובר באתאיזם הקדוש לנו כל כך. ללמדך שאתאיזם הוא עניין אמוציונלי במידה רבה. לא אישי וכו' וכו', ויש אתאיסטים חכמים מאוד. פשוט בעניין זה ספציפית אתם קצת אטומים.

פפריקה, זה משעשע לגלות כל פעם מחדש כיצד האינטליגנטים שבדתיים לפתע לא מבינים הגיונות. אסביר בדרך אחרת - כשאת מגיעה לכותל המערבי את מתרגשת? בטח מתרגשת. זה מקום מיוחד עם קדושה יתרה ושאר ירקות. כשהסיני מגיע לכותל המערבי הוא מתרגש? בוודאי שלא. זה אתר תיירות בשבילו - יצלם כמה תמונות וימשיך הלאה. וזה נכון ההיפך, כשאת תגיעי לסין לבקר במקום שמרגש את הסיני, לא תחושי דבר, בוודאי לא משהו שמתקרב לתחושותייך בכותל המערבי. ללמדך שענייני אמונה הם ברגש. מכאן תמשיכי את (ואין כוונתי בערעור אמונתך דווקא).

לא הבנתי איך הסיני אמור לערער את אמונתי. היהודים הם פחות מאחוז מאוכלוסיית העולם, והדתיים עוד פחות מזה. נו אז?

https://www.facebook.com/madaDat/

ציטוט : כאשר אנו בוחנים מה חשבו אבות המדע על אלוקים, אנו מגלים שהם הסיקו על קיום הבורא בזכות החוכמה אליה הם נחשפו על ידי המחקר המדעי. ולא רק מדענים, אלא אבות המדעים, כלומר חלוצי המדע של כל תחום מדעי מוכר בימינו. מסתבר שגדולי המדענים בכל התקופות והזמנים הסיקו על קיומו של אלוקים. בהם ניתן למנות את אבי האסטרונומיה - גלילאו גליליי, אבי האסטרונומיה - קופרניקוס, אבי הכימיה - אנטואן לבואזיה (וכך גם יוסטוס ליביג), אבי הביולוגיה - לואי פסטר, אבי הגנטיקה - גרגור מנדל, אבי המתמטיקה - פיתגורס (וכך גם בלז פסקל ואנרי פואנקרה), אבי הפיזיקה - אייזיק ניוטון, אבי הפיזיקה המודרנית - אלברט איינשטיין (וכך גם מקס פלאנק), אבי הטכנולוגיה - ג'יימס מקסוול, אבי הרנסאנס - לאונרדו דה וינצ'י, אבי הפילוסופיה - סוקרטס (וכך גם אפלטון), אבי הלוגיקה - אריסטו, אבי הפילוסופיה המודרנית - רנה דקארט (וכך גם עמנואל קאנט), ג'ון לוק - מגדולי הפילוסופים, ג'ורג' ברקלי - מגדולי הפילוסופים, גוטפריד לייבניץ - מתמטיקאי והוגה דעות חשוב, סרן קירקגור - מגדולי הפילוסופי ו"אבי האקזיסטנציאליזם", יוהנס קפלר- מגדולי האסטרונומים, ניסח את "חוקי קפלר" במדע, מייקל פאראדי - עורך הניסויים הגדול ביותר בתולדות המדע, ועוד דמויות מפתח רבות בהיסטוריה של המדע.

פפריקה, את צודקת, חילוני אתאיסט (כלעומת לא חי עם מושגי קדושה. הוא יודע שקדושה, על גווניה וסוגיה, היא המצאה של בני אנוש. מאדם בעל חשיבה ביקורתית הייתי מצפה שייצא וילמד מדוע וכיצד זה שהיהודי מאמין מתרגש מענייני קדושה שלו, והסיני (לדוגמא) אדיש להם אבל כן נרגש מענייני הקדושה של האמונה שלו, ולהיפך. ללמדך, כמאמר המשורר "זה בראש שלך וזה רק נדמה לך". ותחשבי על זה (וכנראה שלא).

מה שאני יכול לומר היום שאני מכסימום אדיש לדת.

לא, לא נסחפתי, מחשבות. קרא שוב את הביקורת שלך ותבחין באינספור מחמאות לדתיים. אתה כתבת, שוב ושוב, שאמונה בכוח עליון היא טמטום, שהדת היא אוסף שטויות, וגם מה שכתבתי קודם היה ציטוט ישיר שלך.
לא קראתי (עדיין) את דוקינס, אבל הרי הוא לא המציא את הגלגל; דיונים תיאולוגיים מתנהלים כבר אלפי שנים. יש הרים של טענות משני צדי המתרס. אבל אתה עדיין מאמין שאתה יכול להפריך את הדת על רגל אחת? אין לי אלא לצטט את תולעת ספרים: משנכנסת היוהרה, עפה לה חירות המחשבה (וגם ההיגיון הבריא).
(אבל למה נמחקה הביקורת?)

פליריה, מחמיא לי שבלבלת אותי עם אפרתי, אבל זו היא שכתבה על מזוזות. בכל אופן, לא הצבעתי על קיומם של מדעני אטום דתיים (מחשבות פקפק גם בזה). תהיתי האמנם אתם חושבים שדתיים הם מטומטמים גמורים בכל הקשור לדת. הדת נוגעת בכל היבט בחיים שלהם, אבל הם מחזיקים בה רק כי ככה חינכו אותם? חשיבה מזלזלת ומופרכת.
ולא אנקוב בשם המפורש, ולא מפני שאני פחדנית (כי הרי היענות לאתגר ילדותי מוכיחה אומץ ועמידה על שלך...) - פשוט מפני שהוא קדוש בעיניי. אני יודעת, המילה הזאת מכאיבה לך בעיניים; אתה תוהה איך אדם יכול להשתמש בה ברצינות. צר לי.

ומפה לשם, אתה זה שמתחמק ולא עונה לעניין

תולעת, אין ספק שאתם, האינטליגנטים יותר מבין הדתיים, נפלאים במגננות ספרותיות. למעשה, רוב ארון הספרים היהודי הינו סוג של מגננה והנחת פלסטרים

פליריה, אני לא רואה אותך מתגרה באף ילד שקורא להורים שלו אבא ואמא במקום בשמם

הנשמה הקטנה והשמש
(מאת ניל דונלד וולש)
(תרגמה מור גיל)

פעם הייתה נשמה קטנה שאמרה לאלוהים, " אני יודעת מי אני!"
ואלוהים אמר, "זה נפלא, מי את?" והנשמה הקטנה צעקה, "אני האור!"
אלוהים חייך חיוך גדול "זה נכון!" אלוהים קרא בהתרגשות "את האור".
הנשמה הקטנה שמחה כל-כך, על שפענחה את אשר היה על כל הנשמות בממלכה לפענח. "וואהו" אמרה הנשמה הקטנה זה באמת מגניב!" אבל מהר מאוד הידיעה מי היא לא הספיקה. הנשמה הקטנה הרגישה מערבולת בתוכה ועכשיו רצתה להיות מי שהיא יודעת שהיא.
אז הנשמה הקטנה חזרה לאלוהים (שזה רעיון לא רע לנשמות שרוצות להיות מי שבאמת הן) ואמרה: "הי אלוהים! עכשיו שאני יודעת מי אני, האם זה בסדר להיות כך?" ואלוהים אמר, "את מתכוונת שאת רוצה להיות מי שאת כבר?". "ובכן", השיבה הנשמה הקטנה, "זה דבר אחד לדעת מי אני, ודבר אחר לדעת ולהיות ביחד ממש. אני רוצה להרגיש איך זה להיות האור!"
"אבל את כבר האור", אלוהים ענה, מחייך שוב.
"כן, אבל אני רוצה לראות איך זה מרגיש!" אמרה הנשמה הקטנה.
"ובכן", אמר האלוהים בצחוק מאופק, "אני מניח שהייתי צריך לדעת, את תמיד היית נשמה הרפתקנית". ואז הבעתו של אלוהים השתנתה. "ישנו רק דבר אחד . . ."
"מה?" שאלה הנשמה הקטנה.
"ובכן, אין משהו אחר מלבד האור. את מבינה, לא יצרתי דבר אחר מלבדך ולכן אין דרך קלה עבורך לחוות את עצמך כמי שאת, מאחר ואין משהו אשר אינו את".
"הא?" אמרה הנשמה הקטנה שהייתה קצת מבולבלת עכשיו.
"חשבי על זה בצורה הזו", אלוהים אמר "את כמו נר בשמש. בהחלט כך עם עוד מיליוני, ביליוני נרות אחרים אשר כולכם ביחד יוצרים את השמש והשמש לא תהיה אותה שמש בלעדייך. לא, זאת לא תהיה שמש אם הנרות לא יהיו. . . זאת לא תהיה השמש בכלל. משום שהיא לא תהיה מאירה באותו בוהק. ובכל זאת איך תדעי עצמך כאור כשאת נמצאת בתוך האור - זו השאלה."
"ובכן" אמרה הנשמה הקטנה, "אתה אלוהים, תחשוב על משהו!"
פעם נוספת אלוהים חייך, "כבר חשבתי", אלוהים אמר. "מאחר ואינך יכולה לראות את עצמך כאור כשאת בתוך האור, נקיף אותך בחושך."
"מה זה חושך?" הנשמה הקטנה שאלה.
אלוהים ענה, "חושך זה מה שאת לא."
"האם אפחד מהחושך?" שאלה הנשמה הקטנה.
"רק אם תבחרי" אלוהים ענה. "אין דבר באמת לפחד ממנו, אלא אם כן את מחליטה שיש. את מבינה, אנחנו ממציאים את הכול, אנחנו מעמידים פנים."
"הו", אמרה הנשמה הקטנה והרגישה יותר טוב.
ואז אלוהים הסביר שעל-מנת לחוות משהו בכלל, ההפך הגמור שלו יופיע. "זוהי מתנה נהדרת", אלוהים אמר "משום שבלעדי זה לא יכולת לדעת איך כל דבר
מרגיש. לא יכולת לדעת חום בלי קור, מהר בלי לאט, לא היית יכולה לדעת שמאל בלי ימין, כאן בלי שם, עכשיו בלי אז. וכך" אלוהים סיכם "כשאת מוקפת בחושך אל תנופפי באגרופך, אל תרימי קולך ואל תקללי את החושך." העדיפי להיות האור על פני החושך ואל תכעסי על החושך ואז תדעי מי את באמת וכל האחרים ידעו גם. תני לאורך לזרוח כל-כך שכל אחד ידע כמה את מיוחדת!"
"אתה מתכוון שזה בסדר לאפשר לאחרים לראות כמה אני מיוחדת?" שאלה הנשמה הקטנה. "בוודאי!" אלוהים צחק צחוק מאופק, "זה מאוד בסדר!"
"אבל זכרי מיוחד אינו יותר טוב. כל אחד מיוחד, כל אחד בדרך שלו! ועם זאת הרבה שכחו את זה. הם יראו שזה בסדר לגביהם להיות מיוחדים רק כאשר הם יראו שזה בסדר עבורך להיות מיוחדת."
"וואהו", אמרה הנשמה הקטנה , רוקדת ומדלגת צוחקת וקופצת בהנאה. "אני יכולה להיות מיוחדת כפי שאני רוצה להיות! "
"כן, ואת יכולה להתחיל ברגע זה." אלוהים אמר בזמן שרקד ודילג צחק וקפץ יחד עם הנשמה הקטנה .
"איזה חלק של המיוחדות את רוצה להיות?"
"איזה חלק של המיוחדות?" הנשמה הקטנה חזרה "אני לא מבינה."
"ובכן," אלוהים ענה. "להיות האור זה להיות מיוחד. ולהיות מיוחד מכיל הרבה חלקים בתוכו. זה מיוחד להיות אדיב, זה מיוחד להיות עדין, זה מיוחד להיות יצירתי, זה מיוחד להיות סבלני. האם את יכולה לחשוב על עוד דרכים להיות מיוחדת?"
הנשמה הקטנה ישבה בשקט לרגע, "אני יכולה לחשוב על הרבה דרכים להיות מיוחדת! " הנשמה הקטנה קראה בהתרגשות. "זה מיוחד לעזור לאחרים, זה מיוחד לחלוק, זה מיוחד להיות ידידותי, זה מיוחד להתחשב באחרים!"
"כן" אלוהים הסכים "ואת יכולה להיות כל הדברים הללו, או רק חלק מסוים שתבחרי בכל רגע. זאת המשמעות של להיות האור."
"אני יודעת מה אני רוצה להיות, אני יודעת מה אני רוצה להיות!" הכריזה בהתרגשות הנשמה הקטנה. "אני רוצה להיות חלק מהמיוחד הנקרא "סלחן" האין זה מיוחד להיות סלחנית?"
"הו כן," אלוהים הבטיח לנשמה הקטנה "זה מאוד מיוחד".
"בסדר" אמרה הנשמה הקטנה זה מה שאני רוצה להיות. "אני רוצה להיות סלחנית אני רוצה לחוות את עצמי כסלחנית."
"טוב" אמר אלוהים, "אבל יש דבר אחד שעליך לדעת".
הנשמה הקטנה נהייתה קצת חסרת סבלנות עכשיו, תמיד נראה שמשהו מסתבך.
"מהו הדבר?" הנשמה הקטנה נאנחה. "אין אף אחד לסלוח לו."
"אף אחד?" הנשמה הקטנה לא יכלה להאמין למשמע אוזניה.
"אף אחד!" אלוהים השיב.
"כל מה שבראתי בראתי כמושלם. אין נשמה אחת בכל הבריאה שהיא פחות מושלמת ממך. הסתכלי סביבך." רק אז הנשמה הקטנה הבחינה בקהל גדול שהתאסף. נשמות באו מרחוק מכל רחבי הממלכה בעקבות השמועה של השיחה יוצאת הדופן שקיימה הנשמה הקטנה עם אלוהים, וכולם רצו לשמוע מה הם אומרים. בהתבוננה באינספור הנשמות שהתאספו סביבם הנשמה הקטנה הסכימה. אף אחת מהנשמות לא הייתה פחות מופלאה, פחות נהדרת, או פחות מושלמת מהנשמה הקטנה. אורם של הנשמות כולן זרח והאיר עד שכמעט ולא יכולה הייתה להתבונן לעברן.
"למי, אם כן, לסלוח?" שאל אלוהים.
"זה הולך להיות בכלל לא כיף", רטנה הנשמה הקטנה " רציתי לחוות את עצמי כאחד אשר סולח. רציתי לדעת איך החלק המיוחד שבי, החלק הסלחן מרגיש."
והנשמה הקטנה למדה איך זה מרגיש להרגיש עצוב. ובדיוק אז פסעה נשמה ידידותית קדימה מבין הקהל "אל דאגה נשמה קטנה", הנשמה הידידותית אמרה. "אני אעזור לך."
"תעזרי לי?" הנשמה הקטנה זרחה. "אבל, מה את יכולה לעשות?"
"אוכל לתת לך משהו לסלוח לו!"
"תוכלי?"
"בהחלט!" צייצה הנשמה הידידותית. "אני אוכל לבוא אל החיים הבאים שלך ולעשות משהו שתוכלי לסלוח עליו".
"אבל, למה? למה שתעשי זאת?" הנשמה הקטנה שאלה. "את כל כך מושלמת, הויברציות שלך כל כך מהירות עד שזה יוצר אור כל כך זוהר שאני בקושי יכולה להתבונן לעברך! מה יכול לגרום לך לרצות להאט את הויברציות שלך עד כדי כך שאורך יהפוך חשוך ודחוס? מה יכול לגרום לך שאת כל כך מוארת שאת רוקדת בין כל הכוכבים ובמהירות מחשבתך חולפת בכל הממלכה, לבוא אל תוך חיי ולהפוך את עצמך לכבדה כדי שתוכלי לעשות את הדבר הרע הזה?"
"פשוט" ענתה הנשמה הידידותית. "אעשה זאת משום שאני אוהבת אותך."
הנשמה הקטנה נראתה מופתעת בשל התשובה.
"אל תדהמי כל-כך" אמרה הנשמה הידידותית, "עשית את אותו דבר עבורי, אינך זוכרת? הו, רקדנו ביחד, את ואני, הרבה פעמים בין עידנים לאורך תקופות אנחנו רקדנו. לאורך זמן ומקומות רבים שיחקנו יחדיו. את פשוט אינך זוכרת. שתינו היינו הכול. היינו הלמעלה והלמטה, השמאל והימין, היינו השם והיינו הפה, עכשיו ואז של הכול. היינו זכר ונקבה. היינו הרע והיינו הטוב. שתינו היינו הקורבנות ושתינו היינו הנבזים. כך התחברנו את ואני הרבה פעמים בעבר. כל פעם הביאה את ההזדמנות המושלמת לאותו זמן לחוות את ההתנסות של מי שאנחנו באמת. וכך" הנשמה הידידותית הסבירה קצת בהרחבה, "אני אבוא אל תוך חייך הבאים ואהיה 'הרעה' בפעם זו. אעשה משהו באמת נורא ואז תוכלי לחוות את עצמך כאחד שסולח".
"אבל מה את תעשי" הנשמה הקטנה שאלה קצת עצבנית, "שיהיה כל-כך נורא?"
"הו" ענתה הנשמה הידידותית בקריצה, "נחשוב על משהו". ואז נראה היה כי הנשמה הידידותית הפכה להיות רצינית ואמרה בקול שקט, "את צודקת לגבי דבר אחד, את יודעת".
"מה הדבר?" הנשמה הקטנה רצתה לדעת.
"אני אצטרך להאט את הויברציות שלי ולהפוך להיות כבדה מאוד כדי לעשות את הדבר הלא נחמד הזה, לכן אני רוצה לבקש ממך טובה קטנה, בתמורה".
"הו, כל דבר, כל דבר!" אמרה הנשמה הקטנה והחלה לרקוד ולשיר, "אני אוכל לסלוח, אני אוכל לסלוח, אני אוכל לסלוח!" ואז הנשמה הקטנה ראתה שהנשמה הידידותית נשארה מאוד שקטה. "מהו הדבר?" הנשמה הקטנה שאלה. "מה אוכל לעשות למענך? את מלאך כזה שאת מוכנה לעשות זאת עבורי!"
"בוודאי שהנשמה הידידותית הזו היא מלאך!" אלוהים התערב, "כולם מלאכים! תמיד זכרי: שלחתי אלייך רק מלאכים".
וכך הנשמה הקטנה רצתה יותר מתמיד להיענות לבקשתה של הנשמה הידידותית. "מה אוכל לעשות למענך?" הנשמה הקטנה שאלה שוב.

" ברגע שאפגע בך ואייסר אותך", הנשמה הידידותית ענתה, "ברגע שאעשה לך את הגרוע ביותר שיכולת לדמיין – באותו הרגע..."
"כן?" הנשמה הקטנה התערבה, "כן . . .?"
הנשמה הידידותית נהייתה שקטה יותר "זכרי מי אני באמת".
"הו אני אזכור" ענתה הנשמה הקטנה, אני מבטיחה! אני תמיד אזכור אותך כפי שאני רואה אותך ממש כאן ועכשיו!".
"טוב", אמרה הנשמה הידידותית, "משום שתביני, אני אעמיד פנים כל-כך חזק שאשכח את עצמי ואם לא תזכרי אותי כמי שאני באמת, ייתכן ולא אוכל להיזכר לזמן ארוך מאוד ואם אשכח מי אני, את עלולה לשכוח מי את באמת ושתינו נהיה אבודות ואז נזדקק לנשמה אחרת שתבוא על-מנת להזכיר לשתינו מי אנחנו".
"אנחנו לא נזדקק!" הנשמה הקטנה הבטיחה שוב. אני אזכור אותך! ואודה לך על מה שהבאת לי, את המתנה הזאת - את ההזדמנות לחוות את עצמי כמי שאני".
וכך ההסכם נעשה והנשמה הקטנה נכנסה לחיים החדשים, נרגשת להיות האור, שהיה מאוד מיוחד. ונרגשת להיות חלק מהמיוחד הנקרא - סלחנות.
והנשמה הקטנה צפתה בחשש לחוות את עצמה כסלחנית, ולהודות על כל דבר שנשמה אחרת אפשרה. ובכל הרגעים בחיים חדשים אלו בכל פעם שהופיע נשמה חדשה, בין אם נשמה זו הביאה אתה שמחה או צער - במיוחד אם נשמה זו הביאה צער הנשמה הקטנה חשבה על מה שאלוהים אמר, "זכרי תמיד" אלוהים חייך "שלחתי אלייך רק מלאכים".

וכרגיל, אינך מתייחסת אלא לטפל. לפחות אינך מרבה בסיסמאות של יראי רקיע

אפרתי, אפילו לא הבנת את הציניות שלי בחילוף מזוזות במשקופים. מאכזב

בוודאי שיש דתיים חכמים. השאלה למה אנו מתכוונים החכמים. כך למשל יכולתיי לרכוש הבנה במדעים המדויקים לוקות עד מאוד. לפיכך, בנקל יהיה ניתן לאתר דתיים רבים ש'חכמים' ממני בעניין זה. ובכלל, ברחבי העולם יש מאות אלפי אנשים דתיים אם לא מיליונים, שמאמינים באלים שונים ומבצעים פולחנים שונים, שיש להם מנת משכל גבוהה משלי (ואפילו גבוהה משל מחשבות...). במילים אחרות, לדת אין ענין עם שכל כי אם ברגש. ורוב בני האדם שגדלו כדתיים אינם מסוגלים לנתק את עצמם מהיבטים האמוציונאליים שנספגו ונטמעו בהם.

חוקר יקר, מזוזה היא מילה נרדפת למשקוף בעברית יפה. מזוזה היא גם הקלף שעליו כותבים כל מיני דברי הבל, לדעתך, ששומרים עלינו, לדעתי.
פפריקה לא טעתה. וכחוקר משכיל של כתבים ישנים, הייתי מצפה שתדע שמזוזה היא משקוף.
מזוזה

1.

מגילת קלף הנמצאת בתוך תיבה קטנה שמחוברת למשקוף הדלת הימני בכל בית יהודי. במזוזה כתובות פרשת 'שמע' ופרשת 'והיה אם שמוע' מהתורה, ויהודים מאמינים נוהגים לנשקה בכניסה אל החדר וביציאה ממנו


2.

המשקוף הצידי בדלת

מתוך מילון עברי עברי.
אללי!!! בכל בית יהודי! נורא ואיום. צריך לשנות את המילון או את המצב.

אפרתי ופפריקה, פחדניות שמים חמודות של אלוקים (פחדניות על שום מה? על שום שיראות הן מלכתוב יהוה - בווו...) אני אכן חוקר. אמנם, אני חוקר יותר את הטקסטים שהשאירו אחריהם חוגים שונים שהרכיבו את מה שייהפך לימים המקרא. אבל בהכשרתי אני גם אנתרופולוג, וממחקרי שדה וראיונות שקיימתי עם דתיים, ממגוון רקעים ומידעים, למדתי שהיהדות גם היא ברמת הפרקטיקה לא פחות חומרית מהרבה דתות אחרות. למעשה, למרבה האירוניה, האיסלם הוא הדת המונותאיסטית הפחות חומרית מכולן (מובילה ובגדול, הנצרות). כך שבמידה מסוימת אני 'ראוי' לתואר חוקר מנשקי משקופים (לא מזוזות כמו שפפריקה כתבה).

לא קורא בים ברצינות,כמובן שצריך להאמין שאפשר להגיע לירח,אבל אחרי זה צריך לגשת ולבנות חללית שתוכל להגיע לשם,אי אפשר פשוט להסתגר בתוך כפסולה הומאופתית, או תיבת פיראטים מעץ עם מפה אסטרולוגית ולהאמין שזה יגיע מעצמו לירח,לא משנה כמה חזק תאמין זה לא יקרה.

אפקט פלצבו הוא כשמישהו משייך את התופעה או האירוע שקרה (או במקרה של חולה לשיפור במצבו-לתרופה שלקח)ישר אחרי פעולה שהוא עשה-לפעולה שלו, למרות שאין קשר ביניהם.
זה כשל לוגי אחריו לכן בגללו,או "פוסט הוק ארגו פרופטר".

פפריקה, נסחפנו קצת. בוודאי שיש דתיים אינטליגנטיים באותה רמה שיש חילוניים סכלים גמורים. מאחר ואני מניח שלא קראת את הספר, כך גם לא תביני מהיכן באים הטיעונים המדהימים מאוד נגד נזקי הדת הנוראיים.

איזה מזל שיש לנו חילונים נאורים והומניים כמו פליריה.

אוי, לא שמתי לב איך פליריה עבר מוטציה והפך לחוקר מנשקי מזוזות. האם זה שלב התפתחותי שקשור לתורת דרווין, או שזה שלב חוץ כלשהו.
כל זמן שלא תוכיח לי שאף אחד לא ברא את התא שממנו התפתח הקוף שממנו התפתחו כל האתאיסטים, נמשיך אנחנו המאמינים להאמין כי אנו יצירי אלוקים ובא לציון גואל.

ולי יש תחושה (שמטרידה אותי כבר שבוע) שהיה אפשר לתת קצת יותר קרדיט לאינטליגנציה שלנו. מחשבות, אתה לא מכיר אף דתי אינטליגנטי? אני מכירה לא מעט כאלה. האמנם האמונה כל כך קלה להפרכה? הם בטח אף פעם לא חשבו על זה, נכון? אין ספק, אדם מקיים מצוות כל חייו רק מפני שאף פעם לא ניסה להדליק אור בשבת ולבדוק אם יש ברק או אין. אומץ, זה כל מה שצריך, ופתיחות וחכמה. אבל לדתיים יש מוח מותש משטויות וכל תבונתם כבר עפה מזמן.
פליריה, כנ"ל. את רמת הטיעונים שלך מתבגרים דתיים זונחים מאחוריהם בגיל 15. גיל מעצבן להיתקע בו, רק אומרת.

ואפרתי, יש לי תחושה שכקוראת ספרים אינטליגנטית ובעלת חוש ביקורת, לא היית מקבלת בסוגיות אחרות רמת הטיעונים המעגליים מהרמה שאת מנפיקה כאן, עוד את מחרפת את נפשך לשם יהוה

בסדר, בסדר, נכנעתי. יש יהוה והוא מלך מלכי המלכים, כפרה עליו, נשמה. יאללה, ניגש למשקוף הקרוב להרביץ בוסה ומהיום אני פחדן שמים

אם הייתי מוגלי גם לא הייתי קוראת ספר, חברה בסימניה, אוכלת בסכין ומזלג ומתחתנת. אבל גם לא הייתי פחדנית שמיים. אח... איזו החמצה.

Lol אלון, הרסת
״מחשבות אהובי היקר, מכמל ליבי, פסוס חיי...״
מחשבות: קודם כל, לא שמים רווח לפני פיסוק! ושתיים, לא רושמים מכמל, אם כי מחמל
ופסוס? זה אמור להיות פשוש, צריך להטיס את הכתיבה שלך מהעיניים!

( מחשבות, נא לא להעלב, הכול נאמר בהומור, זה פשוט התבקש.)

יש עוד הרבה אמיתות שהם לעולם לא היו מגלים. כולי קנאה בויקטור מאוורון.

אם אפרתי ושאר המאמינים היו כמו מוגלי, עוללים שגודלו ע"י זאבים, הם לא היו פחדני שמים כי אף אחד לא היה מספר להם שיש אלהים.

אתה בטח מהאנשים שמתקנים שגיאות במכתבי אהבה

וואי ואי מה זה זה???? חחחחחחח..

וואלה אלון, צודק. רק שאין ברי, כי אם בני.

אלון, לא נשארו לי כבר נקודות במאגר כדי להעניק לך מספיק על התגובה הזאת. פאנאטיות מכל הכיוונים, הפוליטיים והדתיים והאתאיסטים, מפחידים אותי נורא.
אני מתנפצת לרסיסים מול קיר הדוגמטיות.
ואתה מקבל ממני את כתר הסובלנות והפתיחות המחשבתית בסימניה.
חלק מהתכונה הזאת נובעת מהעובדה הפשוטה, שאתה מכיר סביבך כל כך הרבה סוגים של בני אדם. מי שמכיר רק את הסוג שלו, ולא חשוב אם הוא אתאיסט או דתי, קשה לו לפתוח את מוחו ואת לבו.

תראה, בנית לך כאן איזשהו סוג של פרסונה באתר, ואתה מתחזק אותה באדיקות מעוררת השתאות. אתה פסקני, חד משמעי, ולא נראה שאתה מותיר חלילה איזה חריץ של ספק בדעותיך. מה שאתה חושב, נחקק בסלע ונשאר שם. אין אלוהים? אז פשוט אין, ולא יכול להיות. הדת היא הרוצח הגדול עלי אדמות? כך הוא ואין אחרת. ג'וג'ו מויס הוא פיסת צואה? למורקמי יש רק שני ספרים? לאוסטר גם? מקיואן כנ"ל? גוטפרוינד הוא סופר של ספר אחד? זהו. זה מה יש. עובדה, חותכת, עצומה, המתמשכת מקצה העולם ועד קצהו, כחומה בצורה נגד כל דעה שונה או סותרת. מי יעז לטפס?
אז לפעמים זה חינני, משעשע, ואפילו תואם לדעותיי פה ושם. גם הפסקנות שלך מעוררת הערכה באופן כללי. והביקורות שלך הם לפעמים יהלומים בבוץ, וגם את הביקורת הזאת אהבתי. אבל אם לא, קשה להתווכח כשמישהו כל כך משוכנע מראש. ולמה בכלל להתווכח? הרי אף פעם אף אחד לא שינה את דעתו בגלל וויכוח ווירטואלי.
אני אדם חילוני, וגדלתי בבית דתי, ומשפחתי הרחבה משתרעת על מנעד דתיים-לייט-עד-חרדים-תחת. אבל בכל הנוגע לאלוהים, או לג'וג'ו מויס (לא קראתי), או לספריו האחרים של גוטפרוינד, אני באופן אישי מעדיף לומר שאולי, ייתכן, ומדובר בדעה שלי, וייתכן שאני לא צודק במאה אחוזים עגולים. ואתה יודע מה אומרים על דעות.
חלק ניכר מחבריי הקרובים הם אתאיסטים. אני מוצא שדעותיהם, לרוב, מסונוורות מאי-האמונה המוחלטת שלהם עד כדי כך שאינם מוכנים בכלל לשקול שמחשבותיהם האנינות אינן אמת מוחלטת ויסודית, ומה זה אם לא דוגמטיות? "אלוהים יכול לברוא אבן שאינו מסוגל להרים?" הם מדקלמים בשחוק לעומת ברי פלוגתא דתיים, וממשיכים להאמין באלוהי העבודה, הכסף, הכבוד, זאוס, או מפלצת הספגטי המעופפת. כי אלוהים הוא לכל היותר סוג של חבר דמיוני, רצחני במיוחד.

חבר דתי אמר לי פעם משהו שנשמע לי נבון מאוד, כששאלתי אותו למה שלאלוהים יהיה אכפת אם מישהו נוסע בשבת. "אלוהים," הוא אמר, "הוא משקפי השמש שבני האדם הניחו על עיניהם כדי שלא להביט באלוהים בעיניים חשופות."

אלון, יש לך מנה לומר דברים שלכאורה נשמעים מאוד אמתיים, אבל הם בעצם התחכמות.

אלון, איזה מזל שמחשבות לא רוצה להשמיד את היהודים הדתיים. ניצלנו.

"את המוסלמים הייתי משמיד". והדתות הן אלה שרצחניות

נראה שיש מידה של צדק בדבריך. נסתרות דרכי האל.

בטח שיש אלהים - מי איפשר את מותם של שלושת הפעוטות אתמול במעונות שונים, ומי מאפשר את מותם של פעוטות שנשכחים ע"י הוריהם ברכבים לוהטים ומתייבשים למוות? זה אפשרי רק בעזרתו של יהוה החנון והרחום

באופן מעניין, גם אני מאוד אוהבת קתדרלות וכנסיות. מטיל יראה זה הביטוי המדויק וזה מדהים בכל פעם מחדש.

אחד מספרי המופת המעוררים מחשבה
ספר שאני מציע לידידי הדתיים לקרוא. מי שמאמין שהוא מאמין, צריך לבחון את אמונתו תוך כדי קריאה בספר הזה. ספר חובה. ונראה לי שגם אצלך הוא עורר הרבה חשיבה והתלבטות...

אושר צריך להיות מהסיבות הנכונות? אם אני מוצאת משמעות בחיים (לאו דווקא דרך הדת) ואתה לא, בשורה התחתונה אני מאושרת ואתה לא. אז מי פה יוצא נשכר?

לגבי הקהילות הדתיות - מה שאפרתי אמרה.

ברור שהאדם ברא את האלוהים. כוהני הדת הרי פיתחו את זה לבנקים. מה שכן, הכניסה הראשונה לנוטרדאם כמעט וגרמה לי להתנצר. השירה, התפילה, המבנה מטיל היראה - ככה בונים דת. ובאמת, די בזה. מהיהדות הייתי לוקח יום אחד בחודש וקורא לו יום כיפור, להליכה על הכביש והשקט, מהנצרות את הקתדרלות ואת המוסלמים הייתי משמיד.

אולי את מספיק מוכשרת כדי לברוא אותו. אני לא הייתי יודעת מאיפה להתחיל.

אפרתי, או לחילופין להתחיל להאמין שהאדם ברא את האלוהים ולכן אין כזה דבר מילה אסורה.

תודה, צב!

אכן, התגובות עושות את הטון.

אפרתי, גדול!

אספנית, התקרה לא נפלה עליך? ברק ואש לא שרפו אותך? אז אני במקומך הייתי מתחילה להאמין בניסים.

ועכשיו, אחרי שקראתי את התגובות (שזה תמיד החלק הכי מהנה), רק אספר שאני הבנתי כבר שאני אתאיסטית כשבכיתה ג' אמרו לנו שאסור להגיד יהוה, ואני ניסיתי בכל זאת לומר אותו די הרבה פעמים, רק כדי לראות מה קורה. לא קרה כלום.

תודה על הסקירה, גם אני אתאיסטית אדוקה, קניתי את הספר לפני כמה חודשים ועדיין לא קראתי.

תתפלא. תוחלת החיים אצל אנשים דתיים גבוהה יותר וזה התפרסם במחקר לפני כמה חודשים. למרות שחלקם, לפחות בקרב החרדים, נחשבים לאוכלוסיה סוציו-אקונומית נמוכה על פי מדדים מערביים (לא באינטלקט ולא בלמידה). והחוקרים אומרים שזה מפני שלאנשים דתיים יש הון חברתי וקהילתי, שהוא חשוב מכסף, וכן בגלל האמונה.
http://www.mako.co.il/health-news/researches/Article-1850c76f14cf451006.htm

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/012/897.html

http://www.themarker.com/news/1.2804805

וזה בדוק מדעית? זה אושר מהסיבות הנכונות, או סתם רמיה עצמית?

ככלל, אנשים דתיים מאושרים יותר מאשר אתאיסטים. ה' הוא עמוד תווך נוסף ובמיוחד בעיתות מצוקה.

אמרת דברים ברורים. מנגד, הספר עונה לרוב טענותיך בבהירות רבה. דת, כך או אחרת, אינה דבר רצוי.

ביקורת זחוחה שמעידה על צרות עין בערך ברמה של זו שאתה מייחס לדתיים באשר הם, וחורה לי כאדם מאמין. ברשותך, אתייחס למס' נקודות שעלו.

* "לא נעשה ניסיון קל שבקלים להכניס למוחות הרכים את עניין הספק, השאלה, החקירה."

מטבע הדברים, כל הורה רוצה שילדיו ילכו בדרכו ולכן לא יפעל בצורה יזומה לעודד אותם להטיל בה ספק - וזה בסדר גמור. לא הייתי מצפה מאדם דתי לעודד את בנו לפקפק באמיתות הדת בדיוק כמו שלא הייתי מצפה מאדם כמוך לעודד את בנו לחקור את האפשרות בדבר קיומו של אלוקים.

יש להורים זכות מלאה לחנך את הילדים שלהם לערכים ולדרך חיים כפי שהם רואים לנכון, מה גם שהם חשופים בתכיפות לדעות אחרות ובראש ובראשונה במדיה (להוציא מגזרים חרדים מסוימים). וספציפית לגבי עניין הדת: יש הרבה דתיים שחווים בתקופה מסוימת בחייהם משבר אמונה, בעיקר, לעניות דעתי, עקב העובדה שה' מהווה חלק כל כך אינטגרלי מהחיים שלהם. זה תהליך נפשי שיכול להטות את המאזניים לכאן או לכאן, ואם לפניו עוד יכולת לטעון שהאמונה של אותו אדם עיוורת ונובעת באופן אבסולוטי משטיפת מוח שהזריקו לו מגיל אפס - לא עוד.

* "מדוע, מתפלא דוקינס, המתקהלים סביב שכיב מרע, מתפללים לעיכוב מותו ולמעשה מעכבים את הליכתו לגן עדן? האם באחורי מוחם המותש משטויות, הם איכשהו מבינים שמוות זה עניין סופי, שום פרס לא מחכה בסוף השביל הלבן המואר, ולכן כדאי לעכב את המוות? "

ניסיון מאולץ למצוא חורים וסתירות בדרכם של מאמינים... מוות פירושו פרידה סופית ומוחלטת מאדם אהוב, דבר שאף אחד לא רוצה לעבור.

* "אין ההיפך מאמונה פירושו נאורות, קידמה, הומניזם, שוויון בין המינים, רמת מוסר אישי גבוהה יותר ושאר מידות תרומיות?"

מכל דת אפשר להפיק את הטוב או הרע. העניין לאיפה בוחרים לקחת אותה הוא אינדיבידואלי ולכן הניסיון להעיד על המוסר "המעוות" של הדת ע"פ טענות מפוקפקות כמו "הגורם מס' אחד במלחמות הוא הדת" או שבמגזרים דתיים יש אחוז פשיעה גבוה יותר אינו רלוונטי. זאת בהתעלם מבעיית האמינות החמורה שבה לוקות ההצהרות האלה.

לגבי עניין השוויון בין המינים שהזכרת בחצי פה - לטעמי, במגזרים דתיים מכבדים את האישה יותר מאשר אצל בעולם החילוני שבו גופה של האישה הוא הפקר. הרבה בנות שצורכות את העירום הנשי במדיה ובשלטי חוצות מתחנכות להציג את הגוף שלהן לראווה... זו כמובן זכותן המלאה, אבל אם הייתי אם לבנות מן הסתם שלא הייתי רוצה את זה בשבילן.

ולסיכום: משנכנסת היוהרה, עפה לה חירות המחשבה.

אני לא רוצה לגנוב לגלית (שוב) את הזכויות השמורות

מה שאלון

אלון, דוז פואה.

אני מניח שאצל דתיים ואתאיסטים כאחד, אחוז האנשים הליברלים, הפתוחים והשכלתניים הוא זהה בתכלית. וכך גם אחוז האנשים הדוגמטיים, הסגורים שבטוחים שיש להם מונופול על הצדק והחוכמה עלי אדמות.

לא. האמת, רק לך... לא דת מביאה לשנאה ולמלחמה, אנשים מביאים לשנאה ולמלחמה

בטח בהכרח. הרי המצווה הכי גדולה ביהדות היא רצוח תרצח ולא אחד משלושה יהרג ובל יעבור. אדם צריך להיהרג ולא לרצוח מישהו אחר.

אפרתי, למה לפרש הכל לשלילה? לחיים אין ערך ולכן חובה להעבירם בסבבה יחד עם שאר האנושות.
דת מביאה בהכרח שפיכות דמים ושנאה.

אתה ניהיליסט אקטיבי והאמירה: בואו נהנה מהחיים כי ממילא אין כלום אחריהם, זו אמירה שמובילה לדרך שהיא ההיפך מהומניזם.

כמו נתי, אבל מה אומר ומה אדבר מול הידע האינסופי שלך, מחשבות.

מדע ואמונה לא הולכים יחדיו וזה בהחלט לא מוסיף כבוד למדענים.

מחשבות, יש מספיק מדענים דתיים, ביניהם גם פיזיקאים גדולים וביולוגים... כך שהתהייה שלך האם הם אמיתיים, אמנם תואמת את רוח הדברים שלך, אבל לא מוסיפה לך כבוד.
http://www.haaretz.co.il/magazine/obit/.premium-1.2717548

http://web.archive.org/web/20071011091912/www.academy.ac.il//bioethics/hebrew/articles/Neher02rev.htm

אני רואה ששוב התיחסו אלי... אז ככה... מי שלא מאמין שהוא יכול גם לא ינסה ולעולם לא יצליח... ומי שלא מאמין שהוא בן חורין לעולם ישאר עבד...האמונה שאפשר להנחית חללית עם בני אדם על הירח היא זו שפיתחה את המדע שיאפשר זאת...את כל החיים שלך אתה מבסס על "אמונות"...

שאולי, הטיעון שלך רווח, אבל לא תופס. כל אם נצמד לאמת שלו, אליבא דאדלר הפסיכולוג הנודע. מנגד, גם אם אני קצת חילוני פונדמנטליסט, אני לא קם בבוקר ומרסס עם נשק אנשים.

ליאור, נאה אמרת ויפה כתבת. אני כמובן צריך להביע את אכזבתי מכך שלא יותר נכנסו לדיון והביעו דעתם. הרוב פשוט חלפו ובשתיקה מפוחדת אפילו לא הסתכלו מתוך סקרנות מה יש שם בסקירה על הספר.

קבל עתידות: על מילים כמו שכתבת בביקורת שלך אתה מועמד לעונש הכולל סנקציות גופניות טרמינליות בישראל של עוד שני עשורים.
זאת ועוד - לכל מי שזקוק להוכחה על מה שקורה כשחיים תוך אמונה בכח עליון, צריך רק להביט על המדינות השכנות לנו. אין באסלאם הגדרה של חילוני וכל מוסלמי הוא דתי מעצם הגדרתו כמוסלמי. זה מה שקורה כשחיים מתוך אמונה באל עליון - מלחמה כדרך חיים, עוני כדרך חיים ובאופן כללי קיום אומלל כדרך חיים. שמח לראות שנותרו כמה בודדים שעדיין מוכנים לומר את הדברים הברורים בקול רם, ולא נבהלים מעדת הרפש האלוהי שקיימת במדינה הזו שלא לדבר על שגשוגה כאן באתר.
אלוהים הומצא על ידי בני האדם כאשר היו במדרגת קופים. מחריד להיווכח שגם במאה ה-21 יש במין האנושי כזו חולשה מנטלית התולה את הקיום האנושי בישות שכדי לרצות אותה יש ללקק חתיכות פלסטיק הקבועות על זוויות הדלתות (דת הבית) או להרוג אנשים אחרים (דת האסלאם) או לקחת תינוקות ולשפוך עליהם מים (דת הנצרות).
דת - כל דת - היא הקללה הגדולה ביותר שנפלה על האנושות. היא אם הגזענות, המלחמה ושאר מרעין בישין.

הדבר היחיד שזה מוכיח שאנשים מאמינים במה שהם רוצים להאמין.
עובדה שזה פועל רק על סימפטומים,אנשים משייכים תופעות לפעולות שהם עשו למרות שאין קשר ביניהם.
ממליץ לך על הקטע הזה,אזהרת הומור שחור לא לכל אחד.
http://www.dailymotion.com/video/x352abl

בהחלט מוכיח שאמונה עוזרת, האמונה בכוחה של התרופה. אם החולה יודע שזה פלצבו, (אינבו, בעברית) אזי זה כבר לא יעבוד.

פלצבו מוכיח שהאמונה עוזרת? זה הדבר הכי מצחיק ששמעתי. בסליחה מכבודך,אבל פלסבו זה מאה אחוז תופעה פסיכולוגית.
דרך אגב יופי של ביקורת.

בקיצור, קרא את הספר והפוך לאדם נאור. עכשיו אתה לא.

יש גופים מסויימים באיסלאם שהם רצחניים. אבל לא האיסלאם כדת. כמו שהיהדות היא דת שוחרת שלום כדת, או הנצרות. יש אנשים הזויים שלוקחים את הדת למקומות הזויים.

הכסף עצמו גם לא. אבל אנשים תאווים לכסף, ויש כאלה שמוכנים לרצוח אחד את השני בשביל זה.

הכסף עצמו? אתה בטוח? האסלאם לא רצחני?

אבל כסף כן גורם למוות. הוא מסכסך בין אנשים.

לא סיימתי מה שהוא אמר. הוא טען, שאנשים ''מאמינים'' בפיסות נייר וחתיכות מתכת והאמון שלם מלא. הנה דת הכסף.

ואתה, מחשבות, זקן עד כאב.
מחשבות - סתרת את עצמך כאן! אם אתה כותב שיובל נח הררי רואה בכסף דת אמיתית (ואני מניח שאתה מסכים איתו, אחרת לא היית נוקב בשמו), אז אתה אמור לשנוא את הכסף, בדיוק כשם שאתה שונא את הדת! כלומר, סתרת את עצמך כאן כשאמרת שכסף לא גורם לשום מוות. כי אם כסף זה דת אמיתית, ודת אמיתית גורמת למוות, אז למה שהכסף לא יגרום?

זשל''ב, אתה צעיר עד כאב. כסף לא גורם לשום מוות. יובל נוח הררי רואה בכסף דת אמיתית.

נקודה למחשבות: כסף גורם להרבה מיקרי מוות. בין אם זה בגלל שיש אנשים עניים בעולם שמתים מרעב בגלל שאין להם את הכסף, ובין אם כאלה שרבים על כסף ומוכנים להרוג בני אדם אחרים בשביל אותו כסף.
לא ראיתי אותך פוצה פה נגד הכסף.

צריך אלטרנטיבה? הומניזם, שוויון בין המינים, מוסר אישי גבוה, חוקי מדינה נאורים...

דוקינס תוקף את האי-רציונליות של הדת. החלופה - החילוניות - אינה יותר רציונלית. ולפני שתגיד הומניזם ונאורות... אנחנו כבר לא שורפים מכשפות.

ממליץ מאוד לאנשים עם ראש פתוח
http://cafe.themarker.com/post/754930/

תודה, רץ.

סקירה מרהיבה

החילונות אמורה להיות עקבית? היא הרי לא סט של חוקים וציוויים.

יפה אמרת. ולאור התגובות פה, החילוניוּת (ככלל) לא נראית יותר עקבית או רציונלית מהדת בשום צורה.

זשל''ב, אתה בלופ.

זוכר שאמרתי שכוח עליון יכול להיות בעצם כל דבר? אז, בין היתר, הוא יכול להיות גם כוח שבטבע.

אין כוח עליון. יש כוחות בטבע ודי בהם. כוח עליון זה עניין די ילדותי.

כוח עליון לא חייב להיות משהו דתי, בלתי סביר, לא הגיוני, אגדה אורבנית, או איך שלא תקרא לזה. כוח עליון הוא משהו. פשוט משהו, שלא ניתן לדעת מהו (ניתן רק לשער) שיצר את העולם הזה.
אני לא מתעסק הרבה בשאלה הזו, כמוך, וגם אני חושב שבשורה התחתונה לחיים אין הרבה משמעות, ולא צריך להתפלסף כל כך הרבה, כי זה ממילא נושא שאין בו צודק ולא צודק - זה כמו להתווכח שעות רבות על אומנות, ועל איזה ציור יותר יפה (זו שאלה של טעם, ועל טעם וריח אין להתווכח, והיופי בעיני המתבונן), אבל זה לא אומר שצריך לשלול את הדת ואת אלוהים (כי, כמו שאמרתי, אין מה להתווכח על זה. הכל יכול להיות נכון, והכל יכול להיות גם ממש לא.)

האם יש לזה חשיבות? הרי אלוהים לא באמת יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים. אלה טיעונים לא אינטליגנטיים, שכבר לא משתמשים בהם. עצם המושג כוח עליון אינו טומן בתוכו מחשבה מעמיקה במיוחד, מכסימום אגדה אורבנית.

קראתי פה איפשהו בתגובות שמישהו אמר שמדענים מאמינים בכוח העליון הזה, הם פשוט לא מוצאים לו הסבר עדיין. אפשר לומר שהכוח העליון הזה הוא המפץ הגדול. או, יותר נכון, מי שברא את המפץ הגדול... האם לזה יש לך תשובה?

שאולי, תקדים תקדים, אבל האמנתי שארים את הגג והנה הרוב משתפנים ופוחדים להודות מה מניע אותם. מה כל כך קשה להודות שהחיים חסרי משמעות ולכן עשו אהבה ולא מלחמה? חשבתי שרבים יתרמו את שני הסניפים שלהם לבניין בית המקדש... סתם סתם.

זשל''ב, מדענים מאמינים בכח עליון? מדענים אמתיים? אני לא דתי ולא בעל דת. מזכירים אותי אחרי עבודה קשה שלי, סיזיפית ממש, ולא לגמרי נטולת הנאה.
אין כוח עליון. הרי ה''דת'' פועלת על כולם, כל הזמן ובכל שווה. בינגו! כוח המשיכה. אופס, אבל זה כוח תחתון...

מחשבות - אתה בעצמך שייך לדת. דת שאתה, בכבודך ובעצמך הקמת, ושקוראים לה "דת המחשבות". עובדה, כולם כאן באתר התחילו פתאום לסגוד לך, מזכירים בביקורות שלהם את השם שלך פעמים לא מעטות (במיוחד בביקורות על ספרים של ג'וג'ו מויס, אבל לא רק). בקיצור, אתה סותר את עצמך.

ולעניין האמונה - אני לא חושב שיש דבר כזה צודק ולא צודק. זכותך לא להאמין (גם אני לא מאמין, אם כי, כמו המדענים, גם אני מאמין שיש אולי איזה כוח עליון שהמדע והרציונל עדיין לא מצאו לו הסבר אפשרי) וזכותך גם להיות כל כך אנטי נגד דת האיסלאם (למרות שאני ממש לא כזה, ואפשר לומר שהזדעזעתי כשדונלד טראמפ ה*** הזה עשה את כל ההחלטות השערורתיות שלו בנוגע למוסלמים ומכסיקנים ושאר בני מיעוטים).

בקיצור, ביקורת בלתי סבירה, אבל מנוסחת וכתובה לעילא. חצי לייק.

טיעון שווה ערך ל"אין יהודים אין פיגועים".

פפריקה, נתחיל מזה שהקומוניזם ניסה להיות אנטי-דתי ומכאן הרצחנות. אם לא היתה דת?

תודה, גבריאלה.

הקומוניזם, בסין ובבריה"מ, רצח יותר אנשים מכל הדתות ביחד. לזה התכוונתי.
אז הקומוניזם הוא דת בעיניך, פליריה? אתה פשוט לא מבין את מהות הדת. דת לעולם לא תכפה שום דבר על אף אחד, ולעולם לא תטען דבר שאינו אמת.

(יעל, אני לא מתווכחת אם יש אלוהים. רק מתקוממת נגד האמירה "הגורם מספר אחד למלחמות הוא הדת".)

כאדם דתי אני לא מסכימה ולו עם מילה אחת שכתבת, אבל אתה כותב נפלא.

תודה, יונתן.

תודה, יונתן.

מצטרף למשבחים. כתיבה מעולה.

תודה, חני.

מרתקת הסקירה וכן סיפורך האישי ! לרוב בשם הדת פורצות מלחמות עקובות מדם. לעיתים האמונה מפרידה ומפצלת בין אחים,עמים...
הדברים שאנשים שעושים בשם הדת והאמונה חוצה תרבויות וגזעים מאז ומעולם.כחילונית נראה לי שאם רוח בוראת חומר ולא להפך אזיי מבחינה רעיונית רוח בראה בני אדם.מבחינתי בכל מקום שאהבה שוכנת שם יש אלוהות...

תודה, מלכה.

האמת כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=ZUPP10SvO3g

יש אלוהים, וקוראים לו מחשבות. ביקורת מבריקה!

הלל, תודה.

חגית, אכן, מי שגר בפריז זה רגיל לו. פעם הבאתי תמונה של ברווז שצילמתי בבריכה שלצד הפירמידה של הלובר ותהיתי האם הברווז מבין היכן הוא חי.

נתי, צודקת מאין כמוך והתפלאתי למה זה נשמע לי זר. מקבל באהבה ללא דת את התיקון.

לחיים הרי אין כלל משמעות ולכן צריך להעביר אותם בסבבה. דת זה ממש לא לעביר בסבבה מצב שמראש הוא נוקשה, מעיק ומתיש כמו דת.

אגב זה פלצבו ולא פלסבו אם כבר בתיקונים עסקינן http://hebrew-academy.org.il/2012/11/04/%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA/

ודבר נוסף מחשבות- אם היית גר בעיר עם מטרו (פריז) אז:
1. לא היינו מכירים אותך.
2. היו לך חלומות אחרים.....אולי, לגור בארץ הקודש.

מחשבות, ו- F. Pulp אני מסכימה עם האמירות האחרונות שלכם.

מחשבות, אני מנסה להבין את עמדתך לעומק- האם אתה חושב שאנשים על פני כדור הארץ, ללא שום אמונה בכלל, ובשום דת, הם הם שהיו הופכים את החיים של כולם לטובים יותר?
אם כך, זה כמובן, מצב לא מעשי...אתה יודע?

ופגישה- זה תמיד טוב.
https://simania.co.il/group.php?groupId=2246

חברים יקרים, לאור התלהטות היצרים כאן,רציתי להביע את דעתי בעניין. הבעיה של דת היא (בעיקר) כי היא מגדירה לאדם כיצד להתנהל ולחשוב במגוון תחומים באופן קרוב לאבסולוטי.במקביל ניתן להגמישה בהתאם לאינטרסים העומדים על הפרק באותו הזמן ולהכשיר לא מעט זוועות(אם כי יש הבדלים מסוימים בין דתות). עם זאת,אדם ששומר על דתו באופן מתון ופרטי וזה לא משנה את יחסו לשונה ממנו, לא אמור גם הוא להפריע לאף אחד.הפלונטר הוא, שהרבה פעמים, ברגע שאימצת את הדת לחיקך,אתה רואה את העולם דרך משקפיים מסוימות.
מצד שני אידאולוגיות,גם כאלה השוללות את קיום האל נוטות בעצמן להפוך להרסניות לא פחות.גם אטאיזם מטיף ולוחמני הוא סוג של דת.
באשר לקיום האל/כוח עליון, הרי שלא מדובר בשאלה מדעית כלל ועיקר,אלא של אמונה אישית ולכן בשאלה זו הויכוח הוא סתמי.

גם הסקירה וגם הדיון שהיא עוררה אחריה - תענוג.

העניין הוא, שכשמגיעה האמונה, לא, לא התבונה, הדלתות של ההקשבה נטרקות.

פליריה, שא ברכה.

הסיכומים שלי, לא טובים (?) והכל בעיני המתבונן.
סליחה, אך אני לא כועסת.

פגישה זה תמיד טוב. לא שהייתי רוצה להתחלף עם מישהו אחר, אבל לגור בעיר עם מטרו - פריז.

מחשבות- כל הדיון הזה, שווה פגישה.

וצרות- יש לכל עם.
לא נראה לי שהיית רוצה להתחלף עם אף אחד. (מעם אחר)

חגית, כפי שלך התאפשר רק כעת להצטרף, כך עליי לפרוש לענייני דיומא. אז לא צריך לכעוס כי זה מוביל אותך לסיכומים לא טובים.

פליריה- מי אמר שאני לוקחת אותם ברצינות?
אבל אני חיה במציאות הזו. כך העולם, יש המאמינים באלוהים, ויש המאמינים באבנים. אני אישה חילונית.

ברור שהציפורים היו ממשיכות לצייץ והשמש הייתה ממשיכה לזרוח, אולם כל היהודים היו כעת בסה"כ הופכים להיות נוצרים, במקרה הטוב. ואז מה? היו מאמינים במשהו אחר.

זול מדי. אני רוצה לראות כאן דם. והרבה.

מדוע תגובה אחרונה? וסיכום? רק ברגעים אלו, התאפשר לי להצטרף לדיון.
ואם כך, גם אני אסכם- מי שרוצה להאמין שיאמין, ומי שלא אז לא.

מסכים. השתמרות העם שלנו, עד כמה שזה נחמד, לווה תמיד בצרות עד היום. באמת מציאה גדולה.

ולך חגית אוסיף, ומה בכך? ונניח והעם היהודי לא היה קיים - הציפורים היו ממשיכות לצייצנה והשמש לזרוח. זה נכון לגבי כל העמים כמובן. אל תקחי את ההמצאות שנקראות אלים, עמים ומדינות, כל כך ברצינות.

אכתוב תגובה אחרונה. הפעם לא ענייני לוגיקה אלא עם הכובע המקצועי שלי - חקר המקרא והיהדות הקדומה אנשי ספר, לפחות החילוניים-למחצה שמבניכם, ראוי שתדעו שאין דבר כזה 'כתבי קודש', ואין ספר שנפל מן השמיים. המקרא בתצורתו כיום הוא אסופת ספרים שאף אחד מהם ואף פרק בהם לא נכתב במשיכת קולמוס. כל פרק ופרק עבר עריכות, עיבודים ומיני מניפולציות ספרותיות. המגילות שהרכיבו לבסוף כל ספר היו 'פתוחות' וכל הזמן ב'עבודה'. חוגים שונים עם אג'נדות שונות התערבו במהלך הצמיחה הספרותית של המקרא. אני ממליץ לכל מי שסקרן ללמוד לפחות את המבוא לספרות המקרא או לקרוא את המבוא לספרות המקרא של אלכסנדר רופא, אם כי גם הוא באופן יחסי למתרחש בליבת המחקר (במערב אירופה) קצת מיושן ושמרן.

יפה. אז סיכמנו. להאמין שמשהו יכול לעזור לך לפעמים באמת עוזר. מקווה שזו תשובה ראויה בעיניך לשאלה שלך "רק למה בכלל צריך אמונה?" שעליה ניסיתי להשיב. כל טוב

לא רק הדת מעוררת רדיפה ומעוררת מלחמות. המושג "שנאה" פנים רבות לה. לצערי.

תודה לאל שאני אתאיסט...............

אבל אם לא היתה שום דת, היינו משתמרים אחרת: כבני אדם לא רדופים.

אוסיף רק דבר אחד, שעליו אין עוררין- לולא קיום הדת היהודית לאורך כל השנים, היינו נכחדים כעם.

אם מתכננים את זה נכון, אז כן.

בפלסבו כן?

אבל להאמין באללה לא עובד.

תחשוב שלרוקח יש בארון תרופות בקבוקון שכתוב עליו "פותר כל בעיה"... וכן כן... לפעמים לשתות מהבקבוקון עובד

בת-יה, דיברת על מציאות. פתאום הר נבו אינו מציאותי?

לק"ב, אפשר להתפלל גם בבית המרקחת, מול ארון התרופות. נראה יעיל יותר.

מחשבות, נו באמת, הר נבו? מבינה שקצת נמאס לך מההתכתבות פה. אז גם אני אפסיק. שיהיה לך ולכולם יום טוב - ובכלל טוב.

מה לפלסבו ולאלהים? שאלה טובה. אדם מאמין באלהים מתפלל אליו וזה לפעמים עוזר...

טיעון טוב לק"ב

בת-יה, מציאות קיימת? היכן הר נבו? לק"ב, זה פלסבו ולא פלסיבו. כל פרח פסיכולוג מתחיל מבין למה פלסבו עוזר כשלא ידוע לו שזה פלסבו. "אמונה" באיש עם החלוק הלבן אכן עוזרת, גם אם זה אחד עם שטריימל. מה לזה ולכלום הקרוי אלוהים?

ומאין כל המידע הזה אילסוס? קבלת דיווח אישי? (שאלוהים אוהב את מחשבות - בין הזמן שכתבתי לזמן ששמרתי נוספו פה איזה 15 שורות)
נפלא ממני למה אנשים מסוימים שבוחרים להאמין באלוהים מתעקשים לדבר בשמו,
לדעת מה הוא רוצה, למה הוא מתכוון ומתימרים להטיף לכל הסביבה מה נכון ומה לא.
(ודווקא ניראה לי שיש לו תנאים - הרי סיפורים רבים בתנ"כ מפרטים מה קורה כאשר עושים את הרע בעיני אלוהים)

כתבת שאתה מאמין שלא צריך אמונה... נעזוב את הסתירה העצמית בדבריך לרגע... פלסיבו מוכיח שאמונה עוזרת לפעמים והיא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי בין שנרצה או לאו... זאת כל הטענה שלי

מחשבות, יעוץ פסיכולוגי ואמונה באלוהים - חד הם. אם לא מאמינים בזה או בזה זה לא עוזר.

מחשבות, שסיפורי התנ"ך מתארים מציאות קיימת, למרות ההסתייגות שלך מהמתואר בהם.

לא קורה בים, אבל זה בא מתחום הפסיכולוגיה. מה הקשר לאללה ירחמו? או אללהו אכבר? או מיי גאד, התבלבלתי.

בת-יה, וזה מוכיח ש?

אז כנראה שיש איזה קשר בין מה שאנשים מאמינים ומצפים שיקרה להם לבין מה שקורה בפועל ול"ראיה" אנשים לוקחים מים שהם חושבים שזו תרופה ולפעמים נרפאים

מחשבות, כשאבות מוכרים בנות לכל המרבה במחיר אי אפשר לדעת מה יהיה בגורלן. וזו תמימות מטומטמת לחשוב שלא ינצלו אותן באופן מיני מחפיר. ודרך אגב, גם בעולמם של סוחרי הסמים, סוחרי הזונות, ושאר אנשי פשע, שקיימים בעולם 'הנאור' מאלצים נשים לקיים יחסי מין עם גברים רבים ועם כל מי שחפץ בכך.

אכן, דוקינס מדבר רבות על עניין חוסר האפשרות לדבר ולהתווכח על דת, אמונה ואללה יוסתור. ואני אומר: חלאס. אין אלוהים. קבעתי. סגור.

פלסבו. מכיר לפנַי ולפנים.

תודה, מסמר. נכתבה במשך שבוע שלם, כל פעם נוסף נדבך, לוטש משפט, שונתה מילה, הוסף מראה מקום.
אכן, מהומת "אלוהים". רק אלוהים יכול ליצור מהומה על לא מאומה. פשוט גורנישט מושלם.

די כבר עם אי אפשר להוכיח שאין אלהים!. לכו ללמוד כיצד המציאה האנושות את האלים למיניהם.

אין עניין להוכיח, צא מזה, זה ילדותי לאללה, חחח. עוד לא ניתקלתי בשום הוגה דעות רציני, שלא מדבר על אלוהים, אבל בשמות רבים ובצורות נרחבות. אבל, אני יכול לדבר מנסיוני, והוא, שאלוהים פשוט פשוט פשוט.

לשאלה למה צריך אמונה דווקא יש לי תשובה... מכיר את המושג "פלסיבו"?

איזו מהומת אלוהים פרצה כאן... למעשה, רוב מהומה על לא מאומה, כי כמו שיעל כתבה בחוכמה: "הרי אי אפשר להוכיח קיום של כוח עליון, כמו שאי אפשר להוכיח היעדרות." וממילא, הרי אף אחד לא יצליח לשנות את דעתו של מי שניצב בצד השני של המתרס.
מחשבות, ביקורת מעולה.

רק למה בכלל צריך אמונה? זה חלק מהגוף? מהמחשבה? מהאוכל? אני מאמין שלא צריך אמונה...

פליריה, מציעה לך לקרוא את "הטאו של פו" שכתב בנג'מין הוף, לוא דווקא בגלל האמונה באלוהים, ותלמד שאין לאמונה קשר עם נושא המוות, או יהווה, או כל דבר אחר שכל אדם רגיל להיות עד לקיומו.

אילסוס, לא מכיר. אני צריך? אז יהיה אלוהים?

אתה מבין, העובדה שכשהם בצרה הם צועקים 'שמע ישראל' מוכיחה שיש אלהים. שמא נשלח אותם לספרו של אוסטין "איך עושים דברים עם מילים", כלומר איך המילים 'יוצרות מציאות'...

אתה בטח מכיר את הספר הנפלא, התמים וחסר האגו "שיחות עם אלוהים" של וולש היקר. אבל אם מישהו לא מכיר או לא קרא, זה הזמן לפגוש, בראש פתוח כמובן, אלוהים פשוט, פשוט.

מחשבות, הנה לפניך תגובות מייצגות לכוונתי שרוב אלה שמכנים את עצמם חילוניים אינם אתאיסטים. הפחד מכרסם אותם - אותו פחד בראשיתי מהמוות. הרי אם בני אדם לא היו מתים אלהים לא היה מעניין אותם. דת היא המצג האגואיסטי ביותר של האנושות. ודי למבין.

מכיוון שאני חושבת שצורת ההתבטאות שלך לרוב בלתי סבירה, אני יכולה לחיות עם האבחנה הזו...

אהבה בלתי סבירה כזו אני לא צריך.

אלוהים כ"כ אוהב אותך מחשבות, ממש. בניגוד אלינו, אין לו תנאים לאהבה.

טוביה, קישור. אגב, גם כתיבת השם המפורש לא מצביעה על דבר.

פליריה היקרה, בהמשך למה שכתבתי מקודם ובתגובה שלי לרץ על הספר ג׳יהאד על הטיילת, אני רוצה להוסיף עובדה מעניינת.
במאות ה16-17 נטבע בעברית על מטבעות המדינות הפרוטסטנטיות השם המפורש - יהווה- אני מאמין שהדבר נעשה מטעמי דבקות באמונה הקתולית, או כדרך לבקש מהאל הטוב שישפיע טוב וברכה על העיר או המדינה.
מאחר שאני אספן נלהב של מטבעות עתיקים אני שמח בכל פעם שנופל ברשותי מטבע מסוג זה, וחוץ מזה כל אחד ואחד מהם הוא מעשה אומנות נפלא.
ממליץ לכל החברים לחפש באינטרנט אחר מטבעות שנקראים טלר - thaler משוודיה או מערי גרמניה במאות האלה כדי לקבל מושג על מה שאני כותב.
טוביה

נתי, בלשון המעטה, התגובה שלך בלתי סבירה.

אני עם בתיה. מאמינה שיש אולי איזשהו כח עליון, בעיקר בגלל שאינני יכולה לשלול אותו. לא מאמינה בשליחיו על פני האדמה... הדבר הכי מתועב בעיני זו קיצוניות, גם דתית פנאטית וגם חילונית פנאטית, מאלה שמעליבים את האחר, מאלה שבשם "הנאורות" מוכנים רמוס את השונה...

אני בטוחה שיש כמה חילונים גמורים, שבזמן שהמטוס שאיבד את המנועים וצולל מטה יקראו "שמע ישראל", יבקשו את רחמי אללה או יתפללו לבודהה.

אילסוס, רגשות, אחרות ככלות הכל, נובעים מהמחשבות.

והנה דוגמה חביבה מהיום לסובלנות דתית במיטבה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4918727,00.html

אם תחליף את המחשבות ברגשות אז אולי תרשה לאגו שלך לסבול את הלא-נודע.

אילסוס, המחשבות שלי אינן סובלות אי-סבירות במצב נרחב כל כך כמו אפשרות שיש אלוהים. פשוט פנטזיה אינסופית.

שאולי, מסכים גם אתי וגם עם טוביה? לא לוקח סיכון, אה?

יש אלוהים ותפסיק לבלבל את המוח, המחשבות שלך טועות. אלוהים לא דתי ולא קשור לשום שיטה או דעה. בשעת צרה או מדיטציה עמוקה, אנחנו צועקים לו תודה או עזרה, זה לא בושה!!!

פליריה היקרה, אלוהים לא רצה כלום, מהסיבה הפשוטה שאלוהים לא מתערב בגורל האדם והטבע פועל מבלי שאיזה יד מכוונת תפעל
בו. בני האדם חיו לפני מאה שנה כמה שחיו, את אלוהים זה מעניין בדיוק כפי ששלג משנה שעברה מעניין את בני האדם שחיים היום. אלוהים יצר את הטבע ואת חוקי הטבע והניח להם להתנהל על פי החוקים האלה.
אם בן אדם אחד רוצה להרוג בן אדם אחר , אלוהים לא מתערב ולא יציל את החלש. הטבע עושה את שלו והחלש ימות.
ככה זה בכל. היהודים היו חלשים, מפוחדים, מפוררים ביניהם לכן הם הושמדו, אלוהים לא התערב כי אין זו דרכו להתערב במעשי בני האדם. הטבע הולך למות כי בני האדם הורסים אותו לט יהיה אלוהים שיציל את הטבע ממעשי בני האדם מכוון שאלוהים לא מתערב במעשיהם, רוצים ימותו רוצים יחיו ( ויעשו כדי לחיות או למות). לכן תפקידו של אלוהים נגמר במקום שבו התחיל תפקידו של האדם. סוף פסוק.
טוביה

תודה, טוביה. תחשוב בפעם הבאה כשתשכב עם שפעת מזעזעת כמה הדבר הנפלא הזה באמת נפלא. רק שפעת. אני לא מאחל לך שתיתקל עם האצבע הקטנה ברגל של הספה. אז באמת תצטרך נחמה מאו מיי גאד. האמת היא, שבשביל היצירה המעוותת הזו הקרויה אנושות, היה צריך מוח חולני באמת. הכי חולני, זה שהמציא את הדתות.

מחשבות, ביקורת נהדרת!!! סיפור אישי מעניין ( ודי משותף לשנינו) אני לא מחזיק בדעה של דוקינס, אני בכל זאת מאמין שאיפה שהוא צריך להיות משהו שגורם לכל הצבר הגדול הזה להסתובב והוא חזק מכוחות הטבע שהרי גם אותם היה צריך איזשהו מישהו להוציא מאיזה מקום כל שהוא ולא יכול להיות מצב שהם באו לעולם משום כלום שהוא ויצרו מצב שיש בו משהוא. לא מתקבל על הדעת, פשוט לא מתקבל על הדעת שאין שום כלום מאחורי הדבר הנפלא הזה שנקרא טבע בגדול.
טוביה

פליריה, אכן, הפחד מהפחד מכריע חילונים רבים. הם עד כדי כך לא חילונים, שזה עלבון לאינטליגנציה מה הם הן.

בת-יה, אני חילוני לא רק מהשפה ולחוץ. גם בזמנים הכי גרועים אני לא מחפש נחמה מהכינה. אין לי שום אמונה בשום דבר. יש מדע, יש עובדות, יש גילויים חדשים השכם והערב, והספר של דוקינס חכם וכותבו אינטליגנטי. אין חצי אמונה ואמונה כשרק נוח להאמין.
מה שקרה בשופטים י"ט לא קורה בשום מדינה נחשלת. היא לא עד כדי כך נחשלת.

ברור שאפשר להוכיח שאין אלהים מי שסקרן שילך ללמוד את המדעים הקוגניטיביים של הדת ויבין הכיצד זה שאין תרבות שלא המציאה כוחות עליונים. ובינתיים, משעשעים אותי כל החברה 'החילוניים' שהם ממש לא מאמינים אבל תהרגו אותם לפני שיהיה להם אומץ לכתוב או להגיד יהוה...

יעל, נדמה לי שתצאי נשכרת מקריאת הספר.

מחשבות, יש הבדל גדול בין האמונה בקיום האלוהים ובין הדת. רבים, וביניהם יש גם מדענים רבים, מאמינים שקיים 'כוח עליון', כוח שאחראי לעשייה של דברים רבים על פני כדור הארץ, דברים שלנו אין יכולת להסביר איך הם קורים. לאמונה מסוג זה אין קשר לדת, קשרים של ד.נ.א. ימשיכו להתפתח אם השבת תשמר או לא. דת היא עניין אחר, אלא שגם כאן צריך להבחין בין הטפה לבורות ולציות ובין דתיים עם 'ראש פתוח'.
בנוסף, אם אתה חושב שהכתוב בספר שופטים בפרק י"ט לא יכול להיות, הרי שאתה חי בארץ לה-לה-לנד. דברים כאלה מתקיימים גם היום בארצות נכשלות רבות.
ולסיכום, קראתי את הספר לפני מספר שנים וההתלהבות שלך ממנו נראית לי קצת מוגזמת. רק לידיעתך - אני חילונית, מאלה שקמים ביום כיפור ומכינים באופן רגיל מאוד את הקפה. ובכל זאת בזמנים שרע לי אין לי בעיה לבקש מהשמים, וממי שזה לא יהיה, שיתן לי עיצה טובה. ואתה יודע - זה עוזר, וזה מומלץ לכל אדם בתקופה של יאוש.

נראה לי שהחיים גורמים נזקים.
אם נפשפש בכל אדם ונבדוק את השקפת עולמו - לאו דווקא הדתית - נמצא שם המון נזקים לעצמו ולסביבתו. הרעיון של החילוניות הוא - וכאן אני מסכימה עם פליריה - שכל אדם יכול להחזיק בכל אמונה, בתנאי שאינו משתמש בה בכוח על אדם אחר.

גם אם אסכים לתזה של דת מזיקה - ואני מכירה בזה שיש סוגים של דתיות שהם קטלניים בהגדרתם - לא מובן לי איך אפשר להתווכח על אמונה של אדם. הניסיון להוכיח לו שהוא טועה - הרי נידון לכישלון עוד לפני שהמילה הראשונה יצאה מהפה. אז למה?

יעל, האמונה באל, אליבא דדוקינס, גורמת נזקים אמתיים. גם בלי דוקינס, הנזקים קיימים, אפילו אם סתם מדובר ביחס לנשים.

איזו ביקורת מרתקת! קראתי בשקיקה, כמו שאומרים כאן.
לא מובן לי איך אנשים נבונים כדוקינס, מחשבות, פליריה, אפרתי, פפריקה (רשימה חלקית) נכנסים לויכוח הזה.הרי אי אפשר להוכיח קיום של כוח עליון, כמו שאי אפשר להוכיח היעדרות. מה הטעם להתווכח על אמונה של דתיים או של חילוניים? הרי כל נימוק שנראה בעיני צד אחד כנימוק המחץ נמחץ על ידי הצד השני בכל מיני טכניקות, אז מה הטעם?

והאמת - מה זה משנה אם האל קים או לא קים? לא ראיתי שעובדת היותו או היעדרו גרמה לשינוי בחייו של מישהו. שלא כמו האמונה. מאמינים ידבקו באמונתם, ושום הוכחות לא ישנו אותה, על מה יש פה להתווכח?

אתה תמים? או שאתה עושה את עצמך. עקרונות הומניים, באמת.
אפשר לכתוב עקרונות הומניים מכאן ועד יו אס איי, זה לא אומר שמישהו מתנהג על פיהם.
וחוץ מזה, הפחדנית פרשה, אל תגרור אותי לוויכוחים.

אפרתי, כמה אירוניה - אם יש מי שמפריד זו הדת - בין חול וקודש בין יהודי לזה שאינו יהודי, וכן הלאה והלאה. אוהבי אדם הם אלה שחיים על פי עקרונות הומניסטיים קוסמופוליטיים. וזה לא אלוקים ואפילו השם, זה יהוה - אל תהיי כזו פחדנית שמים...

ביקורת מצוינת מושקעת,כרגיל מחשבות. קראתי את הספר לפני מספר שנים,אך השפעתו עליי הייתה מוגבלת. זאת, מכיוון שדוקינס מתאבד על התזה של אי קיומו של כוח עליון,תוך שהוא מגייס מכל הבא ליד (לעיתים באופן סלקטיבי) על מנת להוכיח את טיעוניו.אני רחוק מלהיות חסיד של דת כלשהי וכל מה שקשור בדתות לפעמים מעורר בי חלחלה.היא בעיקר,כמו כל דבר שהאדם המציא,כלי פוליטי להשגת השפעה,ממון והשלטת הסדר החברתי הרצוי. עם זאת, ידוע שלא רק דת הביאה למלחמות(ע"ע מלחמת העולם הראשונה, קומוניזם,נאציזם ועוד..).יתר על כן, מן הראוי שהיה כותב זאת מנקודת מבט של ה'אני מאמין' פרטית ולא הצגת הדברים כאמת אוניברסלית.כי בין אם הגלקסיה שלנו המאפשרת קיום על כל נפלאותיו היא בבחינת כרטיס הגרלה זוכה ומקרי מבין מיליארדי כוכבים ובין אם לאו,אף אחד מאיתנו עדיין לא מתקרב להבין את מה שקורה פה..וזה בטח יומרני בימינו.

כ"פחדנית שמיים", רק אלוקים ואתה יודעים מה זה, אני פורשת בזה מן הוויכוח, כי אני פחדנית ביסודי. האמת הצרופה היא, שאני שונאת להתווכח, כי יש לי ויכוחים עם חילוניים, דתיים וחרדים מכל הסוגים, אפילו עם בני משפחתי.
אפילו עם עצמי יש לי ויכוחים.
אז כדי לשמור על לחץ דם תקני, שמטפס לגבהים כשאני מתחממת, ובגלל שביסודי אני אוהבת בני אדם מכל הסוגים, ויעידו על כך ידידי החילוניים בסימניה, אני מעדיפה לחפש את המשותף ולא את המפריד.
אז תמשיכו בלעדי ויערב לכם.
יום נעים.

אפרתי, התגובות שלך הן רק עוד עדות להתפתלויות של פחדני השמים. מדהים ומעניין לראות כיצד האינטליגנטים שמבין הדתיים יכולים להיות ביקורתיים בכל סוגיה, עד שנוגעים להם באלהים. אז מתחילים הטיעונים המעגליים. אגב, אם ברפואה ויהוה עסקינן - הרי אם יש נושא שנחשב בעיני המאמין המצוי לעניין אלהי מובהק זהו המוות. אז בוא נראה, בזכות הרפואה, תרופות וחיסונים, האדם כבר לא מת ממחלות שקטלו עד לפני כמאה שנה. כשהן קטלו זה בגלל שאלהים רצה. ומה עכשיו? לאלהים כבר לא התאים שאנשים ימותו מהן אז הוא 'עזר' למדענים למצוא את התרופות? ומשום מה הוא עדיין מנסה להרוג אם אותן מחלות אבל התרופות 'מנצחות'...ואם להתייחס לזלזול שלך בהומניות החילונית, נסתפק במה שהסכימו עמי הרבה אנשים דתיים - הרבה מן ההתפתחויות החיוביות בחברה הדתית (כגון היבטים שונים בחיי האישה) נוצרו בגלל הישגי החילוניות. ואכמ"ל.

בשבוע שעבר התקיים מפגש-שיח מרתק מחד ומאכזב מאידך. (לראייתי, עצום בחשיבותו ומשמעותו - בניגוד לראיית חלק מן המשתתפים ויש לציין שהגיעו אלה שמצאו לנכון מתוך רבים נוספים שהוזמנו ובחרו לסרב). היה זה מפגש נציגי מנהלי בתי ספר (תיכוניים) ממלכתיים, ממ"ד וחרדים כמו כן השתתפו נציגי מנהלי מתנסים ומרכזי קהילה - כנ"ל. קשה (לא הצליחה) הייתה פתיחת השער הראשון לשיח אמיתי.
המכשול שעמד כפיל בחדר, ואותי הפתיע - חוסר הנכונות להיפתח לראות את האחר מבעד לסטיגמות ויותר מכך להקשיב לאחר מבעד לסטיגמות (לי אמר בתגובה לדבריי מישהו מהנוכחים: "אני לא מאמין לך"! כשדברתי על השאיפה (האוטופית?) לראות בכולם את האנשים שהם כולנו - מבעד לשריון סממני הסטיגה ומבעד לפחד המושרש להכיר או לנסות להבין את האחר.

סליחה, מחשבות, אלף סליחות, השאלה היתה של פליריה.

נקודות ושאלות מרתקות מתפתחות כאן.. סקירה מרתקת. הספר הזה יכול להוות כר לדיון שלא ניתן, כך נראה, לצאת ממנו עם הבנות אבל אולי עם תובנות.

אני לא שאלתי דבר.

לגבי שאר טענותיך אני לא מתכוונת לענות, אבל אין ספק שהחילוניות מדגימה הומניות יוצאת דופן. אהה, פפריקה, ממילא טענותינו יפלו על אוזניים ערלות ועוד נשמיד ערכים בדרך. חבל.

מחשבות, איזו מין שאלה מטופשת זאת? אם היית שואל דתיים אחרת: מובטח לכם שתיוושעו על ידי התפילה אם לא תקחו תרופות, במה תבחרו. אבל השאלה כמו ששאלת אותה היא ריקה מתוכן. האם מישהו חושב שתפילות תמיד עוזרות? האם תפילה היא במקום פעילות רפואית? אם יש דתי שחושב כך הוא שוטה גמור. אחרת אף אחד לא היה הולך לרופא. אולי יש חילוניים שחושבים שדתיים חושבים ככה, אבל זהו הבל ורעות רוח. אין רב, גדול ככל שיהיה, שלא מחפש את הרופא הכי גדול. ומערכת הקשר שבין העולם החרדי לעולם הרפואה מפותח ביותר, ע"ע הרב פירר ועוד תועמלנים רבניים-רפואיים כמוהו. לכל קהילה בציבור החרדי יש איש קשר בבתי חולים.
אז השאלה שלך מעידה על בורות ומי שענה לך ענה בטיפשות.

כלומר אם אני חובש כיפה, זהו קריטריון חיצוני שמבדל ביני לבין 'חילוני אמיתי', נכון?

פילנפיל - הקריטריון הראשון הוא אי קיומו של כל פולחן דתי באשר הוא. מכאן, זה הולך ומתרחב עד לאוטופיה שמתאר ג'ון לנון בשירו 'דמיין'.

מחשבות - יש 'בחינה' אחת שבה נכשלים כל הדתיים, כזו שסותמת את הגולל על אמונתם (וברור שהם מכחישים זאת). כל דתי שהצבתי לו מצב היפותטי שבו הוא חולה באופן קשה שחייב התערבות רפואית ושאלתיו מה היה עושה אם היו מציבים אותו בפני הברירה, תרופות או תפילות, אי אפשר גם וגם, ענה שהיה לוקח תרופות. כמובן, הושמעו מגוון תירוצים משעשעים אך אין זה משנה את העובדה שמסתבר שכולם לא באמת מאמינים. אגב, צריך להעריך את יושרם של הנשאלים על הכנות, הרי במציאות אף אחד לא יציב בפניהם ברירה כזו.

פליריה, על פי אילו קריטריונים היית קובעת מיהו 'חילוני אמיתי'??

גברת פפריקה - הטענה שלך היא מהנפוצות אצל פחדני השמים. הם, וכנראה גם את, לא מבינים חילוניות אמתית מהי. החילוניות מציבה את ההומניות והליברליות כערכים העליונים שלה, ומתנגדת בכל תוקף לכל תפיסה שמבדלת בין בני אדם על סמך קריטריונים חיצוניים, אורחות חיים ושלל היבטים חברתיים-תרבותיים שמשמשים כקריטריונים להבדיל בין 'טוב' ו'רע'. כמו כן, היא אינה מקבלת דוגמות, 'תורות' שעל פיהן היחיד חייב לחיות. לפיכך, לדוגמא, הנאצים לא היו חילוניים - תורת הגזע היא כתורת משה וכל 'תורה' אחרת. בידול נוסף הוא שחילוני אמתי לא ייצא למלחמה על מנת לכפות את אמונותיו על האחר אלא יגן על אלה שלו. יסוד נוסף הוא שלחילוני אין ערכים של 'קודש' מדומין של מקומות, סמלים וכיו"ב. הוא מבין היטב שגם אם יימחקו את הר הבית, כנסית הקבר והכעבה שבמכה, הציפורים תמשיך לצייצנה והשמש לזרוח.

אני לא מסכים אתך.

כמטומטמת מוחלטת רק אזכיר, שהאידאולוגיה המחזיקה בשיא הקטל האנושי היתה חילונית בתכלית.